יש דברים שעדיין לא למכירה

סנדל מצא כמה דברים שעדיין לא למכירה, וזה מה שנותן להם את ערכם. פרס נובל, למשל. יוקרתו נובעת מכך שזהו פרס של כבוד על הישגים. אם אפשר היה לקנותו הוא היה מאבד מערכו. באותה מידה, אי אפשר לקנות את הזכייה באוסקר או בפרס השחקן המצטיין של ליגת הבייסבול. היום אפשר לקנות את פסלי

גם רגשות אחריות לאומית אי אפשר לקנות, וסנדל מדגים זאת בסיפור הבא: בכפר שוויצרי נערכה הצבעה על כוונת המדינה להטמין בסמוך אליו פסולת גרעינית. 51% מתושבי הכפר הסכימו, כנראה מתוך תחושת חובה אזרחית. ואז הציעו להם פיצוי שנתי כנגד ההטמנה, והתמיכה ירדה ל־25%, והיא לא גדלה אפילו כאשר הפיצוי הכספי עלה ל־8,700 דולר לשנה לאדם - יותר מההכנסה החודשית החציונית. ההסבר שמציע סנדל הוא שלהצעה הכספית היה טעם מר של שוחד, ופגעה בתחושת הכפריים שהם ממלאים חובה אזרחית.

"זוהי דוגמה מעוררת השראה, כמו שאצלכם בישראל ממשיכים להנהיג שירות צבאי חובה לכולם", אומר סנדל, שהתעניין מאוד במהלך הראיון בשיעורי המשתמטים מהגיוס לצה"ל, בשירות האזרחי וברעיון להקים בארץ צבא מקצועי. "אני חושב שיש עדיין אספקטים של החיים שבהם אנחנו מתנגדים לנטייה להפוך הכל לעסקאות שוק, מפני שאנחנו מוקירים את הסולידריות, האחדות והמחויבות ההדדית. לכן חשוב שנזהה את המקרים שבהם השוק עלול להרוס את ההיבטים הללו של דמוקרטיה בריאה".