"כשיש אולימפיאדה או מונדיאל - החילונים נעדרים. לכל אחד יש את הקטע שלו"

מי אתה: דוד אובלנדר (30), נשוי לעקרת בית, אב לשלושה ילדים. מתגורר בדירת שלושה חדרים בבעלותו באשדוד. שייך לחסידות בעלז. לא מקבל תמיכה מהמדינה ואינו מחזיק רכב. 

עבודה: עובד בחדר הנקי במפעל הייצור של אינטל בקריית גת. "אינטל רואה שהחרדים הם עובדים טובים. אולי יש לנו דרישות מיוחדות, אבל גם לעובדים אחרים יש דרישות. כשיש אולימפיאדה או מונדיאל, אז החילונים נעדרים. לכל אחד יש את הקטע שלו. העבודה עשתה לי שינוי משמעותי ברמת החיים. שיחק לי מזלי שהגעתי לאינטל, כי היא באמת מקום טוב. משלמים טוב וזו עבודה טובה".

לימודים: "תמיד משכו אותי הנדסה, מדעים מדויקים. בשלב מסוים נפתח מסלול לימודים בטכניון, ואשתי שכנעה אותי שאני יכול ללכת ללמוד, אבל הדרישות שלהם היו גבוהות מאוד בפסיכומטרי, ודאי למי שלא יודע כלום. ביררתי אם יש עוד קבוצות וככה הגעתי לקרן קמח, ולמסלול לימודים של מכינה ועוד שנתיים במכללה למנהל. זה היה קשה קצת, אבל הסתדרנו. היינו קבוצה של 25 חרדים, הקבוצה הראשונה שלמדה אלקטרוניקה. כולם היו חרדים והציונים היו גבוהים מאוד.

"חצי מהקבוצה שלי עדיין מחפשים עבודות שנה לאחר מכן, ויש כאלה שהתקבלו ועדיין מקבלים שכר מינימום. זה לא שחור לבן. חרדים שלא מתקבלים משפיעים אחר כך על חרדים אחרים שאומרים שאין סיבה ללכת ללמוד. אחד שמצליח עושה רושם גדול על האחרים, שהולכים אחריו".

דוד אובלנדר. "הכניסה לעולם הזה היתה קצת מוזרה" צילום: עמית שעל

למה יצאת לעבוד: "אני לא טיפוס שמתאים ללמוד. לא יכול לשבת שעות ארוכות. בזרם החסידי זה יותר מקובל לצאת לעבודה. האדמו"ר מבעלז מזמן אמר שאדם שיש לו קושי כלכלי צריך ללמוד מקצוע בשביל שבשנים הבאות יוכל לפרנס את עצמו. היה כאן גם צורך כלכלי חזק מאוד".

לעבוד בעולם החילוני: "לא הייתי צריך לעשות ויתורים גדולים. יש לי מה שאני צריך. יש אפילו מניין קבוע בתפילת שחרית, והמנהלים מאפשרים לנו הכל. יש גם הרבה דתיים בחברה וזה עוזר. האוכל כשר כמובן. לגבי העבודה עם נשים במשותף, אצלי בקבוצה יש רק אישה אחת, אבל אנחנו מסתדרים, מדברים בנושאי עבודה בלבד. בהתחלה הכניסה לעולם הזה היתה לי קצת מוזרה, כל הסביבה החילונית, אבל התרגלתי די מהר. מי שרוצה ללמוד צריך ללמוד, ומי שרוצה לעבוד כבר עדיף שיעבוד בעבודה טובה".