מי מחזק את כלכלת עזה?

עד כה לא התירה ישראל הכנסת חומרי בניין לעזה מחשש שישמשו לבניית ביצורים ומנהרות, אך בשבוע שעבר אישר האלוף איתן דנגוט, מתאם הפעולות בשטחים, את כניסתן של 20 משאיות נושאות חצץ דרך מעבר כרם שלום. זאת בנוסף ל־137 משאיות שהובילו חומרי בניין ונכנסו דרך מעבר רפיח, לפי פרסומים בתקשורת הערבית והפלסטינית.

התמונה שעולה כעת מהשטחים הפלסטיניים היא של פעילות נמרצת בעזה, באישור ישראל ובמימון נסיכות קטאר שתרמה לחמאס 450 מיליון דולר למען עבודות השיקום, אל מול המצוקה הכספית וחוסר האונים של ממשלת הרשות ברמאללה - שם אבו מאזן לא מקבל את הכסף שהובטח לו ממדינות ערב ולא מצליח לשלם משכורות.

מעבר סחורות ברפיח צילום: אי פי איי

כבר לא מודאגים ממעבר רפיח

אם המצור הכלכלי שהטילה ישראל על עזה לפני יותר מחמש שנים הסתיים, נותרה השאלה החשובה בדבר גורלו של מעבר רפיח בין עזה למצרים כמעבר מסחרי חופשי.

מבחינה כלכלית, לא אכפת לישראל שרפיח תהפוך למעבר מסחרי. תהיה בכך אמנם הפרה של הסכם אוסלו, שקבע גבולות מכס משותפים לישראל ולשטחים הפלסטיניים, אבל הסיבות שהביאו אז לחתימה על הנספח הכלכלי המכונה פרוטוקול פריז לא קיימות יותר.

בזמנו היתה סכנה שסחורות זולות מחו"ל שיגיעו לשטחים יסתננו לשוק הישראלי ושמוצרים שלא עומדים בתקנים הישראליים של בריאות ובטיחות יגיעו לישראל. אך היום, כאשר יש גבול סגור לחלוטין בין עזה לישראל, לא אכפת לישראל מה יגיע לעזה כל עוד המצרים ישמרו שלא מדובר בחומרי לחימה.

אבו מרזוק מרגיע את המצרים

דווקא ממשלת מצרים היא זו שמפחדת מפתיחת הגבול עם עזה למעבר סחורות ואנשים. החשש הוא כפול, ועיקרו פוליטי - המצרים פוחדים שפתיחת המעבר תקשור את עזה למצרים וממשלת קהיר תהפוך לנושאת באחריות על עזה, כפי שהיה במשך קרוב ל־20 שנה (1948–1967) בזמנים שבהם התקריות הביטחוניות בגבול עזה גררו את מצרים למלחמות עם ישראל. מעבר לכך, במצרים חוששים שהקשר עם עזה עלול להעמיק את הקרע והפילוג בין רמאללה לרצועה.

"אין לכם מה לחשוש מכך במצרים", הכריז בשבוע שעבר בקהיר מוסא אבו מרזוק, מראשי חמאס, בעודו מונה את היתרונות הכלכליים עבור סוחרי מצרים. "האם הטלת עונש המצור על תושבי עזה, בחסימת מעבר רפיח, מסייעת לאחדות פלסטינית?".