בעלי חברה בפירוק יוכלו לתבוע אישית את הכונסים
ביהמ"ש אישר לבעלי שתי חברות בפירוק לתבוע את הנאמנים שי גרנות ואייבי נאמן לאחר שהתרשם שהטענות שאלה פעלו שלא כדין "דורשות ליבון ובירור". הכונסים: "השופט המכובד נתפס לכלל טעות"
בהחלטה נדירה נענה בית המשפט המחוזי בתל אביב לבקשה של חברות המצויות בהליכי כינוס לתבוע את כונסי הנכסים שפעלו בעניינם.
השופט איתן אורנשטיין ציין כי "לא בנקל ייעתר בית המשפט להגשת תביעה נגד בעלי תפקיד. אך לא ניתן לשלול על הסף את הטענות, הטעונות ליבון ובירור, ומבלי שיהיה בהחלטה זו כדי להביע עמדה נחרצת לגוף הטענות". מדובר בכינוס החברות בית התמר בע"מ ונחלת בנימין 6 בע"מ, בבעלות רות שפייזר ושלמה לחי. שתי החברות החזיקו נכסים בתל אביב, וב־2006 החל נגדן הליך כינוס בעקבות חוב נטען של החברות לבנק מרכנתיל דיסקונט שעמד על 42 מיליון שקל.
עו"ד אייבי נאמן
במסגרת הליך הפירוק מונו עורכי הדין שי גרנות ואייבי נאמן לכונסי נכסיהן. הכונסים פעלו למימוש הנכסים בשיטת התמחרות, ולכן ביקשו וקיבלו אישור למכור לקונה שהציע את ההצעה המרבית על הנכסים - 15.6 מיליון שקל.
לאחרונה הגישו בעלי החברות באמצעות עו"ד יוסי כהן ממשרד ד"ר יוסי כהן כמה בקשות לבית המשפט, ובהן בקשה להגיש תביעה בהיקף 15.2 מיליון שקל נגד הכונסים וכן ממי שעמד בראש קבוצת המשקיעים שהיתה אמורה לרכוש את הנכסים. הנימוק לתביעה נגד הכונסים היה שאלה התרשלו בעבודתם, הטעו את בעלי החברות ואת בית המשפט וגרמו נזק ניכר בהליך הכינוס.
בית המשפט אינו נוטה לאשר בקלות תביעות נגד כונסי נכסים, שהם בעלי תפקידים שהוא עצמו מינה. בעלי התפקיד נחשבים "זרועו הארוכה של בית המשפט" וממילא מחויבים להגיש דו"חות תקופתיים ולפעול לפי הוראות בית המשפט. רק במקרים שבהם לכאורה בעל התפקיד לא מילא אחר הוראות בית המשפט ניתן לנסות ולנקוט הליך אישי נגדם, ומגמת בתי המשפט היא לצמצם ככל הניתן מקרים אלו, בין היתר על רקע טענות בעלי התפקיד כי במצב אחר לא יהיה להם חופש פעולה מספיק. כך למשל בהחלטה שניתנה באפריל 2012 חייב השופט דוד מינץ נאמן של חברה שקרסה לשלם מכיסו 272 אלף שקל לאחר שנקבע כי החברה נוהלה בצורה גירעונית ותוך חריגה מהסמכות שהעניק בית המשפט.
עו"ד יוסי כהן צילום: אוראל כהן
"הטעו את השופט"
הכונסים, לפי עמדת החברות, ניהלו את פרויקט בית התמר באופן רשלני תוך בזבוז כספים, בחריגה ניכרת מהתקציב המאושר, שילמו כספים שלא היה מקום לשלמם וכן שילמו ארנונות שלא היה צריך לשלם. בנוסף, טוען עו"ד כהן, הסתירו הכונסים מסמכים רבים במשך שש שנות הכינוס, ודו"ח שהגישו לבית המשפט גרם להטעיה ממושכת לאורך ההליך. לעמדת התובעים, הכונסים התנהגו באופן רשלני תוך גרימת נזק ניכר. לכונסים מיוחסת עוולה נוספת: שינוי מהותי של בקשה שהגישו בינואר 2007 למכירת בית התמר, שעליה נודע לבעלים רק כשנתיים מאוחר יותר.
עוד טענה שעלתה נגד הכונסים היא באשר לבקשתם לחלוקת התמורה שהתקבלה ממימוש בית התמר שהוגשה לבית המשפט ביולי 2008, וכן באשר לבקשות חסויות שהוגשו בעניין זה. הכונסים פנו לבית המשפט וקיבלו את אישורו לחלק 30 מיליון שקל, בקשה שנטען כי לא הובאה כלל בפני בעלי החברות.
"מדובר בחייבים סדרתיים"
לגרסת הכנ"ר, אין מקום לאשר הגשת תביעה אלא רק כאשר מדובר ב"נסיבות שרשלנות בעלי התפקיד זועקת היא, וכזו אין במקרה זה", לדעתו.
מעו"ד גרנות נמסר גם בשם עו"ד נאמן כי מדובר ב"חייבים סדרתיים שזה יותר מעשר שנים כשלו בכל מעשיהם, וגרמו הפסדי עתק לבנקים שמימנו את עסקיהם הכושלים. במהלך הכינוס התעורר חשדם של כונסי הנכסים כי חייבים סדרתיים אלה רכשו מכונסי הנכסים, באמצעות איש קש, את נחלת בנימין 8, ומכרו אותה לאחר מכן לחברת ברגורואין עם רווח של יותר מ־4 מיליון שקל, והכל מאחורי גבם של כונסי הנכסים. כתוצאה מהחשדות, עתרו הכונסים להתיר להם להגיש תלונה למשטרה ולאחר מכן ביקשו להתיר להם לנהל הליכי חקירה לפי סעיף 288 לפקודת החברות". גרנות הוסיף כי "לצערי נתפס השופט המלומד לכלל טעות, לפחות בנושאים הבאים ובדעתי לערער על החלטה זאת".
