"הפחתת שקל מהביטחון לא תוסיף אותו לתקציב הרווחה"
לפי ד"ר שמואל אבן, חוקר במכון למחקרי ביטחון לאומי INSS ובכיר לשעבר בחיל המודיעין, מי שייפגעו מקיצוץ בתקציב הביטחון הן דווקא השכבות הנמוכות בחברה והפריפריה
"להגיד שהורדת שקל מתקציב הביטחון משמעותה הוספת שקל לרווחה זו אמירה פופוליסטית מטעה. אומרים שמדובר ב'שומנים' וש'חבל לשפוך את הכסף' - אלה אמירות בעלמא של כלכלנים, עיתונאים ופרשנים שלא מכירים את המערכת הביטחונית בישראל. תראה את ועדת טרכטנברג שהמליצה על קיצוץ בתקציב הביטחון. היו שם כלכלנים מצוינים, אבל אף אחד מהם לא מבין בכלכלה צבאית". כך טוען ד"ר שמואל אבן, חוקר במכון למחקרי ביטחון לאומי INSS ובכיר לשעבר בחיל המודיעין.
איך הם יכולים להכיר את המערכת הביטחונית אם היא אינה שקופה?
"יש בה שקיפות מספקת כדי לדעת הרבה. נכון שאין נתונים עד כמה התקציב הזה יעיל. כדי לדעת את זה, אתה צריך לנבור בפרויקטים ולראות כמה בזבוז יש. פה אני אומר שבהחלט יכול להיות שהיו פרויקטים שלא היה צריך לעשות
אותם. אני לא בא להגן על המערכת. היא צריכה להיות תחת שקיפות ובהחלט צריכה להיות ביקורת על היעילות. אם עושים ניתוח ומראים, למשל, שמשלחת הרכש בניו יורק מנופחת, אני אומר 'אוקיי. בואו נקצץ', אבל להגיד שמערכת הביטחון, כאמירה כוללת, מלאה שומנים - זה ממש לא רציני. צריך להבין שבמערכת כה גדולה תמיד יהיה חוסר יעילות. יש כפילות ויתרות. יש אנשים בצבא שלא עושים כלום, אבל במצב חירום יכניסו את המערכת לפעולה וצריך להיזהר מהדבר הזה. מדינת ישראל החזיקה לפני מלחמת יום הכיפורים ימ"חים (יחידות מחסני חירום - ש"א). לפני המלחמה חלק מהימ"חים נסגרו מטעמי תקציב, ואז כשהגיעו המילואימניקים הם נאלצו לפנות אל הימ"חים.
יש במערכת הביטחון דברים שצריכים לעבור הליך של שיפור, אבל אסור להסיט את הדיון מהמקום האמיתי. השאלה החשובה היא האם ישראל היא מדינה סוציאליסטית שגובה מסים גבוהים מאזרחיה ומעניקה להם שירותים ציבוריים ברמה גבוהה, כמו חלק ממדינות אירופה; או שהיא חברה קפיטליסטית, שמאפשרת חופש לאזרחים ומסייעת להם במקרים קיצוניים, דוגמת ארה"ב. ההוצאות הביטחוניות אינן קשורות לעניין. תותחים זה לא במקום חמאה".
אך גודל ההוצאות הביטחוניות משפיע על היקף שירותי הבריאות והחינוך שהממשלה יכולה להעניק.
"לפי הלמ"ס, תקציב הביטחון הוא כ־6.5% מהתמ"ג. אם מנכים את הסיוע הביטחוני האמריקאי מגיעים לכ־5.5%. מאז שנות השישים לא עמדנו על רמה כה נמוכה. בשנות השבעים זה עמד על כ־30%. זה נמוך ביחס למדינות אירופיות, אבל אנחנו לא חיים בסביבה שלהן. לאורך השנים האחרונות הצריכה הצבאית לנפש (הוצאות המדינה על ביטחון ביחס לאוכלוסייה) יורדת, ואילו הצריכה האזרחית (הוצאות המדינה על תחומים ציבוריים שאינם ביטחוניים - בריאות, חינוך וכו' - ביחס לאוכלוסייה) עולה.
"המשמעות היא שעל כל 1% שתרוויח בתקציבים אזרחיים לא ביטחוניים, תצטרך לחתוך 15% מהביטחון. על 2% שתרוויח בתקציבים אזרחיים לא ביטחוניים תצטרך לחתוך 30% מהביטחון. הקיצוץ הזה בביטחון לטובת עלייה זניחה בתקציבים ציבוריים אחרים אינו כדאי.
יותר מזה, גם אם היינו מקצצים 15% בתקציב הביטחון, האחוז שהיה מתווסף לתקציבים האזרחיים לא היה הולך לחינוך ובריאות אלא למקומות אחרים, כי התקציבים דה־פקטו מועברים בהתאם לשיקולים פוליטיים. לכן, לדעתי הטענות על כך שמשקיעים בתותחים במקום בחמאה מסיטות את הדיון מהמקום האמיתי שלו".
ד"ר שמואל אבן צילום: אביגיל עוזי
לשיטתך, הגדלת התקציב הביטחוני דווקא משפרת את הרווחה.
"מי שנפגעת מקיצוץ הוצאות הביטחון היא הפריפריה. פעם הצפון, היום הדרום. אם יקנו פחות כיפת ברזל למדינת ישראל, למי לא יהיה כיפת ברזל? לתל אביב? לא, ליישובים בפריפריה. חלק גדול מהספקים שמספקים שירותים לצבא
או כל מיני רס"רים שיושבים בבסיסים, איפה הם יושבים? בפריפריה. מי היום מתגייס לצבא? מי שלא יכול להיכנס לאליטה, ודרך הצבא נכנס למערכת ומתקדם. תבדוק את החתך הסוציו־אקונומי של המתגייסים לצבא ותראה שזה המקום היחיד כמעט בישראל שמאפשר מוביליות חברתית. זה הארגון הגדול הכי שוויוני בישראל, שכל אחד יכול להיכנס אליו. היום יש אופנה, שבני 50 שלא מרוויחים משהו ורואים אנשים בגילם יוצאים עם פנסיה צבאית לאזרחות, מתמרמרים. אבל להם היתה בדיוק אותה הזדמנות לעשות את זה 30 שנה קודם לכן".
נחזור אם כך לשאלתך. האם ישראל סוציאליסטית או קפיטליסטית?
"מדינת ישראל לא מצאה את מקומה האמיתי. ברור שהיא לא רוצה להיות במקום של סוציאליזם נאיבי, והיא לא רוצה להיות קפיטליסטית חזירית. היא צריכה לקבוע רף חמלה ולעשות ארגון מחדש בחלוקת הצריכה הפרטית והציבורית הלא ביטחונית".
