לא ידעתי, לא שמעתי
ההתחמקות של השופטת הבכירה נגה אהד והתירוצים של בנה לא מתקבלים על הדעת
בדרך כלל כשנחשפות פרשות שיש בהן להביך שופטים בכירים, יוצאת הנהלת בתי המשפט להגנתם כמעט בחירוף נפש. הפעם זה לא קרה, אולי משום ששניים מ"נפגעי" הפרשה הם שופטים בעצמם: אילן שילה ויעקב שפסר, שדנו ללא ידיעתם בתיקים הקשורים לבנה של עמיתתם.
אלא שניסיונות ההתנערות והתירוצים המשונים שמספקים השופטת הבכירה והוותיקה נגה אהד ובנה אורי אהד, עו"ד, פוליטיקאי וכעת גם ראש עיריית פתח תקווה במינוי זמני, מעוררים תחושה כי רב הנסתר על הגלוי ונדרשת בדיקה מקיפה.
השופטת נגה אהד
קשה להבין כיצד ייתכן שהשופטת שהעבירה לכאורה כספים לעיתון שניהל בנה, שבעלה אף שילם בעצמו חובות של העיתון לספקיו, שמכירה באופן אישי את אחד מעובדי החברה שטען להברחת נכסים ושהיא אף אמרה לו לכאורה בשיחה טלפונית שהיא "כבר לא שפויה" מהתסבוכת אליה גרר אותה בנה - יכולה אחרי כל אלה להסתתר תחת טענה שלא היה לה מושג כי החברה שנסגרה פורקה או שלא ידעה שפירוק של חברה הרשומה בפתח תקווה, מוגש אוטומטית למחוזי מרכז, בו היא מכהנת.
תמיהות דומות עולות גם מהתנהלותו של בנה, ראש עיר בפועל, שבשנים האחרונות התרוצץ בין ערכאות משפטיות רבות כפרקליטה של החברה שנתבעה להחזיר חובות, אך אמר ל"כלכליסט" כי הוא גילה על בקשת הפירוק רק תשעה חודשים לאחר שהוגשה ושאם העובדה שהתיק מתברר בפתח תקווה היא בעייתית, הרי שהכונס הרשמי יכול היה לפעול בעצמו בעניין. עו"ד אהד אינו כפוף כמובן לבדיקות של הנהלת בתי המשפט, אך קשה להבין כיצד הוא יכול ברצינות לטעון שהוא ואשתו סגרו את שערי החברה מבלי שהם משלמים לעובדים את המגיע להם, ולא היה להם מושג מה עלה בגורלה.
האם אפשר גם ברצינות להניח שעו"ד אהד לא ידע מי השופט שמטפל בעתירה שהוגשה נגד יריבו הפוליטי וסלל את דרכו לראשות העיר? והאם סביר שהשופטת אהד לא התעניינה בדיווחים שפורסמו על מינויו של בנה ועל הדרמה המשפטית שקדמה לכך?
