השורה התחתונה: המציאות כה קשה לפענוח עד שבנק ישראל מתקשה להגיד את האמת
החל מאמצע 2011 המציאות הכלכלית החלה להשתנות והמשק גולש למיתון, למרות שלפי שעה הדבר אינו נראה באופן מובהק מהנתונים. לכן אין פלא שהתנהלותו של בנק ישראל בתקופה האחרונה ובפרט החלטת הריבית האחרונה, מייצגת את הקושי שלו בניהול מדיניות כשהוא עצמו אינו בטוח בכיוון הכלכלה
נראה כי בנק ישראל נע בין קטבים שונים. הוא מודאג מהמצב במשק, אך מוציא תחזיות אופטימיות למדי (5 ביולי 2012), מצביע על משבר קשה ביותר באירופה אבל גם מאמין כי המשק הישראלי טוב (כנס קיסריה ע"ש אלי הורביץ ז"ל). בנק ישראל רואה את האינפלציה בגבול התחתון של יעד הממשלה אבל אינו מוריד ריבית בין היתר בשל חשש מגירעון גבוה של הממשלה ואובדן אמינות של המדיניות הפיסקאלית, בקיצור, לא מעט ניגודים.
האם בנק ישראל איבד את מגע הזהב? מה קרה למבוגר האחראי, אשר תרם רבות לכך שישראל צלחה את משבר 2008 בהצלחה יחסית? לאן המציאות יכולה להוביל אותנו, את הריבית ואת מדיניות בנק ישראל בשנה הקרובה?
תחזיות לחוד ומציאות לחוד
במהלך יולי בנק ישראל הוציא את מכלול התחזיות הכלכליות שלו לשנים 2012-13. הצמיחה שלה בנק ישראל מצפה בשנת 2012 הינה 3.1%, כאשר ב-2013 הוא מצפה אף לשיעור צמיחה גבוה יותר - 3.4%.
מכלול הנתונים מלמד על כך שהבנק רואה את התקופה הנוכחית כירידה זמנית בלבד ביחס ל-2011 וכמו כן הוא רואה שיפור ב- 2013. הדברים בולטים בהקשר של נתוני היצוא והיבוא וכן בצריכה הפרטית. כמו כן בנק ישראל רואה את שיעור האבטלה יורד השנה וגם בשנה הבאה ודבר אחרון, הוא רואה את הריבית נותרת ברמתה הנוכחית, 2.25% השנה ובשנה הבאה. להלן עיקרי התחזית כפי שהוצגה על ידי כלכלני הבנק:
יש משהו, איך לומר, מעט מוזר בתחזיות שמציג הבנק. הפירמות הישראליות נמצאות במגננה מול מציאות מתקדרת בשוקי העולם ונראה כי לאחרונה, סוף סוף, גם הצרכן הישראלי מתחיל להיות שותף לדאגה. האבטלה כבר נמצאת במגמת עליה והיא גבוהה מ-7%. נתונים בלתי רשמיים, המקדימים את הנתונים הרשמיים של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, מלמדים על ירידה בפעילות הצרכנית ובתיאבון הציבור למוצרים בני קיימא. נתוני החודשים האחרונים בפידיון, היבוא והיצוא של המשק, מלמדים על ירידה המאיימת להפוך למגמה. כל אלו כבר מקבלים ביטוי במדדי המחירים לצרכן, המפתיעים לאחרונה כלפי מטה. כתוצאה, האינפלציה בפועל ירדה לקצב של כ-1% בשנה האחרונה במדד הכללי וכ-0.2% בלבד במדד ללא דיור.
האטה זו לא נעלמת מעיניו של בנק ישראל, המדבר בהחלטת הריבית על "חשש לירידת מדרגה בקצב הצמיחה שממילא היה מתון בחדשים האחרונים". אמר והותיר את הריבית ללא שינוי.
העקום השקלי: לקראת נפילה כמו בארה"ב
נפתולי המשק הישראלי הם באמת משמעותיים, לאחר שנים ארוכות של פריחה ושל שינוי עמוק במרבית הפרמטרים בכלכלת ישראל ולכן. שנת 2008 היתה משבר מהיר וחולף, ללא משבר ריאלי עמוק. ההאטה הכלכלית נמשכה אז רק ב-2009 וכבר בשנתיים שבאו לאחר מכן, היתה התאוששות מהירה במשקים רבים, אשר לא סבלו מבועת חוב כמו ארה"ב או אירופה.
ייתכן כי החסינות של המשק במשבר 2008 מטעה גם את בנק ישראל ולכן הוא לא ממהר לפעול בכלי הריבית. ואולם, אסור לתת לאשליה הזו להטעות אותנו: הפעם מדובר במצב שונה, אשר אינו פוסח על כלכלות מתפתחות דוגמת ישראל והמעבר משבע השנים הטובות אל שבע השנים הרעות, עלול להיות כואב.
סימנים ראשונים כבר ניראים בשטח והם הולכים ומתגברים, גם אם עדיין הם לא הגיעו אל הנתונים הרשמיים. המשבר העמוק בעולם יכול להמשך ולהחמיר הפעם גם עם כלכלת ישראל. הדבר מתרחש בכלכלות מתפתחות נוספות והן מורידות את הריבית במהירות. לפיכך, כמו שבמדינות המערב ראינו ירידה חדה בריביות לטווח קצר כמו גם לטווח ארוך, כך גם אצלנו לא תהיה ברירה אלא להצטרף אל קו זה: להוריד את הריבית במידה משמעותית ולהותיר אותה שם לתקופה ארוכה, עד יעבור המשבר.
מצב זה עשוי להפיל את עקום הריביות בישראל, כך שגם התשואות ל-10 שנים עלולות לצנוח אל קו ה-3% ואף למטה מכך. תנאי לכך הוא שהכלכלה תמשיך לשמור על עצמה ועל יציבותה, גם במצב של האטה כלכלית. אם הדבר יקרה, הרי שזו תעודת כבוד למשק הישראלי, אשר מצליח לקדם את הכלכלה באמצעות מדיניות של ריבית נמוכה, כמו משקי המערב המפותחים.
אם בוחרים את ההתבטאויות החמורות של בנק ישראל, נראה כי בנק ישראל מבין את הדברים אולם לא מדגיש אותם, לא מציג אותם כהערכה המובילה שלו. כבר ראינו בעבר מצבים שבהם בנק ישראל הוריד את הריבית, מיד לאחר הערכה שונה שלו לפיה הריבית לא תרד ואף תעלה. האם גם הפעם המציאות תהיה חזקה יותר כך שתוביל לירידת ריבית משמעותית ולצניחה של העקום השקלי? לצערי, נראה שכן.
הכותב הוא מנכ"ל שקל אג'יו המתמחה בניהול סיכונים ובניהול עושר משפחתי
