השוק: אנשי האדמה החרוכה ואלו שמנהלים בפועל את הבורסה

בדיוק עשור אחרי שהשתלט במהלך מבריק על קונצרן אי.די.בי ונטל אותו מידיה של משפחת רקנאטי, נוחי דנקנר מנהל קרב מאסף אבוד. בסיומו הוא יאבד את הבעלות על האימפריה הכלכלית שהיתה עד לא מכבר הגדולה בישראל.

רוצים לדעת מי עוד משפיע על הכסף שלנו? ליחצו כאן

למעשה, הקרב הנוכחי מול בעלי החוב של אי.די.בי הוא שירת הברבור. השלב הסופני אחרי שהגרורות כבר הגיעו לעוד ועוד סדרות אג"ח. דנקנר, שהבין מזמן שהפציינט חולה אנוש, עסוק כבר שנתיים לערך בקיצוץ איברים פחות חיוניים מהאימפריה כדי לנסות להשאיר אותה בחיים. כמו כירורג מיומן מעל מיטתו של נפגע טראומה, הוא קוטע את הרגל של מכתשים אגן ומוכר לכימצ'יינה הסינית, נאלץ להסיר את כלל תעשיות ולמסור אותה ללן בלווטניק, חותך את גארד מתוך כלל ביטוח ומעביר לטיפולו של ד"ר וורן באפט, מרוקן את הגזים ממקסימה ושולח לג'ורג' חורש. ועדיין, אי.די.בי המצומקת מסרבת להתאושש, וספק גדול אם תעשה זאת תחת האיזמל של דנקנר.

נוחי דנקנר, בעל השליטה בקונצרן אי.די.בי צילום: עמית שעל

כדי להבין את עומק השבר האישי, די להיזכר במאמצים האדירים שהשקיע דנקנר כדי להשתלט בשעתו על אי.די.בי. זה דרש ממנו התנתקות מהמשפחה בתהליך מורכב ועמוס דם רע, ויתור על חלקו בבנק הפועלים כדי לקבל את אישור המפקח על הבנקים לעסקה, חבירה לדארקו הורבאטים מסלובניה ולמוישה שימלים מבריטניה, יצירת שותפות מורכבת עם משפחות חזקות של כסף ישן כמו לבנת ומנור, משא ומתן ארוך עם הרקנאטים כדי להשיג הנחה גדולה במחיר, הלוואה שנויה במחלוקת של 55 מיליון דולר מקרן מבטחים - והכל כדי להצליח להשתלט על קונצרן שהיה גדול בהרבה ממידותיו הפיננסיות. זו היתה משימת חיים, לא פחות, מהסוג שאדם מצליח להשלים פעם אחת בגלגול. כדי לעמוד בה דנקנר נדרש לחבר יחד בנקים, משקיעים זרים, גופים מוסדיים ומשפחות אצולה. כולם נרתמו, ממניעים של רווח אבל גם מתוך אמונה ברוח ניהול העסקים המודרני שנשבה סביבו. הם רצו שידבק בהם קצת מאבק הכוכבים.

אילן בן דב, בעל השליטה בקבוצת סאני

בשל כך, לא מדובר כעת בסתם קריסה של עוד טייקון ישראלי, אחרון ברשימה הולכת ומתארכת. דנקנר היה התקווה הלבנה, תכולת העיניים ויפת הבלורית, של עולם העסקים הישראלי. כך התייחסו אליו, בוודאי כך הוא התייחס לעצמו. הוא היה הייצוג של "איש העסקים הארץ־ישראלי", זה שנפגש עם ראש הממשלה כשצריך לייעץ, זה שיושב ליד הנשיא באוטובוס מיוחצן לפריפריה, זה שקוטף תוארי כבוד בצניעות המוחצנת הראויה. איש עסקים שידו בכל, ובכל זאת מצליח להימצא מעל היומיום הישראלי המהביל.

יצחק תשובה, בעל השליטה בקבוצת דלק צילום: אוראל כהן

כישלונו הנוכחי אינו מסתכם באובדן אי.די.בי. הוא מסמל את הרמת הידיים של כל אלה שכונו עד לא מזמן טייקוני המשק וכיום כמעט כולם מצולקי הסדר חוב. שורה ארוכה של נושאי אות קין על מצחם, סימן נצחי לכישלון עסקי כואב במקרה הטוב, או לתאוות בצע וקפיצה מעבר ליכולת האמיתית ועל חשבון המשקיעים במקרה השגור. במידה מסוימת דנקנר דווקא משחרר אותם קצת מתחושת האשם. על משקל "אם זה קרה אפילו לדנקנר, מה אתם רוצים מאילן בן־דב?".

לב לבייב, בעל השליטה באפריקה ישראל צילום: ארטיום דגל

נפילתו מסמנת את סיומו של עידן. הימים שבהם אנשי עסקים הילכו קסם רק משום שידעו להרוויח המון כסף הסתיימו. אנשי עסקים שיודעים להרוויח המון כסף הם היום חשודים מיידיים. המון כסף הוא סיבה לשאול שאלות נוקבות על מקורותיו, לא לקוד קידה, ולברר עד כמה הוא נעשה על חשבוננו. לא במקרה דנקנר פרח בעידן שבו די היה להציג תדמית עסקית זוהרת כדי להפוך למגנט חברתי, וקמל בעידן שבו המגנטים שאיבדו את הצפון הוציאו המונים לרחוב ורוח הנקמה הצרכנית לא מפסיקה לרחף ממעל.

דעיכתם הנוכחית של הטייקונים יוצרת ואקום, שיתמלא בקרוב. השאלה היא אם יתמלא באנשי עסקים שרק יידעו להסתיר בתחכום רב יותר את תאוות הרווח שלהם ואת הכיבודים לבכיריהם, או בכאלה שתאוותם באמת מרוסנת ואת מהלכיהם מכוונים שיקולים מגוונים יותר מעשייה קרה של כסף. מעבר לאובדן שגרמו אג"ח אי.די.בי בפנסיה שלנו, זו ההשפעה האמיתית שעוד נותרה לדנקנר על הכסף שלנו.

אמיר זיו

עורך דין

גיא גיסין הוא המייצג הבולט ביותר של הרובין־הודים המודרניים, אלה שיוצאים ללחום את מלחמתם של בעלי האג"ח העשוקים, הקורבנות הפיננסיים שהטייקונים המתרסקים גוררים עמם לתהום. גיסין, שמבקריו טוענים ש"יעשה הכל כדי להיכנס לעיתון", הצליח בשנים האחרונות להפוך את עצמו לאייקון של לוחם צדק, הרבה בזכות העובדה שאינו בוחל בהצגת עמדה קיצונית ובצעדים חריגים כדי לכופף את בעלי השליטה ולכפות עליהם הסדרי חוב טובים יותר לבעלי האג"ח. לב לבייב בהסדר של אפריקה ישראל היה הראשון לפגוש את הצד האגרסיבי של גיסין, ומאז נחשפו אליו גם יצחק תשובה ועוד רבים ונופלים. הגיסינים של העולם היו הראשונים לזהות את ואקום המנהיגות בקרב מחזיקי האג"ח, ומיהרו למלא אותו, תמורת רווחים נאים לעצמם חשוב לציין. (לירוי פרי)

עו"ד גיא גיסין צילום: אוראל כהן

האנשים שמנהלים בפועל את הבורסה הישראלית

ג'רמי לוין

מנכ"ל טבע

יותר מ־550 חברות נסחרות בבורסה של תל אביב, אבל ביצועיה תלויים בעיקר בארבע מניות - טבע, כיל, פריגו ומלאנוקס, שמחזיקות כ־40% ממדד ת"א־25 ות"א־100 (כל אחת כ־10%). טבע היא הגדולה מכולן, עם שווי של 35 מיליארד דולר. המטה שלה אמנם נמצא בישראל, אבל רוב המכירות שלה הן בחו"ל, ויש לה יותר מ־50 מפעלים ברחבי העולם. בראש האימפריה הזאת עומד מאז מאי מנכ"ל חדש, ג'רמי לוין. בחמש השנים האחרונות החברה לא ייצרה ערך מהותי לבעלי המניות שלה, ולוין חסר הניסיון יצטרך להוכיח במהירות שיש לחברה מה להציע למשקיעים. הצעדים הראשונים שלו ממוקדים בפנייה החוצה, לחו"ל: הוא הזיז את שעת פרסום דו"חות החברה לשעה המקובלת בחוף המזרחי של ארצות הברית, וויתר על תדרוך בוקר לאנליסטים המקומיים. אלה רק סימנים ראשונים, אבל ההתרחקות של טבע מהשוק הישראלי יכולה להשפיע בהדרגה על היחס המיוחד שקיבלה בישראל "מניית העם". (עומרי כהן)

ג'רמי לוין, מנכ"ל טבע צילום: בלומברג

סטפן בורגס

מנכ"ל כיל

כיל ספגה בשנים האחרונות מכה תדמיתית קשה בישראל, לנוכח המאבק הממושך על התמלוגים מכריית האשלג בים המלח ועל מימון קציר המלח באגן הדרומי. היא הנמיכה פרופיל, ובמקביל עברה חילופי מנכ"לים, כשלפני חודש נבחר סטפן בורגס להחליף את עקיבא מוזס הוותיק. לשדרת הניהול החזקה שהצמיחה החברה לאורך השנים היה תפקיד מרכזי בהצלחה שלה ושל המניה, שמהווה כ־10% ממדד ת"א־25, ובורגס יצטרך לשמור על היציבות הזאת ולמנוע זעזועים. הבחירה בבורגס, שכל פעולה שלו בזמן הקרוב תיבחן בקפידה על ידי המשקיעים, מעידה על כך שפני כיל להמשך הרחבת הפעילות בעולם, בעיקר באמצעות רכישות והרחבת בסיס הלקוחות. (עומרי כהן)

סטפן בורגס, מנכ"ל כיל

ג'וזף פאפא

יו"ר ומנכ"ל פריגו

ג'וזף פאפא, שמוביל את פריגו מאוקטובר 2006, הצליח מאז להגדיל את היקף המכירות פי 2.3 ואת הרווח התפעולי פי 4.8. הצמיחה המהירה הזאת התבטאה בזינוק של 600% במניית החברה, וזה במהלך שש שנים קשות, כשמדד ת"א־100 עלה בהן ב־24% בלבד, כך שהתרומה של פריגו לעלייה ולמצבה של הבורסה הישראלית היתה גדולה במיוחד. בלי פאפא התשואות בבורסה, ובפנסיות שלנו, היו נמוכות יותר. (עומרי כהן)

ג'וזף פאפא

איל וולדמן

יו"ר ומנכ"ל מלאנוקס

שווי השוק של מלאנוקס, שמפתחת שבבים ומתגים לרשתות מחשבים, עמד בנאסד"ק על 2.8 מיליארד שקל. ואז איל וולדמן הביא אותה לתל אביב, ובתוך חמש שנים גם לשווי של 18.8 מיליארד שקל - הרביעי בגובהו בבורסה. הזינוק הזה, כמו הזינוק של פריגו, היה משמעותי מאוד לבורסה הישראלית בשנים האחרונות והלא מזהירות. המשקיעים מאמינים ביכולותיו של וולדמן להמשיך לייצר להם ערך, והשוק תולה במניה עוד תקוות רבות. (עומרי כהן)

אייל ולדמן, יו"ר ומנכ"ל מלאנוקס צילום: נמרוד גליקמן

צחי סולטן

בעלי כלל חיתום

את טביעות האצבעות של צחי סולטן אפשר למצוא על פני כל שוק ההון הישראלי. האיש שמאחורי חברת החיתום המובילה בארץ הוא דמות מפתח בהנפקות ובגיוסי החוב של החברות הגדולות, בעיקר בשנים העליזות של התחום. סולטן וכלל חיתום היו אחראים, בין השאר, להנפקות של חברות אי.די.בי (סלקום, שופרסל, נכסים ובנין ועוד) ושל חברות גז ונפט וביומד. בהיותו הפנים של ענף החיתום, שדוחף למשקיעים המוסדיים איגרות חוב שבשנים האחרונות העיבו לא פעם על תשואות הפנסיה, ההשפעה של סולטן על כספי הציבור משמעותית וניכרת כיום היטב. (רחלי בינדמן)

צחי סולטן, בעל כלל חיתום צילום: אוראל כהן

אייל בקשי

בעלי ברק קפיטל

אייל בקשי הוא אחד משחקני הנוסטרו הוותיקים והגדולים בשוק, והעסקאות שבהן הוא קונה אג"ח ומניות בסכומי עתק משפיעות מאוד על המסחר היומי בבורסה והמחירים בשוק. שחקני נוסטרו גדולים יכולים להרים או להפיל נייר ערך, בקנייה או מכירה המונית, והם גורמים דומיננטיים בגיוסי חוב והון: הם נוהגים לבצע קניות רחבות היקף בהנפקות ולמכור מיד אחר כך, מה שמאפשר להם להסתפק בריביות נמוכות על האג"ח. כך למעשה הם מורידים את גובה הריבית שתשולם לכלל הרוכשים בהנפקה, ובהם גם הגופים המוסדיים, שמחזיקים באג"ח עבור הציבור לפרקי זמן ארוכים. (רחלי בינדמן)

אייל בקשי, בעלי ברק קפיטל צילום: שלום בר טל

דוד אדרי

בעלי חברת דיסליון ייעוץ

דוד אדרי הפך בשנה האחרונה לשחקן נוסטרו בולט בשוק הישראלי. אדרי שימש סמנכ"ל ברוקראז' של פסגות, אבל ב־2010 נפתחה חקירה בחשד שאדרי ועמיתו שי בן דוד הריצו ניירות ערך בחשבון הנוסטרו של בית ההשקעות. הפרקליטות החליטה להגיש כתבי אישום נגד השניים בכפוף לשימוע. זה עדיין לא קרה, ואדרי ובן דוד החלו בינתיים לפעול כסוחרי נוסטרו בחברה פרטית שלהם. וכמו סוחרי נוסטרו בולטים אחרים, העסקאות שהם מבצעים משפיעות על המסחר היומי בבורסה, על המחירים בשוק ועל הריביות של איגרות החוב שבהן מחזיקים הגופים המוסדיים. (רחלי בינדמן)

דוד אדרי

מייקל דיוויס

לשעבר בעל חברת תעודות הסל תכלית

בשנות התשעים הגיע מייקל דיוויס לישראל ועמו בשורה חדשה: מסחר באופציות ובנגזרים. בניו יורק של שנות השמונים דיוויס, יחד עם סוחר המט"ח והאג"ח יעקב גרוסמן והעובד הצעיר אייל בקשי (כיום בעלי ברק קפיטל), התמחה במסחר במניות דואליות (כלומר כאלו הנסחרות בשתי בורסות) על ידי ניצול פערי המחירים בין הבורסות (ארביטראז'). עם שובו לישראל הפך דיוויס ל"מלך המעו"ף", ופעילותו תרמה לשכלול שוק האופציות מעו"ף, שמושך כיום אלפי סוחרים. אף שדיוויס כבר אינו פעיל בשוק, כיווני המסחר שהתווה עדיין נחשבים למרכזיים מאוד בבורסה המקומית. (שי אספריל)

מייקל דיוויס לשעבר בעל חברת תעודות הסל תכלית צילום: שאול גולן

ניר קלקשטיין

מייסד פיינל

ניר קלקשטיין, המוח שמאחורי חברת האלגו־טריידינג פיינל, יצר את האב־טיפוס של צעירי הבורסה החדשים. החברה שלו, שסוחרת בנגזרים ומטבע חוץ בעשרות בורסות בעולם (אך לא בישראל), רשמה מאז הקמתה לפני עשור רווחים מצטברים של יותר ממיליארד דולר, ושינתה את הלך הרוח בשוק. בעקבות פיינל, אינספור אנשי שוק ואנשי טכנולוגיה מנסים גם הם לפתח מודלים למסחר לטווח קצר. זאת הרוח החדשה: לא החלטות לטווח ארוך של מומחים מנוסים ומעונבים המעדיפים מניות קלאסיות ואיגרות חוב, אלא עולם של צעירים רעבים שמחפשים אלגוריתם חדש, את הכסף הגדול של חברות הנוסטרו ואת המוצרים הבורסאיים החדשים והמורכבים יותר. (שי אספריל)

ניר קלקשטיין, מייסד פיינל צילום: עמית שעל