גם הליכי מכרז מוגנים מטענות לשון הרע

החוק קובע שמסמכים וכן דברים שנאמרו במסגרת הליך משפטי מוגנים מפני טענות להוצאת לשון הרע. אולם מה בדבר מכתבים ומסמכים שנכתבו עוד בטרם נפתח הליך משפטי?

בפסק דין מהשבוע שעבר קובעת שופטת בית משפט השלום בירושלים תמר בר־אשר־צבן כי ככל שהדבר נוגע לעתירות מינהליות ולעתירות לבג"ץ, אותם מסמכים שהוגשו עוד בטרם בחר מגיש המסמך לפתוח בהליך, מהווים חלק מההליך המשפטי עצמו, ועל כן הם נהנים מאותה ההגנה. פסיקת השופטת ניתנה במסגרת תביעת דיבה שניהל רואה חשבון ירושלמי, יואב אבולעפיה, נגד דיימקס מערכות ובא כוחה עו"ד מאיר הלר.

השופטת תמר בר אשר צבן צילום: ארז ביטון

סיפורה של התביעה מתחיל בשנת 2007, אז פרסמה חברת דואר ישראל מכרז לרכישת מסופונים לשליחים ולרכישת מסופונים לשליחים ולמוקדי דואר. כמו כן, נדרשה במסגרת המכרז מערכת מרכזית לניהול, שליטה ובקרה אשר תקלוט את הנתונים מן המסופונים ותנהל מעקב ובקרה אחר העברת הנתונים אל השרת וממנו אל בסיס הנתונים המרכזי.

"ניסיון לגמד את רואה החשבון"

למכרז הוגשו חמש הצעות, ובהן הצעותיהן של דיימקס ושל חברת DHS. בשלב השני של ההצעות השתתפו רק דיימקס ו־DHS. אף שתחילה דיימקס הוכרזה כמנצחת, פגמים מהותיים שהתגלו באופן רישומה פסלו את הצעתה, ומשכך הוכרז על החברה השנייה כמנצחת. בא כוחה של דיימקס, עו"ד הלר, פנה באוגוסט 2008 במכתב לחברת הדואר, ובו העלה נימוקים רבים שלפיהם יש לפסול את זכייתה של DHS.

בין השאר טען הלר שלרואה החשבון של DHS, רו"ח יואב אבולעפיה, יש ניגוד עניינים שכן הוא מצוי בקשר עם רשות הדואר או עם חברת הדואר. במכתב, שנשלח גם לגורמים נוספים בדואר, נטען עוד כי משרדו של אבולעפיה הוא "משרד רואי חשבון קטן שמשרדיו בירושלים". לאחר שמכתבו של הלר נענה בשלילה, הוא עתר בשם חברת דיימקס לבית המשפט לעניינים מינהליים בירושלים לפסילת ההכרזה על חברת DHS כזוכה במכרז.

רו"ח אבולעפיה לא אהב את הטענות שהועלו במכתב של דיימקס, והוא הגיש תביעה לפיצוי בסכום של 100 אלף שקל לבית משפט השלום בירושלים. באמצעות עו"ד אמיר שושני, טען אבולעפיה שהוצאה דיבתו רעה בטענה לניגוד עניינים מבחינתו, וכן בכך שנאמר ש"משרדו קטן" נעשה ניסיון "לגמד" אותו.

מנגד, טען עו"ד הלר ש"מדובר במקרה מובהק שבו עורך דין, בשם לקוחו, מגיש השגה לוועדת המכרזים (שהנה ועדה שיפוטית) ולחילופין מגיש השגה טרם נקיטת הליך משפטי בבית משפט וכחלק בלתי נפרד ממנו". עוד ציין הלר, באמצעות עוה"ד צבי ניקסון ואפרת פקר, כי עומדת לו הגנת "אמת דיברתי" שכן הוא התבסס על האתר של רואה החשבון שהיווה בסיס לכאורה למצב של ניגוד עניינים.

עו"ד מאיר הלר צילום: ארז ביטו

פסק הדין של השופטת בר־אשר־צבן דוחה לחלוטין את טענותיו של אבולעפיה. לדבריה, אכן מדובר במשרד רואי חשבון קטן בירושלים, והפרטים על שיתוף פעולה הדוק של משרדו עם הדואר היה בהם כדי להעלות חשש בקרב החברה המתחרה. אולם מעבר לדחיית הטענות, מבהירה השופטת שגם לו הדברים היו מהווים הוצאת דיבה, הרי שהמכתב זוכה בהגנה שלה זוכים מסמכים משפטיים וכן אמירות הנאמרות במסגרת הדיונים בבתי המשפט.

ההלכה, כך לדבריה, היא כי ההגנה על מסמכים שנכתבו בהליך משפטי חולשת גם על מסמכים שעניינם צעדים שננקטו בקשר להליך המשפטי בכל שלביו, לרבות השלבים שקדמו לו. בעיקר נוגעת הגנה זו לעתירות המוגשות לבג"ץ ולבתי משפט לעניינים מינהליים, שבהן מחויב הצד העותר במיצוי ההליכים בטרם עתר, ומשכך המכתב ששלחה חברת דיימקס היה הכרח מבחינת ההליך המשפטי, ולולא נשלח, ייתכן שהעתירה כלל לא היתה נשמעת מסיבה זו בלבד.

"התובע יכול להלין רק על עצמו"

"הדברים", כך לפי פסק הדין, "נכתבו במכתב שהופנה לגורם המינהלי המוסמך, ועדת המכרזים, לשם העלאת טענות כלפי פגמים שלטענת דיימקס נמצאו במכרז. פנייה זו קדמה לעתירה המינהלית שהגישה דיימקס, והיתה חלק ממיצוי ההליך המשפטי שהיה עליה לנקוט בטרם העתירה המינהלית. ככל שבפי התובע טרוניה כלשהי על הדברים במכתב, הרי שאין לו להלין אלא על עצמו. כפי שעמדנו על כך, הדברים במכתב נסמכו על הדברים שהוא עצמו פרסם באתר שלו: דברים שהיה בהם כדי לבסס את החשש שפעל בניגוד עניינים, ומטעם זה ראתה דיימקס לנכון להביאם בפני הגורמים המתאימים והמוסמכים כדי שיבדקו אותם".

בית המשפט חייב את רואה החשבון בהוצאות משפט של 30 אלף שקל.

עו"ד אמיר שושני, בא כוחו של רו"ח אבולעפיה, מסר כי "פסק הדין נכתב על ידי שופטת שלא שמעה את הראיות בתיק וכנראה לא מצאה לנכון אף להזמין את הצדדים לישיבה אחת, ולו רק כדי לדעת במי מדובר. אנחנו סבורים שפסק הדין איננו עולה בקנה אחד עם ההלכה לגבי לשון הרע, והעניין יידון להערכתנו בעתיד הקרוב בבית המשפט המחוזי, ואם יהיה צורך בכך, גם בבית המשפט העליון".