הבוחשים: האנשים שמושכים בחוטי הממשלה

עופר עיני

יו"ר ההסתדרות

לפני כחודש חיפשו באוצר מהיכן להביא עוד כסף. 4.2 מיליארד שקל בשנה שווה הפטור ממיסוי על קרנות השתלמות לעובדים - כסף גדול שנשאר בכיס של החוסכים. אולם כמו פעמים רבות בעבר, ההצעה למסות את קרנות ההשתלמות נפלה דקות ספורות לאחר שנהגתה בקול רם. ביטול הפטור דורש את הסכמתו של יו"ר ההסתדרות עופר עיני, ולא היה שום סיכוי שהוא יסכים. עיני אחראי גם להעלאות השכר שמקבלים מדי שנה 300 אלף עובדי המגזר הציבורי ועוד מאות אלפים במקומות עבודה מאורגנים אחרים. בחסות ההסתדרות השתרשה במשך השנים נורמה שלפיה השאלה אינה אם תינתן להם תוספת שכר, אלא כמה. קל יחסית להשיג תוספות שכר נאות לוועדים חזקים, אבל עיני לרוב מוותר מראש על דרישות שכר שמשפיעות באופן רוחבי על כלל המשק. כך גם במקרה של תוספת היוקר, מושג שלא נשמע במשק מאז 2003, ואמורה לפצות על שחיקת השכר. נכון שהאינפלציה הנוכחית אינה מתקרבת למינימום הנדרש (5%) להנהגתה, אבל את הסכם תוספת היוקר אפשר גם לשנות, או לפחות לדרוש פיצוי לכלל השכירים על גל ההתייקרויות. מעבר להצהרות, עיני לא עשה דבר בנושא.

עופר עיני צילום: אוראל כהן

בפברואר האחרון הודיע עיני כי המאבק הבא שלו הוא על כספי הפנסיה של כלל הציבור, במטרה להעלות את ההפרשה המקובלת מהשכר החודשי ל־20.5% (במקום 17.5% כיום) ולטפל באג"ח המיועדות. בהנחה שעיני רציני בכוונותיו, ייתכן שהוא בסופו של דבר יצליח לדאוג קצת לפנסיה של כולנו. (מיקי פלד)

חיים כץ

יו"ר ועדת העבודה והרווחה של הכנסת

כוחו של כל יו"ר ועדה בכנסת הוא ביכולתו לקדם הצעות חוק שהוא חפץ ביקרן ולעכב כאלו שאינן מוצאות חן בעיניו. אלא שכץ, כך אומרים, שִכלל את השיטה: הצעות חוק מהסוג השני לא רק מעוכבות - אלא גם עוברות שינויים דרסטיים ויוצאות מהוועדה שונות בתכלית. כמי שמאות ממתפקדי הליכוד סרים למרותו, לכץ יש גם השפעה ישירה על ראש הממשלה, שאותה ניצל ביולי כדי להעלות את הרף התחתון של העלאת מס הכנסה. על כוחו אפשר גם ללמוד מכך שהקרדיט שלו זכה על כך האפיל, אולי שלא בצדק, על שותפו למהלך, ח"כ משה גפני. (מיקי פלד)

חיים כץ צילום: נועם מושקוביץ'

יו"ר ועדת הכספים

יו"ר ועדת הכספים הוא באופן מסורתי אחד האנשים המשפיעים ביותר על כיסו של הציבור בהווה ובפנסיה - לפחות כל עוד חיים כץ לא בסביבה. כל שינוי במדיניות המס שראש הממשלה או משרד האוצר מבקשים להעביר חייב לקבל קודם כל את אישורה של ועדת הכספים והעומד בראשה. וגפני, כפי שכבר הוכיח השנה, לא ייתן לכל פקיד אוצר זב חוטם להעלות את המע"מ כפי שהוא רוצה או להוריד את דמי הניהול שלא די הצורך. גפני מבקש? דוחים העלאת מסים בשבוע. גפני לוחץ? מורידים את דמי הניהול בקופות הגמל עוד קצת. כאשר רוצים לקנות את הסכמתו בכל זאת, את התמורה לרוב משלם האוצר במזומן, ומאחורי הקלעים, בהעברות תקציביות נסתרות למגזר שיו"ר ועדת הכספים חפץ ביקרו.

(שאול אמסטרדמסקי)

משה גפני צילום: אלכס קולומויסקי

בעליו של משרד הלובינג פוליסי

בכל פעם שמישהו, הרגולטור או הציבור, נזכר שהוא משלם יותר מדי עמלות לבנקים או דמי ניהול לחברות הביטוח, הלוביסטים של משרד הלובינג הגדול בישראל פוליסי נדרכים. באותו רגע, הם יודעים, מתחיל קרב הבלימה שלהם לטובת לקוחותיהם - איגוד הבנקים ואיגוד חברות הביטוח. בקצה כל ניסיון של חבר כנסת אלמוני לתפוס כותרת וכל ניסיון של מחאה חברתית להתפרץ יושבים הלוביסטים של פוליסי ועושים הכל בשביל שהמצב יישאר על כנו, או לכל הפחות לא יידרדר במהירות. את פוליסי הקים בשנות השמונים בוריס קרסני, שהבין שהוא יכול להמיר את קשריו עם בכירי מפלגת העבודה והצמרת השלטונית בירושלים לקידום אינטרסים של חברות פרטיות. מאז העסק צומח, והאינטרס הציבורי נדחק הצידה. את המחיר משלמים ישראלים רבים, בטווח הקצר והארוך. (שאול אמסטרדמסקי)

המשנה ליועץ המשפטי לעניינים כלכליים

עו"ד אבי ליכט הוא איש עם הרבה עוצמה. בכל רפורמה עם השפעות נרחבות על מצבו הכלכלי של הציבור, מרפורמת הריכוזיות עד חוק ההסדרים, אבי ליכט הוא שחקן ציר. הוא זה שאמור לומר לממשלה מה מותר ומה אסור, מה חריג ומה נורמטיבי, וכשאין תקדים, לקבוע מהי הנורמה עצמה. הוא כבר עשה את זה פעמיים בהצלחה בעבר: בחוות הדעת שאפשרה את יישום המלצות ששינסקי להגדלת נתח המדינה מרווחי הגז שהתגלה בים התיכון, ובחוות הדעת המכוננת שסללה את הדרך להסכם תמלוגים היסטורי בים המלח מול חברת כיל. (שאול אמסטרדמסקי)

אבי ליכט צילום: גיא אסאיג