האיש שהיה שם

בשנת 1998 מונה אודי מנבר לתפקיד המדען הראשי של חברת אינטרנט קטנה ומבטיחה בשם יאהו. הוא עצמו מודה שהיה אאוטסיידר מובהק בנוף המקומי. רגע לפני שהבועה התפוצצה, מייסדי יאהו ועובדיה נחשבו לצעירים הפרועים של עמק הסיליקון. היו בהם עשרות מתכנתים, מעצבים ואנשי תוכן, כולם בתחילת או אמצע שנות ה־20 שלהם. כשמנבר הצטרף ליאהו הוא היה בן 46. והוא גם לא היה המהנדס הטיפוסי: הוא היה ישראלי שנולד וגדל בקריית חיים, עם תואר ראשון ושני במתמטיקה ומוניטין של אחד הפרופסורים הטובים בארצות הברית למדעי המחשב ומומחה בעל שם עולמי לחיפוש במאגרי מידע מורכבים. ספר הלימוד שכתב על אלגוריתמים נחשב עד היום לקלאסיקה שמתכנתים טובים שומרים בהישג יד. מה לו ולחברת אינטרנט שדרשה שיכתבו את שמה עם סימן קריאה?

אבל הוא קפץ בכל זאת לספינה. בתוך שנתיים מניית החברה זינקה ב־3,800%, והוא הפך למולטי־מיליונר על הנייר. קשה לומר שבזכותו. ההישג הגדול של יאהו באותה תקופה לא היה הטכנולוגיה שלה - אלא עצם זה שהיתה ראשונה להציע קטלוג אתרים מסודר ונוח לשימוש, שהוזן כולו בידי בני אדם. אבל מנבר הביט קדימה. "המומחיות שלי היתה חיפוש חכם באמצעות כלים אוטומטיים. וזה מה שרציתי לעשות ביאהו. חשבתי שלשם האינטרנט הולך", הוא מספר בראיון נדיר ל"מוסף כלכליסט". "לרוע המזל, זה היה הדבר האחרון שעניין את הנהלת יאהו". קשה היה להאשים אותם. באינטרנט פעלו אז כמה מנועי חיפוש שהבולטים בהם היו לייקוס ואלטה ויסטה. גוגל היתה בחיתוליה. "כבר בשנת 2000 חיפוש נחשב למיושן", נזכר מנבר, "זה היה מותרות. כל מה שחברות ניסו לעשות זה חיפוש זול יותר, לא טוב יותר. הסטארט־אפים התמקדו בדברים סקסיים כמו טלוויזיה מקוונת וקניות ברשת. למעשה כולם רצו להתרחק מהמילה חיפוש. כשיאהו עשו פרסומת בטלוויזיה, הם כתבו בפונט גדול: 'אנחנו לא מנוע חיפוש, אלא הרבה יותר'".

זו היתה חוויה מתסכלת. "כולם ביאהו דיברו על הרעיונות הבאים של האינטרנט, ואני הייתי הבחור מהאקדמיה שהתעקש משום מה לעסוק ברעיונות של אתמול. אני זוכר שבאחת הישיבות ניסיתי להסביר למה מחלקת החיפוש צריכה לגדול השנה משבעה לשמונה עובדים, ומישהו שלף לי גרף ואמר: 'תראה מה המשתמשים אוהבים. הנה הדפים הנצפים של האימייל בהשוואה לחיפוש. איפה נראה לך ששווה יותר להשקיע?'. מובן שרוב הצפיות היו באימייל, כי החיפוש היה מקרטע. זה היה כמו לדבר לקיר".

החלטת הקריירה שמנבר קיבל אז השפיעה, ישירות ובעקיפין, על תעשיית הספרות, הטכנולוגיה ועל עתידה של אחת החברות הגדולות בעולם. סיפורו מספק הצצה לאופן הלא שגרתי שבו המצאות באמת נולדות. והסיפור הזה מתחיל במכתב ההתפטרות שהניח ב־2002 על שולחנו של מנכ"ל יאהו דאז טרי סמל ובמעברו לג'וב בלתי מוגדר בחברת מסחר אלקטרוני עולה בשם אמזון.

אודי מנבר במשרדי גוגל. "צריך להודות שהיה לי הרבה מזל. הייתי הבן אדם הלא נכון במקום הלא נכון" צילום: Thor Swift

בזוס לא קפץ

מנבר היה גיוס אישי של ג'ף בזוס, מייסד אמזון. הוא הסכים להצטרף לחברה תחת הבטחה שיינתן לו, סוף כל סוף, לעסוק בחיפוש. אבל גם בזוס לא ידע מה לעשות איתו. אמזון היתה אז חנות מקוונת שמכרה בעיקר ספרים. מה לה ולחיפוש? "לזכותו של בזוס ייאמר שהוא חיפש בנרות פרויקט בשבילי, אף שלכאורה המומחיות שלי לא התאימה לביזנס שלהם", נזכר מנבר. "היינו עורכים ישיבות אינסופיות בכל שבוע בשביל לחפש לי משהו לעשות".

אחרי כמה שבועות העלה מנבר רעיון פרוע. "הצעתי לו שאיכשהו נסרוק את כל הספרים שאמזון מוכרת, ונייצר מנוע חיפוש שיחפש בתוך הספרים", הוא מספר. בזוס לא קפץ מהתלהבות. הקטלוג של אמזון כלל אז מאות אלפי ספרים. להפוך אותם למידע דיגיטלי שאפשר לחפש בו היה פרויקט סבוך, יקר ועם כדאיות כלכלית מפוקפקת. זה גם היה כאב ראש אדיר מבחינה משפטית. לאמזון לא היתה רשות לעשות שימוש בתוכני הספרים - רק למכור אותם. "נאמר שנצליח איכשהו לסרוק את כל מאות אלפי הספרים האלה, מה ייצא לנו מזה?", שאל אותו בזוס. מנבר ענה: "אנשים יוכלו לדפדף ולחפש בספרים כמו שהם עושים בחנות. אני חושב שזה יגרום להם לקנות יותר".

ג'ף בזוס והקינדל. "ייאמר לזכותו שהוא חיפש בנרות פרויקט בשבילי. נערכו ישיבות אינסופיות כדי לחפש לי מה לעשות" צילום: בלומברג

אמזון היתה אז באחת השנים הקשות ביותר שלה. בשנת 2000 עמד שווי השוק שלה על 80 מיליארד דולר. כשהבועה התפוצצה מנייתה צנחה בכ־95%, ורוב האנליסטים לא העריכו שתשרוד. רק באמצע 2003 היא החלה להתרומם באטיות בחזרה. בזוס לא היה במצב לעשות הימורים גדולים. אבל הוא גם הבין שאם יסרב, הוא יפסיד את מנבר. הוא נתן לו אור ירוק, וטייטל מיוחד: "קצין אלגוריתם ראשי". לא היתה אז מחלקת אלגוריתמים בחברה. מנבר היה המנכ"ל והנשיא של מחלקה של אדם אחד, שגדלה בשיאה לעשרה אנשים. כדי לא להפריע לפעילות הרגילה של החברה, מנבר נשלח להקים את המחלקה החדשה שלו בבניין משרדים נפרד, נטוש למחצה, במתחם של אמזון בסיאטל.

המשימה הראשונה שלו היתה להשיג, איכשהו, מאות חתימות של הוצאות ספרים מרחבי העולם, שיאשרו לאמזון לסרוק את הספרים שלהן. מנבר פנה אליהן אחת אחת, תוך שהוא מבטיח שחיפוש בתוך הספרים יגדיל את המכירות. "כולם פשוט אישרו בלי לחשוב יותר מדי. לאף אחד לא היה אכפת", הוא נזכר, "כלומר, כל עוד אי אפשר לקרוא את כל הספר בחינם באינטרנט".

וזה היה החלק הקל. מה עושים עם התוכן עצמו? התקווה הראשונה היתה שהתוכן כבר קיים בגרסה דיגיטלית - שהרי הוא נכתב, נערך ועומד באמצעות מחשבים. "נדהמתי לגלות שבהוצאות הספרים היה כאוס מוחלט. כמעט כולן איבדו או מחקו את הקבצים", אומר מנבר, "גם אלה שהיו להם קבצים שמרו אותם באלף פורמטים שונים ומשונים. אי אפשר היה לעבוד עם זה".

הפרויקט מגיע לגיליוטינה

בלית ברירה, הוא נאלץ למצוא שיטה אחרת. הוא חשב לנסות לסרוק את הספרים הפיזיים באמצעות סורק, ולנתח את הטקסט עצמו באמצעות תוכנת OCR - יישום שיודע לתרגם את כתמי הדיו על הנייר לאותיות דיגיטליות. הוא התחיל בניסוי בקנה מידה קטן, הזמין למשרדו עשרות ספרים ממחסני הענק של אמזון והחל לסרוק אותם בעצמו. זה היה סיוט. הזווית של התקפלות הדפים גרמה לסריקות להתעוות באופן שהקשה על תוכנות ההמרה. שלא לדבר על הזמן שלקח הדפדוף הידני.

ואז הגיע הרעיון הראשון: לחתוך החוצה את הכריכות. בלי הכריכה, הספר היה רק ערימת דפים שאפשר להזין לסורק אוטומטי. "השיטה הזאת אמנם הגבירה את הקצב, אבל זה לא היה מספיק", הוא אומר. מנבר חישב את העלות, כוח האדם הדרוש והזמן שייקח לו לסרוק 100 אלף ספרים בשיטה הנוכחית, אפילו אם יצליח לגייס לפרויקט מאה עובדים אמריקאים. התוצאה היתה מדכאת. אבל הוא לא היה יכול לוותר עכשיו. ואז עלה בדעתו רעיון מהפכני מספר 2: לזרוק את העבודה השחורה הזאת רחוק ככל האפשר.

כלומר, להודו. זו היתה אפשרות שהחלה לבעבע באותן שנים, ונוצלה עדיין רק בידי חברות מעטות. אבל הוא לא יכול היה להיות בררן. הוא שלח אלפי ספרים למרכזי עבודה שהוקמו אז בהודו ובפיליפינים, עם מכונות סריקה זולות. מאות הודים חתכו עם גיליוטינה כריכות של ספרים והכניסו אותם למכונות סריקה. ספרים ישנים שאסור היה לפגוע בהם נסרקו בסגנון הישן והטוב - העובדים פתחו בעמוד הראשון, סרקו, והעביר בעדינות דף אחרי דף. מיליוני התמונות שנסרקו נשלחו ללא הרף, דרך קווי האינטרנט, למשרדי אמזון.

מסך במערכת "הטורקי המכני" של אמזון. מיקור חוץ מכל פינה בעולם צילום: אם סי טי

ואז הגיעה הצרה השלישית. מה עושים עם כל עמודי הטקסט המצולמים האלה? עיבוד הדפים הסרוקים והפיכתם לטקסט דיגיטלי התגלו כעניין שדורש עוצמת מחשוב אדירה. באמזון לא היו מספיק מחשבים בשביל זה. מעולם לא היה בהם צורך. רכישה של אלפי שרתים היתה מזניקה את עלות הפרויקט לשמים, וסביר שגם היתה גורמת לביטולו. "אחרי שהרסתי כל כך הרבה ספרים, לא הייתי מוכן להיכנע", אומר מנבר.

"כל המחשבים שהיו במעבדה שלי עבדו על זה מסביב לשעון, והייתי חייב עוד כוח מחשוב. הבאתי מחשבים ישנים מהבית, וביקשתי מכל מי שאני מכיר מחשבים ישנים שזרוקים אצלם. לקחתי כל מה שאפשר היה מהמחסנים של אמזון, כולל מחשבים נשמרו לזמן חירום. אלתרנו בלי סוף. כשלא נשארו יותר מחשבים, עלה לי רעיון לנצל את הזמן שבו מחשבי העובדים אינם פעילים בשביל שיסייעו לי. פיתחתי תוכנה שפיצלה את כמות המידע האדירה שהצטברה, הפכתי אותה לשומר מסך, וביקשתי מכל עובדי אמזון להתקין אותה. הרעיון היה שבכל פעם שהם עוזבים לכמה דקות את המחשב, לארוחת צהריים, לפגישות או אחרי יום העבודה, שומר המסך יעלה ויתחיל לעשות בשבילי פענוחים".

במשך שישה חודשים המחשבים במשרדי אמזון לא הפסיקו לטרטר לרגע. אבל אז, בוקר אחד, הוא הגיע למשרדו ומצא שם, על הכונן הקשיח שלו, 100 אלף ספרים דיגיטליים. מ"הארי פוטר" ועד המינגוויי, מביוגרפיות בנות 150 שנה ועד לספרים החדשים ביותר של ג'ון גרישם. "זה היה מרגש באופן בלתי רגיל", הוא אומר. "היום זה נשמע טריוויאלי, אבל לתקופה קצרה היה לי את מאגר הספרים הדיגיטלי הגדול ביותר בעולם. וזה רק אצלי במחשב!".

ואז עלתה השאלה: מה עושים עם כל הספרים האלה? "אפשרנו לגולשי אמזון לחפש בתוך חלק מהספרים", הוא אומר, "אבל זה היה אבסורד. יש לנו מאות אלפי ספרים שלראשונה בהיסטוריה נגישים דרך האינטרנט מכל מקום, וכל מה שאנחנו עושים איתם זה שיווק לספרים פיזיים?".

יכולות החיפוש החדשות לא הפכו ללהיט גדול. גם לא הדפדוף האקראי בתוך ספרים. רוב האנשים הסתפקו בהצצה בשער ובתוכן העניינים. בשביל זה אפשר היה להסתפק בהרבה פחות מלסרוק 100 אלף ספרים מקצה לקצה. מנבר התחיל לשחק עם המאגר הזה בעצמו. "פיתחתי מנוע חיפוש שאסף את המשפטים הראשונים בעשרת אלפים ספרים, וחיפש רק בהם. הרעיון היה שמי שכותב ספר כנראה השקיע הרבה מאוד במשפט הראשון. זה היה מנוע חיפוש מהנה מאוד. עשיתי גם המון ניתוחים של טרנדים ומילות מפתח בספרים לאורך השנים. עוד לא היה גוגל בוּקס, והייתי הראשון שהיה יכול לעשות את זה. לרוע המזל, באותה תקופה הייתי גם היחיד".

משרדי יאהו בקליפורניה. לא האמינו בחיפוש צילום: בלומברג

שלושה סופים טובים

בנובמבר 2007 הודיע ג'ף בזוס על מוצר חדש שישנה את תעשיית הספרים לעד - הקינדל. המוצר הזה נולד במחלקה קטנה בבניין נידח שהיה עד לא מזמן נטוש למחצה, בשולי המתחם של אמזון בסיאטל. זו היתה מכונה מהפכנית לקריאת ספרים דיגיטליים שכללה, לראשונה בהיסטוריה, גישה למאגר הספרים המסחרי הגדול ביותר בעולם. במשך תקופה ארוכה אמזון היתה היחידה בעולם להציע מאגר ספרים כזה. מה שהחל כאובססיית החיפוש של מנבר הפך תוך חמש שנים למוצר שברא שוק חדש.

היום אמזון מוכרת מיליוני ספרים בכמעט כל מכשיר אלקטרוני שמחובר לאינטרנט. בשנה שעברה הודיעה שמכירות הספרים הדיגיטליים שלה עברו את אלו הפיזיים. הקינדל הוא הסיבה הישירה לכך שמניית החברה זינקה בכ־300% בשלוש השנים האחרונות, והביא אותה לשווי שוק פנומנלי של 97 מיליארד דולר השבוע. בזכותה נוצר באחת שוק חדש, שעם השחקנים הבולטים בו היום נמנים אפל וגוגל.

שומר המסך שפיתח מנבר הפך ברבות הימים לבסיס הרעיוני של אחד השירותים המצליחים ביותר של אמזון: השכרת כוח עיבוד ומקום אחסון לפי דרישה, דרך "הענן" של אמזון. אמזון היתה מהחלוצות בתחום. כיום היא נחשבת לאחד השחקנים הגדולים והבולטים בו. כשגולשי נטפליקס רואים סרט דרך האינטרנט, משתמשי פורסקוור מעלים תמונות מהאייפון, מדעני הרווארד שולפים רסיס מידע ממאגר הגנום העולמי ובנאס"א סורקים תמונות של אלפי גיגה מהחלל, הכל קורה על התשתית המבוזרת של אמזון.

גם הרעיון לייעל את השימוש בכוח אדם זול בעולם השלישי שוכלל באמזון לשלמות, והפך לעסק משגשג. "הטורקי המכני", שירות שאמזון השיקה ב־2005, אפשר לראשונה לחברות ולאנשים פרטיים להוציא למיקור חוץ עבודות פשוטות שאינן דורשות הכשרה מיוחדת, כמו הקלדת טבלאות נתונים, השוואת תמונות או סידור מידע לפי קטגוריות שמחשבים אינם מסוגלים להבין. האנשים שעובדים עבור הטורקי המכני עושים זאת לרוב בזמנם הפנוי, תמורת סנטים ספורים למשימה. אמזון עצמה היא אחת המשתמשות הגדולות בשירות: כשמפענחי הטקסטים הדיגיטליים שלה נתקלים במילה לא ברורה בספר, הם שולחים אותה לעשרות משתמשי השירות, ומבקשים שיאמרו לה מה כתוב. התוצאות מוצלבות, ומאפשרות לה להגיע לרמת דיוק חסרת תקדים, מהסוג ששום מכונה אינה מסוגלת לייצר לבדה. כיום השירות מעסיק יותר מ־100 אלף עובדים ביותר ממאה מדינות, ומייצר לאמזון מיליוני דולרים בשנה.

אבל אודי מנבר כבר לא היה שם כדי ליהנות מפירות התהילה. ב־2006 הוא עזב את אמזון לטובת תפקיד בכיר בגוגל - האחראי על החיפוש. בשנה שעברה מונה לסגן נשיא גוגל ולאחראי הישיר לכל מוצרי החיפוש. "צריך להודות שהיה לי הרבה מזל", אומר מנבר. "הייתי הבן אדם הלא נכון במקום הלא נכון".