מדען ומגלומן: חייו הסוערים של ג'ון ווטסון

סיפורו של אלברט לא יהיה שלם בלי הבנת דמותו האגוצנטרית של ג'ון ווטסון, האיש שהיה אובססיבי להפיכת הפסיכולוגיה הביהביוריסטית למפורסמת בציבור הרחב, ואת עצמו למשיח שלה.

ווטסון נולד בדרום קרוליינה ב־1878. הוא לימד פסיכולוגיה באוניברסיטת שיקגו ושם התחתן עם סטודנטית שלו בשם מרי, בת לאחת המשפחות המכובדות בעיר, ולזוג נולדו שני ילדים: מרי וג'ון הקטן. אלא שווטסון ניהל רומנים עם סטודנטיות רבות, ואז, לפני שהנושא יצא משליטה, נענה להצעת העבודה של אוניברסיטת ג'ונס הופקינס בבולטימור. להופקינס הגיע ווטסון כילד פלא בן 29, ודי מהר התברג לתפקיד ראש המחלקה לפסיכולוגיה והקים לעצמו מעבדה שבה ערך ניסויים בהתנהגות בעלי חיים. הוא פרסם יותר מ־35 ספרים, מאמרים ודו"חות, הקים מגזין מקצועי, ערך כמה אחרים, וב־1915, בגיל 36, נבחר לתפקיד היוקרתי ביותר של הממסד הפסיכולוגי - יו"ר האגודה האמריקאית לפסיכולוגיה.

פרופ' ג'ון ווטסון

ב־1920, בשלהי ניסוי אלברט, חשדה מרי שווטסון מנהל רומן עם עוזרתו רוזלי ריינר, ובארוחת ערב בבית משפחת ריינר העמידה פני חולה, נשלחה לנוח בחדרה של רוזלי, ושם איתרה מכתבי אהבה שכתב בעלה. הגירושים המתוקשרים הופיעו בעמודים הראשונים של העיתונים, כולל פתקי האהבה שווטסון וריינר החליפו. בהופקינס החליטו לפטר את ווטסון. שבועות לאחר הגירושים נישאו ווטסון וריינר ועברו לניו יורק.

בחייו החדשים, מחוץ לאקדמיה, המשיך ווטסון לפרסם ספרים ומאמרים פסיכולוגיים. בחלקם מיחזר חלקים ממחקר אלברט, השמיט והוסיף פרטים. בהמשך הפך את עצמו למומחה לגידול ילדים ברוח הביהביוריזם. אחד מספריו הפך לתנ"ך של ההורים באותה עת, נמכר במאות אלפי עותקים וגרם לדור שלם של הורים להימנע מפינוק ילדיהם או מהבעת רגשות כלפיהם. הסלוגן שלו היה "לא עוד תינוקות, אלא תינוקות שמגודלים טוב יותר".

במקביל פיתח ווטסון קריירה חדשה כסגן נשיא סוכנות הפרסום ג'יי וולטר תומפסון, והתגלה כפרסומאי מחונן שהשתמש בידע הפסיכולוגי שלו למניפולציות על צרכנים. "ווטסון היה אחד ה'מד מן' המקוריים", אומר פרידלנד. "הוא ליטש את השימוש בסלוגנים, המציא את המושג 'הפסקת קפה' כדי למכור קפה (של מקסוול) ואת הקנייה האימפולסיבית ליד הקופה בסופרמרקט, פיתח את תחושת הנאמנות למותג ואת הקישור בין צבעים, ריחות, טעמים וסקס למוצרים. הוא היה אדם שהקדים את זמנו וראה בעצמו איש חזון".

ב־1935 מתה רוזלי במפתיע מדלקת ריאות. ווטסון היה הרוס. בניהם המשותפים העידו שזאת הפעם היחידה שאביהם חיבק אותם. הוא מת ב־1958 בחוות המשפחה בקונטיקט. חודשים ספורים לפני מותו שרף את כל מסמכיו ועבודתו שלא פורסמה, כי "כשאתה מת, כולך מת".

לווטסון ולריינר נולדו שני בנים, וויליאם וג'יימס, שאותם גידלו על ברכי עקרונותיו הביהביוריסטיים, כמו "לעולם אל תחבקו ותנשקו אותם, אל תיתנו להם לשבת בחיקכם. אם אתם מוכרחים, נשקו אותם פעם אחת על המצח כשהם הולכים לישון. לחצו את ידם בבוקר". ההשלכות היו קריטיות. וויליאם התאבד. אחיו ג'יימס התמודד שנים עם בעיות קיבה כרוניות, ייתכן שבשל לו"ז הארוחות והשירותים המוקפד. ג'ון הקטן, בנו של ווטסון מנישואיו הראשונים, מת גם כן בגיל צעיר. אחותו מרי ניסתה להתאבד פעמים רבות בחייה. בעלה שקע בדיכאון והתאבד בביתם ביריית אקדח שעה שהיא ובתה, השחקנית מרייט הרטלי, אכלו ארוחת בוקר בחדר הסמוך.

גם הרטלי, נכדתו של ווטסון, ניסתה להתאבד. ב־1991 פרסמה את "לשבור את השתיקה", ספר זיכרונות שבו תיעדה את דרך החיים הלא נורמלית, כהגדרתה, שבה גדלו הילדים במשפחת ווטסון. "התיאוריות של סבא זיהמו את חייה של אמי, את חיי ואת חייהם של מיליונים. איך שוברים את המורשת? איך נמנעים מהעברת מורשת מחלישה, דור אחרי דור, כמו פגם גנטי?", כתבה.