$
בארץ

דמי הניהול בקופות הגמל: הרעיון אולי טוב, הביצוע חסר סיכוי

צריך להיות אופטימי כדי לחשוב שחלק גדול ממחזיקי החשבונות הקטנים בגמל ימשכו את כספם. מדוע אי אפשר לאפשר לאותם אנשים למשוך את כספם בלי להשתמש במקל של דמי הניהול המינימליים?

 אי אפשר לחשוד בפרופ' עודד שריג, הממונה על שוק ההון והביטוח, שהוא אינו מעוניין לשפר את מצבו של החוסך לטווח ארוך בישראל. המהלך של קביעת דמי ניהול מינימליים בקופות הגמל הקטנות, שהוא מוביל כעת, לא שוכח את הלקוח, אבל גם לא את טובת חברות הגמל. שריג לא רוצה שהחברות יבזבזו

משאבים על ניהול חשבונות קטנים ובלתי רווחיים, אלא מעדיף שהן יתעסקו בייעול עבודתן. כך, לשיטתו, הלקוח ירוויח מייעול המערכת, וחברות הגמל ירוויחו כי מבנה ההוצאות שלהן ישתפר.

 

פערי מידע בלתי ניתנים לגישור

 

השגיאה הגדולה של המפקח היא בהערכה שאותם 1.5 מיליון מחזיקי חשבונות גמל יבינו כי דמי הניהול המינימליים שייקבעו להם הופכים את החזקת הקופה ללא כדאית וימשכו את כספם. זוהי הנחה שגויה בהינתן העובדה שקיימים פערי מידע בלתי ניתנים לגישור בין מחזיקי הקופות לבין הרגולציה שלכאורה אמורה להיטיב איתם. לאותם בעלי קופות גמל יש חלון זמן של שנה לפדות את כספם, ליהנות מהטבת המס הגלומה בחסכונות מסוג זה ולהימנע מתשלום של דמי הניהול הגבוהים. אבל אפילו בתעשיית הגמל, שאמורה ליהנות ממהלך שכזה, מעריכים כי רמת המודעות של החוסכים לשינויים הללו נמוכה וכי ההיענות לא צפויה להיות גבוהה.

 

כדאי אולי לאנשי האוצר להיזכר בנתוני סקר שפרסמנו כאן בינואר האחרון: כמעט 60% לא יודעים מהם דמי הניהול שהם משלמים על ניהול כספי הפנסיה שלהם, 50% מאוכלוסיית ישראל לא יודעים כמה דמי הניהול יגלחו להם מהפנסיה, ו־40% לא יודעים מה התשואה שעשה החיסכון ארוך הטווח שלהם. אלו ממצאים המעידים על בורות פיננסית עמוקה, שורשית.

אחרי שרואים את הנתונים הללו צריך להיות אופטימי כדי לחשוב שחלק גדול ממחזיקי החשבונות הקטנים בגמל ימשכו את כספם. ובכלל, מדוע אי אפשר לאפשר לאותם אנשים למשוך את כספם בלי להשתמש במקל של דמי הניהול המינימליים? ומדוע לתחום להם את חלון הזמן בשנה אחת? ולמה לא לחייב את חברות הגמל לעשות צעד אקטיבי (שאיננו מכתב בדואר) כדי לוודא שהן מיידעות את הלקוחות שלהן בשינוי המתקרב ובא?

 

הלקח שלמדו ברשות ניירות ערך

 

שריג יכול ללמוד מהשגיאה שעשה הרגולטור המקביל לו, יו"ר רשות ניירות ערך שמואל האוזר. גם לו היתה מטרה טובה: הפחתת דמי הניהול בקרנות הנאמנות באמצעות הקטנת עמלת ההפצה שמשלמות חברות הקרנות לבנקים. אלא שגם האוזר לא בדק אם ההנחה שתינתן לחברות הקרנות תינתן גם ללקוח. הוא תיקן את המנגנון כך שזה יבטיח שההפחתה תתגלגל במלואה ללקוח. גם כאן יש שתי אלטרנטיבות, האחת, לסגת מהרעיון של דמי ניהול מינימליים. השנייה, להתנות את קיומם במידת ההיענות של הציבור למשיכת הכספים ולבטלם במקרה שבו לא תהיה היענות מספיקה.

 

בטל שלח
    לכל התגובות
    x