למה נותרנו פעורי פה?
למה כשאנחנו מופתעים הפה שלנו נפער לרווחה? ארי
ארי היקר,
אומרים שהעיניים הן ראי הנפש, אך בעצם כל הגוף משקף רגשות. וכשהרגשות עזים, התגובה של הגוף עזה. ובניגוד למחוות ידיים שמשתנות מאזור לאזור, הבעות הפנים הן כלל־עולמיות. גם בשבטים הכי נידחים, כשמפתיעים מישהו או מבהילים אותו המצח שלו מתקמט, הגבות מתרוממות ומקשיתות, העיניים נפערות לרווחה והלסת התחתונה נשמטת - לעתים עד שהפה נפתח.
יש הרבה השערות למקור הפתיחה הזו. אחת הנפוצות היא שנשימה דרך הפה יעילה יותר במצבי לחץ. לרוב עדיף לנשום דרך האף שמסנן, מחמם ומלחלח את האוויר. אבל כל הסיפור הזה מאט את הנשימה, וזה אחד מתפקידי האף: ויסות זרימת האוויר. כשאתה מופתע ורוצה לנשום במהירות, מוטב לעקוף את האף. בנוסף, האף נוטה להרעיש, בפרט כשנושמים בכח. ואם, דרך משל, אתה מופתע כי אריה אוכל חבר שלך, עדיף לקלוט חמצן בשקט דרך הפה.
השערה אחרת היא שהמח פשוט מנסה לנטרל לך את הפה. לא רק כדי למנוע ממך לצרוח ולהסב את תשומת לבו של האריה מהפסקה הקודמת, ולא כדי למנוע ממך להמשיך לפטפט על שטויות, אלא כדי שהוא - כלומר המח שלך - יוכל להתרכז.
איברי הפה שולחים ומקבלים כמויות עצומות של מידע. רק חשוב כמה קשה להתעלם מפצע קטנטן בלשון, ואילו הוראות מורכבות היא צריכה לקבל כדי ליצור מילים. הרפיית השרירים בפה היא סימן שהמח שלך עוסק עכשיו בדברים חשובים יותר, ויכול להיות שהיא קשורה לנטייתנו לשרבב לשון ולעשות פרצוף טיפשי כשאנו מתרכזים.
השערות אחרות מתמקדות בפעילות גזע המח ש"משתלט" לנו על הגוף בעתות מצוק ובעווית השרירית שגורמת לנו לקפוץ בבהלה. והשערה נחמדה אחת גורסת שמדובר פשוט בצרחה דוממת. כשאתה מופתע אתה לא רוצה שהאריה ישמע אותך, אבל אם מישהו בטעות מעיף לעברך מבט אתה רוצה שהוא יידע שמשהו אינו כשורה.
וזה מביא אותנו לתשובה האמיתית. כל ההשערות יכלו לתרום להתפתחותה של ההבעה הזו, אבל הבעות פנים הן בראש ובראשונה צורה של תקשורת. יהיו אשר יהיו שורשיה של ההבעה, היתרון האבולוציוני שצמח מהן ברור כשמש.
אתה פוער את פיך מאותה סיבה שאתה בוכה וצוחק. כדי שכולם יידעו מה עובר עליך. הגוף שלך מלשין עליך. האבולוציה השקיעה מאמץ רב כדי להפוך אותך לשחקן פוקר גרוע, כי אתה יצור חברתי. והאבולוציה יודעת את מה שהרבה בני אדם מנסים להכחיש: אי אפשר לבנות חברה רק על סודות ושקרים.
שאלות לבלדד השוחי: askbildad@calcalist.co.il