לאורך כל שרשרת הערך - איציק בדר

במהלך המסע בשרשרת הערך של החלב, חזר ועלה שם אחד - איציק בדר, יו"ר קבוצת גרנות המונה 42 קיבוצים הפרוסים לאורך מישור החוף המרכזי. קבוצת גרנות מחזיקה החל במרכזי מזון לפרות, דרך מחלבות בקיבוצים, אחזקה של 7% בתנובה, וכלה באחזקה של 8.1% באלון, המחזיקה ברשתות השיווק מגה, AM:PM וחנויות הנוחות אלונית.

למעשה, גרנות גוזרת רווח בכל המקטעים. לדברי בדר, "מאחר שהתחרות מאוד קשה, נכון להיות שותף בכל שרשרת הערך ולהביא לאופטימיזציה של עלויות הייצור". ואכן, כאמור, גרנות נמצאת לאורך כל שרשרת הערך. כשמחיר המטרה עולה, רפתני קיבוצי גרנות מרוויחים; כשמחיר החלב שבפיקוח עולה, תנובה נהנית ואיתה הקיבוצים שמחזיקים בכ־23% ממניותיה; כשרשתות השיווק מעלות מחירים, שוב גוזרים בגרנות קופון הודות לאחזקתה ב־8% במגה. בדר, שעתיד לסיים את תפקידו בנובמבר 2013, בהתאם להחלטת אסיפת המשקים, בעלי המניות של גרנות, אומר עוד כי "אני שליח של החקלאים ואני צריך לשמור שרמת הפרנסה שלהם תאפשר להם לחיות בכבוד. החקלאים קטנים ומפוזרים, והדרך הנכונה להם היא להתאגד. אגודות שיתופיות מאוד נפוצות בעולם המערבי. מדינות מעודדות התארגנויות של חקלאים ונותנות להם הגנות משפטיות והטבות מס".

איציק בדר. מרכיב עיקרי בעלות הייצור הוא המדינה צילום: אלעד גרשגורן

מדוע המדינות דוחפות לשם?

"בניגוד לכל ענף אחר, חקלאות זה לא רק ענף ייצור. שום מדינה לא יכולה להרשות שהמזון הבסיסי שלה ויכולת קיום האוכלוסייה שלה לא יהיו מבוססים על ייצור מקומי. מדינה כמו ישראל, שהגבולות שלה סגורים, צריכה לדאוג לייצור ולאספקת מזון גם בחורף וגם בעתות מצוקה ומלחמה. ההיבט השני הוא שחקלאות היא תפיסת עולם ערכית של מדינה ואיכות חיים. קביעת גבולות המדינה נוצרה על ידי פיזור יישובים כפריים. היום יש קרב סמוי על אדמות המדינה, ואדמות שאינן מנוצלות על ידי התיישבות חקלאית ייתפסו על ידי גורמים אחרים. אנחנו לא רוצים שהרפת הישראלית תתרכז ב־100

רפתות ענק. אנחנו רוצים בתפיסת העולם הציונית, ההתיישבותית, שהרפתות יאפשרו את קיום החקלאים לאורכה ולרוחבה של הארץ. זו גם ברית שעשינו עם המשפחה החקלאית שמתפרנסת מהרפת, זה מפעל חייה. אין לה משהו אחר".

ויתור על יעילות יכול להסביר למה ליטר חלב בשער הרפת עולה 2.34 שקלים ובאירופה כ־0.3 יורו?

"המרכיב העיקרי שקובע את עלות הייצור בחקלאות זאת המדינה. הרי ברגע שקובעים את מחיר המים, לדוגמה, קובעים את עלות המזון. בניו זילנד לא משקים, באירופה גם אין בעיה. בישראל כדי לייצר מזון צריך להשקות שדות".

מה חשבת על המחאה החברתית?

"לא אהבתי את המחאה החברתית, אבל הבנתי אותה. היה בה המון פופוליזם והיא לא הלכה לאפיקים הנכונים. החרם על הקוטג' של תנובה זה בכלל פתטי. אבל זאת תופעה שאתה לא יכול להתעלם ממנה. משפחה צעירה בישראל, קוטג' היא יכולה לקנות גם אם הוא יעלה 20 אגורות יותר או פחות, אבל היא לא יכולה להשיג דירה. יש הרבה חוסר צדק".