כך יראה היום שאחרי המהפכה הדיגיטלית

העתידן והיזם הידוע ריי קורצווייל (שהחל לעבוד לאחרונה בתור המהנדס הראשי של גוגל), ניסח את חוק התמורות המאיצות, המתאר כיצד פיתוחים טכנולוגיים מושקים בתקופות זמן הולכות וקצרות. כשבעתיד אנחנו, בני האדם, ממש "נתאחד" עם הטכנולוגיה. כך, במאה השנים של המאה ה-19 ראינו יותר שינויים טכנולוגיים מאשר בתשע המאות השנים שקדמו לה ובעשרים השנים הראשונות של המאה העשרים יותר היו יותר שינויים טכנולוגיים מכל המאה ה-19.

לפי קורצווייל, קצב הפיתוח עולה בעקומה אקספוננציאלית ולא בקו ישר.

היום כבר אפשר לברוח מפקקי תנועה (ארכיון) צילום: גלעד קוולרצ'יק

נסו לדמיין את העולם הדיגיטלי העתידי (כשאני כותב עתידי אני מתכוון לעוד שנה בערך) עד כמה הוא יכתיב את סדר היום של הצרכן ועד כמה תהיה לו יכולת בחירה אם להשתמש בו או לא? ומנגד, מי המשפיע האמיתי על התהליכים שאנו חווים – הצרכן או השחקנים הדיגיטליים?

יוצא לו ישראל ישראלי ממשרדו ונוסע לפגישה. שירות המפות שלו כבר מעדכן אותו על פקק תנועה ברחוב הראשי והוא חותך בהחלטיות הצידה על מנת להימנע ממנו, שירות איתור החנייה שלו מאתר 3 מקומות אפשריים, הופ שניים כבר נתפסו (יש דברים שלא משתנים) והוא מנווט אל המקום הפנוי היחיד שנותר, מפעיל את אפליקציית החנייה ויוצא בקלילות מן הרכב.

ישראלי (שלא הרגיש עד אז שהוא רעב) מקבל בו ברגע רשימה של קופונים למסעדות באזור, שמתבססות על העדפות העבר שלו, ומחליט שזה רעיון טוב לאכול כשיסיים את הפגישה ולא לשוב ולאכול במזנון המאוס מתחת למשרדו.

אבל ישראלי שלנו לא פראייר ורגע לפני שהוא בוחר בהמבורגר עסיסי הוא מעביר סוווש אלגנטי על המסך ומבקש לראות מי מחבריו המליץ על המסעדות וכיצד הן מדורגות גם ברשת החברתית.

שמח וטוב לבב הוא צועד למסעדה שבחר. באפליקציית החניה כבר טעונה לו ההטבה ששולמה באותו ארנק וירטואלי, סרגל החיווי על המסך מזכיר לו בדיוק בכמה מינוס הוא נמצא (יש דברים שלא ישתנו גם עוד שנה..) כך שישראל אינו מוטרד מן התשלום עצמו. הוא מגיע למסעדה המומלצת שבחר, מפנה את המסך לעבר המלצר שכבר טוען עבורו את המנה מהתפריט אל החשבון הסופי ואפילו גובה טיפ של כ-20%. ישראל מסיים את הארוחה, לא שוכח לדרג את החוויה על מנת לזכות בקינוח בארוחה הבאה ומיד מקבל שלל הצעות לפעילות בשעות הערב באזור המגורים שלו. מה בתפריט אחר כך? הסרט החדש של טרנטינו בקולנוע או המלצה לספר במבצע אטרקטיבי שיגיע עם שליח ויחכה ליד הדלת, מסלול ניווט חזרה הביתה או פגישה שקופצת מן היומן ומזכירה לו שהחיים האמיתיים ממשיכים..

אבל מה נשאר לישראל מהחוויה עצמה? מי שולט בסדר היום ובזמן שלו? וכמה באמת זה עלה לו?

ייתכן שהתסריט שתואר נשמע עדיין דמיוני, אולי נוח מדי, אולי מפחיד, אולי עטיפה פלקטית למציאות ממוכנת, לא מרגשת ולא מפתיעה שלא משאירה מקום למקריות ואולי לא. אולי האתגר הגדול של הטכנולוגיה הוא דווקא להשתחרר מכבלי הפרודוקטיביות הבנאלית, להפסיק לנסות להקל עלינו ובמקום זה להפתיע, לאתגר, להוסיף עניין.

ימים יגידו - את זה אפילו קורצוויל עצמו לא יודע עכשיו.

הכותב הוא מנכ"ל פנגו+