כך עובדת שיטת תקצוב החינוך

תהליך התקצוב במערכת החינוך בישראל מורכב מאוד, ולא פלא שלמשרד החינוך קשה לעקוב אחרי הכסף. ראשית, המשרד מתקצב באופן נפרד - על פי שיטה שונה ועל פי פרמטרים שונים - את מערכת החינוך היסודית ואת המערכת העל־יסודית. ב־2012 תקציב המערכת היסודית עמד על 13 מיליארד שקל בעוד שתקציב

באופן כללי, תקצוב המערכת היסודית מתבסס על חישוב שעות הלימוד השבועיות בכל מוסד בהתאם לפרופילי השכר בפועל של המורים המלמדים בבתי הספר הספציפיים. לעומת זאת, תקציב המערכת העל־יסודית נעשה על בסיס מספר התלמידים. פרמטרים נוספים שמשפיעים על התקצוב הם אופי המורים - בעלי ותק או השכלה גבוהים יותר, ואופי הלימודים עצמם - כשמגמות לימוד מורכבות מצריכות ציוד מסוים.

במקביל, משרד החינוך מתקצב את בתי הספר מהזרם המוכר שאינו רשמי. זהו שם קוד לכל מערכת החינוך החרדית וכן לבתי הספר הייחודיים - האנתרופוסופיים, הדמוקרטיים, הפתוחים, הניסויים וכד'. שיעור המימון של משרד החינוך מגיע עד 75% בבתי ספר אלה, למעט בתי הספר של הרשתות החרדיות "מעיין החינוך התורני" של ש"ס והחינוך העצמאי של אגודת ישראל. אלה מתוקצבים ב־100% על פי חקיקה ייעודית לכך.

נוסך לכל זאת, משרד החינוך מעביר לרשויות המקומיות תקציבים עבור שירותי המעטפת החינוכית, דוגמת הסעות ובנייה ושיפוץ של כיתות לימוד. כמו כן, הרשויות המקומיות עצמן, ההורים וכן ארגונים פילנתרופיים מוסיפים תקציבים על התקציב הבסיסי של המשרד.