פרויקט השאלת ספרי הלימוד נכנס ליישורת האחרונה

שוק ספרי הלימוד לבתי הספר מגלגל בכל שנה 800 מיליון שקל, לפי ההערכות בענף. כל משפחה עם ילדים מוציאה 600–800 שקל בממוצע מדי שנה על רכישת ספרי לימוד. לעתים קרובות, לפחות לפי עדויות של הורים רבים ושל גורמים במשרד החינוך, אין סיבה מוצדקת להוצאה הגבוהה.

כמו בזירות אחרות במערכת החינוך, גם בתחום ספרי הלימוד משרד החינוך מתקשה להפעיל פיקוח יעיל. 4,500 ספרים מופיעים ברשימת ספרי הלימוד המאושרים על ידי משרד החינוך. בספרים אלו מותר, על פי החוק, לבצע שינויים רק מדי חמש שנים. אבל בפועל, מדי שנה הוצאות ספרים מפיצות לחנויות מהדורות חדשות, גם אם לא בוצעו בספר שינויים מהותיים. וההורים קונים, כי איזה הורה רוצה שהילד שלו ייתקע עם מהדורה ישנה?

אבל אז צצו המחאה החברתית, מחאת ההורים, וועדת טרכטנברג, ופתאום משרד החינוך מצא גיבוי ציבורי והזדמנות לשנות השיטה על ידי הקמת ספריות להשאלת ספרי לימוד בכל בתי הספר בארץ. צעד שמאיים מאוד על הרווחיות הנאה של הוצאות הספרים. השבוע המאבק הזה יגיע לשיאו, שכן עד יום שישי הקרוב מחויבים כלל בתי הספר בארץ להודיע למשרד החינוך אם הם מצטרפים לפרויקט השאלת ספרי הלימוד, לאחר שקיבלו דחייה של שבועיים במועד הסופי.

משאילים ספרים צילום: תומריקו

מה שלא הולך בכוח יילך ביותר כוח. אולי

"במקור תכננו בכלל לרכוש במרוכז את ספרי הלימוד לכל בתי הספר", מספרת ל"כלכליסט" דלית שטאובר מנכ"לית משרד החינוך. ואמנם, בינואר השנה, בעקבות המלצות טרכטנברג, פורסם מכרז להוצאות הספרים, שהיו אמורות להציע למשרד הנחה על מחיר הספרים. ההוצאה שתציע את ההנחה הגדולה ביותר - ובשיעור של לפחות 20% - היתה אמורה לזכות במכרז ולקבל גישה כמעט בלעדית לשוק גדול מאוד. "אבל ההוצאות החליטו שהן לא ניגשות למכרז", אומרת שטאובר. "הן היו בטוחות שפרויקט השאלת הספרים לא יעבוד ולכן בחרו לא לגשת. אבל אנחנו נצליח, כי אנחנו נחושים להביא הקלה כספית להורים".

אז במקום לקנות את הספרים במרוכז, אימצו במשרד המלצה אחרת של ועדת טרכטנברג והחליטו לעשות הכל כדי לתמרץ את ההורים ואת מנהלי בתי הספר, כולל באמצעות קמפיין פרסומי, להצטרף לפרויקט של השאלת ספרים שהחל כבר בשנת 2000.

פרויקט השאלת הספרים עובד כך: מנהלי בתי הספר בודקים אם ההורים מעוניינים להצטרף לפרויקט. בעבר נדרשה הסכמה של 90% מההורים, אולם בשנת 2010 הרף ירד ל־60%. אם מושגת הסכמה, כל הורה משלם אגרה של 280 שקל לילד בבית ספר יסודי, או 320 שקל לילד בחטיבת ביניים ותיכון. המנהלים אוספים את הכסף ורוכשים את הספרים במרוכז מההוצאה. לקראת תחילת השנה הספרים מגיעים, ובמקביל ההורים מביאים את הספרים הישנים מהשנה שעברה. המנהלים צריכים לוודא שהספרים הישנים ראויים לשימוש נוסף, ומחלקים אותם בין ההורים על פי תוכניות הלימוד.

דלית שטאובר מנכ"לית משרד החינוך צילום: עומר מסינגר

מלבד התקצוב המיוחד שמשרד החינוך העמיד לפרויקט החל מהשנה - 100 מיליון שקל ראשוניים ועוד 20 מיליון שקל לכל שנה לתפעול - חידוש נוסף שמונהג בו כעת הוא שכל בתי הספר מחויבים בכל שנה לערוך את ההצבעה בקרב ההורים ולהחליט אם להצטרף לפרויקט או לא. אין דרך להתחמק. זו הסיבה שגרמה להוצאות הספרים להבין שהאיום על רווחיהן הופך לממשי. ככל שבתי ספר רבים יותר יצטרפו לפרויקט השאלת הספרים, ההוצאות לא יוכלו להציף את השוק במהדורות חדשות בחמש השנים הקרובות, פשוט כי לא יהיה מי שיקנה. כך מקווה הנהלת משרד החינוך להצליח לאכוף את החוק הקיים ולהפחית את התשלום עבור כל משפחה.

גורמים במשרד החינוך רומזים כי הוצאות הספרים מעודדות את מנהלי בתי הספר שלא להצטרף לפרויקט השאלת הספרים. "הם מציעים למנהלים הצעות מפתות, כמו לתת לבית הספר בחינם את המדריכים המתאימים למורים (לכל ספר לימוד יש מדריך למורה שנמכר לבתי הספר עצמם - ש"א) אם הם ישלחו את ההורים לקנות ספרים בהוצאה, או לתת ספרים לספרית בית הספר", אומרים במשרד החינוך.

בהוצאות הספרים, עם זאת, לא ממש אוהבים את הרמיזות האלה, וחושבים שבטענות הללו אין ממש. על פי ועדת טרכטנברג, בשוק ספרי הלימוד פועלים 42 מו"לים גדולים ועוד 30 קטנים. הגדולים שבהם הם הוצאת הספרים רכס, אריק כהן ומט"ח.

המבקר החריף ביותר, כך נדמה, של התוכנית הוא אריק כהן, הבעלים והמנכ"ל של הוצאת ספרי לימוד אנגלית שנושאת את שמו. "אני חושב שהפרויקט הזה הוא אסון למדינה", תקף כהן בשיחה עם "כלכליסט". "זה יהרוס את כל הענף שמייצר ספרי לימוד. אין אפשרות להוצאה לאור להתקיים על בסיס ייצור ספרים פעם בחמש שנים, ובעוד חמש שנים כשמדינת ישראל תחפש לחדש את ספרי הלימוד לא יהיה מי שיעשה את זה".

לטענת כהן, "שר החינוך גדעון סער עשה מהלך פופוליסטי והנזק שהוא גרם כאן למדינה עצום. ואני לא אומר את זה בתור איש עסקים, אלא בתור ציוני, בתור סבא ובתור אבא. אף אחד במשרד החינוך לא מסתכל מעבר לאף שלו. הוא מסתכל על החדשות בשעה שמונה ועל מה שאומרים החבר'ה מרוטשילד ומה שהוא רוצה לראות זה את התוצאות המיידיות. אנחנו מסתכלים 10 שנים קדימה, כשהתפקיד של משרד החינוך הוא לתכנן גם 30 שנה קדימה. למה אף אחד לא מנסה להכניס את בתי הספר לעידן הטכנולוגי של המחשבים? אני עובד הרבה בחו"ל ואנחנו מפעילים צוותים להכנת ספרים למדינות אחרות, אבל נפסיק לעבוד בישראל".

עמוס בהט, מנכ"ל ובעלי הוצאת הספרים רכס, אמר ל"כלכליסט" כי הטענות מצד משרד החינוך על כך שההוצאות מנסות לשדל את בתי הספר לא להצטרף לפרויקט, אינן מעוגנות במציאות. "אנחנו לא עושים את זה ומה עושים אחרים אני לא יודע. לא שמעתי על זה ולהערכתי מדובר בברווז עיתונאי שמתגלגל", אומר בהט. "הרחוב מבין מה זה אומר השאלה, במה זה כרוך. איך אומרים 'צדיקים מלאכתם נעשית בידי אחרים'. אנחנו לא מעורבים בזה".

גילה בן־הר, מנכ"לית מט"ח, רואה את הדברים מעט אחרת. "משרד החינוך מתכוון ליישם פרויקט של ילקוט דיגיטלי לבתי ספר, וזה מהלך שמתואם איתנו, כי כל ספרי הלימוד שלנו עלו לפלטפורמה דיגיטלית. לכן אני מניחה שהשאלת הספרים יהיה מהלך ביניים", אומרת בן־הר. "זה בסדר מבחינתנו שבתי הספר החליטו להצטרף לפרויקט. לאלו מביניהם שקנו את הספרים שלנו פתחנו מודל דיגיטלי חינם, כלומר כל הספרים נגישים באינטרנט עם עדכונים ותוספות אינטראקטיביות ואני מעריכה שהשנה נראה כל מיני מודלים".

הרבה שאלות, הרבה חשדנות

בינתיים, במשרד החינוך די מרוצים מקצב הצטרפות בתי הספר לפרויקט, אם כי היו רוצים לראות התגברות ניכרת עד תום ההרשמה ביום שישי. "עד כה הצטרפו כ־1,400 בתי ספר לפרויקט השאלת ספרי לימוד, מתוכם 700 בתי ספר חדשים שלא היו בו קודם לכן", אומרת מנכ"לית המשרד שטאובר. "אנחנו מקווים שהמספר הזה יגיע עד סוף השבוע לכ־2,000 בתי ספר". במערכת החינוך כולה 4,000 בתי ספר, ובמשרד החינוך מקווים כי בשנה הבאה מרביתם כבר יצטרפו לפרויקט.

גדעון סער

כפי ששטאובר יודעת, למרות הכוונות הטובות של המשרד, מהשטח צפה לא מעט ביקורת, שמופנת לאו דווקא כלפי הרציונל שעומד מאחורי הפרויקט אלא על אופן יישומו. הורים, מורים ומנהלים מתלוננים על החיפזון שבו הפרויקט יצא לדרך, ועל היעדר הסברה מצד משרד החינוך, שמשאיר הרבה שאלות פתוחות ללא מענה, ובכך מגביר את החשדנות ומקטין את הנכונות להצטרף לפרויקט. אחת הטענות המרכזיות היא שהתקציב שהעמיד משרד החינוך מתייחס רק לספרי לימוד, ולכן כלל אינו רלוונטי לכיתות א'־ב' שבהן לומדים בעיקר באמצעות חוברות לימוד.

שטאובר הודפת את הביקורת הזו. "התמחור שלנו לקח בחשבון גם חוברות מתכלות לכיתות הנמוכות", אומרת המנכ"לית, "פשוט היום ישנם הרבה בתי ספר שמשתמשים ביותר חוברות ממה שצריך, והם צריכים להתחיל להתייחס לזה בהתאם. התפיסה החינוכית שלי היא שלא צריך לכתוב בחוברות. ילד צריך לכתוב תשובה במחברת. אבל מאחר שברשימת הספרים המאושרת שלנו כלולות חוברות לא נשנה את הרשימה, אלא אמרנו למנהלים שאם צריך לקנות יותר חוברות ממה שהתקציב מכסה, אז שיתייחסו לחוברות כאל ספרים ושהתלמידים ירשמו במחברות שלהם".

ואם בכל זאת קונים חוברות, ההורים יצטרכו למחוק את התשובות של הילדים בסוף השנה בשביל להחזיר אותן לספריית ההשאלה?

"ממש לא. אף אחד לא צריך לשבת בסוף השנה ולמחוק חוברות. זו דיסאינפורמציה מכוונת שיש למישהו אינטרס לשתול אותה", אומרת שטאובר ורומזת להוצאות הספרים.

מי יקבע אם הספר מוחזר במצב שמיש מספיק בשביל להיכנס לספריית ההשאלה?

"אין לנו כוונה שלילדים יהיו ספרים לא ראויים לשימוש. אנחנו צריכים לחנך אותם לשמירה על הספר. אבל נניח שהספר בר־תיקון, אז בית הספר יתקן אותו בקיץ. אם הספר הושחת, ההורה צריך לשלם את עלותו. מנהל בית הספר צריך לעשות את התהליכים האלו. יש מנהלים שכבר היום עושים מזה חגיגה. הילדים מחזירים את הספרים בסוף השנה, הספרנית או המורה או המחנך עוברים עליהם, בודקים שהכל תקין ומארגנים סדנאות כריכה עם ההורים בקיץ. זה עובד מאוד יפה".

יש גם טענה שהפרויקט יטיל עוד משימות על המנהלים, ואולי אפילו על ההורים, שיצטרכו להקים את ספרית ההשאלה, לתפעל אותה, לוודא שהספרים שם עומדים בסטנדרטים ואפילו לכרוך אותם.

"הבנו שמדובר כאן במטלה נוספת על המנהל ושצריך לתת לזה מענה. לכן החלטנו להקים מנהלת שמסייעת באיסוף הצ'קים, ברכישת הספרים ובארגון שלהם. ואם המנהל רוצה, אז אנחנו נותנים לו כוח אדם נוסף בהיקף של 200 שעות בתקופה הקריטית, או שהוא יבחר מישהו מצוות בית הספר שיעסוק בכך ויקבל על כך תשלום נוסף. עשינו שיחות מקדימות עם מנהלים כי ידענו שהם חוליה שלאו דווקא תתלהב מהנושא בגלל הקושי שלו. האמנו שיחד עם הסיוע נצליח להרחיב את הפרויקט".

ואם הכסף שהמשרד נותן לא יספיק לרכישת כל הספרים?

"הכסף אמור להספיק אבל הוא גם גורם שאמור לרסן את בתי הספר. זו הזדמנות לעשות סדר כי במשך השנים קיבלנו תלונות על מנהלים שפרסמו להורים רשימות ארוכות מדי של ספרים שצריך לקנות ובסופו של דבר הילדים לא השתמשו בכולן. עכשיו המנהל צריך לעשות תחשיב ולבחור את הספרים שבאמת משתמשים בהם".

"מלבד זה", מוסיפה שטאובר, "אם נשאר עודף, המנהלים יכולים להשתמש בו לצרכים הפדגוגיים שלהם, כך שזה תמריץ גדול עבורם".