אלעזרא מצטיין, אבל בחסד

אלי אלעזרא הוא תלמיד מצטיין, אם כי בחסד ולא בזכות. דוגמה לכך שבכיתה של מופרעים גם תלמיד בינוני ייחשב לעילוי. התרומה של אלעזרא לשיקום החברה שבבעלותו היא בחזקת מה שמצופה מבעל שליטה. זה הסטנדרט. עם זאת, לנוכח תופעת ההשתמטות של בעלי שליטה אחרים ממצבן של החברות שבבעלותם, ההלוואה שהתחייב להעמיד אלעזרא לחברה בהיקף של 21 מיליון שקל ודחיית תשלום השכר והבונוס שלהם הוא זכאי ראויות לציון.

ועדיין לא צריך לרחם על אלעזרא. גם אחרי שויתר בשנת 2012, רק באופן זמני, על שכר ובונוס מחברת האחזקות בהיקף של 2.65 מיליון שקל, שכרו מיתר החברות בקבוצה הסתכם בכ־3.8 מיליון שקל. שכר שכזה שמאפשר לגמור את החודש ומלמד שגם אם משתינים, לא צריך לעשות את זה מהמקפצה. אלעזרא בחר לדחות את משיכת השכר מהחברה שבראש הפירמידה, זאת שניצבת בפני אתגרים לא פשוטים. הגם שהתשלומים שנדחו מגיעים לסכומים נכבדים, אין בכך כדי לפתור את כל תחלואיה של אלעזרא. עם זאת, מהלך זה מציג סולידריות כלפי המשקיעים, בניגוד לאטימות שניכרת בהתנהלות של חברות אחרות.

לשם המחשה, נוחי דנקנר, בעל השליטה בקבוצת אי.די.בי, ויתר על 50% ממשכורתו, לא כולל הפרשות סוציאליות, לתקופה של שנה, החל מחודש ספטמבר 2012. מהלך ראוי ואף מתבקש. אלא שזה נעשה מאוחר מדי, רק אחרי שרואי החשבון של אי.די.בי אחזקות הצמידו לדו"ח הכספי הערת עסק חי. אין חוק שמונע מבעלי שליטה, כמו גם ממנהלים בכירים, להדק חגורה כשהחברה נקלעת לקשיים ואין טעם להתעכב עם החלפת רכבים מנקרי עיניים להסדר החוב. זה לא בהכרח ימנע כשל פירעון, אך בוודאי ישדר למשקיעים סולידריות ומעט ענווה, מעלה שנדמה שאבדה מהטייקונים המקומיים.