כשאמי העירה לאבי שילד גונב מהמכולת שלנו, אבי ביקש: "אל תגידי כלום, שלא יתבייש"
ענת לוין, מנכ"לית שילב, מספרת שתמיד היתה ילדה של אבא: "אני גם דומה לו פיזית, וגם אחרי מותו זה לא נגמר. לאובדן של הורה יש השפעה רבה על הילד, אבל אתה מבין את זה בעיקר כשאתה הופך להורה בעצמך"
ענת לוין מנכ"לית שילב, לשעבר מנכ"לית דלתא.
בת 55, נשואה ואם לשלושה, מתגוררת בכפר ביל"ו
נולדתי בטבריה, דור חמישי ושמיני לאבא (אליעזר) מטבריה ולאמא (אסתר) מצפת. גדלתי בבית הסמוך לבית סבא וסבתא, מין אחוזה שבכל יום שישי ניקינו יחד עם אבו עגֵילה, וגם צפינו שם בסרט ערבי עם הרבה בכי והמתנו לדגים החריפים של ארוחת הערב. גדלנו באווירה של קצוות: מצד אחד ישנו עם סבא וסבתא במיטה, ומצד שני עקב גינוני הכבוד לא הבטתי לסבא בעיניים, עמדתי כשהוא נסע איתי באוטובוס, ונהגתי לנשק לו את גב היד. סבי היה אמן בנשמתו, צייר ואספן מטבעות. הזיקה שלי לתחום העיצוב החלה משם.
"אבי מת כשהייתי בת 12. הוא היה מבוגר מאמי ב־15 שנה, אדם שמח, צנוע וישר כמו סרגל. אמי סיפרה לי שכאשר העירה לו שילד גונב במכולת המשפחתית, אבי ביקש: 'אל תגידי כלום, שלא יתבייש', וזה ליווה אותי כל חיי. במלחמת יום כיפור אבי ביקש מכל הילדים בכיתה שלי לקחת דברים מהמכולת כדי לתת לחיילים. במותו אמי היתה בת 42 עם ארבעה ילדים, ואחי נרתם לכלכלת המשפחה ונכנס לניהול המכולת. בעוד שאצל אבי גנבו חופשי, אמי ואחי העמידו את המכולת על הרגליים מבחינה כלכלית. אמא, שנאלצה לפרנס את המשפחה בלית ברירה, פיתחה כלפי הפרנסה יחס מקודש: 'כל אדם שמכבד את עצמו צריך לדעת להתפרנס, על פרנסה נלחמים'.
1959. ענת לוין (2, במרכז) עם אחיה מושיקו (7) ואביהם אליעזר בטיול בבאר שבע צילום: ענר גרין
"נושא הטיפוח והאסתטיקה היה קטע היסטרי אצלה. אני זוכרת את הטקסיות של שעת הלק אחרי הבישולים של יום שישי, ולאחר מכן התסרוקת. היה חשוב לה שהאחיות שלי ואני נהיה מטופחות גם אם לא יוצאים מהבית, הזנחה לא באה בחשבון. היא נהגה לומר: 'גם בתוך הבית צריך להיראות טוב, לא לובשים סמרטוטים'. על שכנינו אמא אמרה: 'שכנים הם כמו אחים ומשפחה, לכן אצלנו הדלתות לא נסגרות', ובאמת עד היום אנחנו בקשר עם השכנים שהיו לנו. לפתוח שולחן היה דבר שבשגרה, ותמיד יכולתי לבוא לאכול עם חברות, אמא תמיד אמרה: 'אתה צריך להוציא מהפה שלך כדי שיהיה לאורח'.
"גדלתי בתור הילדה של אבא, אני גם דומה לו פיזית, וגם אחרי מותו זה לא נגמר. לאובדן של הורה יש השפעה רבה על הילד, אבל אתה מבין את זה בעיקר בדיעבד, כשאתה הופך להורה בעצמך. בחג האחרון היה רגע שבו הרגשתי צביטה בלב. ערכתי סיור חג בסניפים של שילב ואחת ממנהלות הסניפים קיבלה טלפון ואמרה: 'אבא'לה!'. זה עשה לי מין שוק פנימי. חשבתי לעצמי, איזה כיף לה, איזו זכות זאת שבגילה היא יכולה להיות הילדה של אבא, אצלי זה היה כל כך קצר מועד".
