מאזדה 3 אפורה הולמת את התרבות התאגידית בארץ

בהתחלה עוד חשבנו להיות מקוריים, ואולי סתם היינו תמימים כשניסינו להקים בארץ תעשיית רכב עצמאית. סוסיתא וכרמל היו הדבר הכי ישראלי בשנות השישים. אלא שאז גילה הנהג הישראלי את המושג אוטו יפני ו"הכי ישראלי" נהפך להיות סובארו. היפנים התמחו אז במכוניות משעממות למראה, לא נוחות בעליל, אבל כאלה שלא ראו מוסך. זה הספיק לישראלים כדי להתאהב בהן.

יותר מעשר שנים היתה סובארו מלכת הכביש בישראל, ובשיאה תפסה כמעט 40% משוק הרכב המקומי, תופעה חסרת תקדים בעולם כולו. היצרניות היפניות הבינו שהשוק כאן הוא מחצב של זהב והתייצבו בהרכב מלא, כשאת הבכורה תפסה, מאמצע שנות התשעים, מאזדה.

מאזדה 3. השאירה את סובארו מאחור

את הזינוק העצום שלה חייבת מאזדה לתופעה ישראלית נוספת שהתפתחה באותן שנים - רכב ליסינג. מה שהחל כ"רכב חברה" שנשמר לבכירים בלבד נהפך מתחילת העשור שעבר, הודות למדיניות המיסוי, להטבה סטנדרטית בחברות ההייטק וגופים אחרים, ושוק הרכב הישראלי נכבש על ידי חברות הליסינג וציי רכב. וכך, 40 שנה אחרי הסוסיתא, נולד הרכב הישראלי דור 2.0 - מאזדה 3. כדי להשלים את תמונת העדר שנוהג במאזדה, בחרו מנהלי ציי הרכב גם את הצבע המתאים: הם אמנם קראו לזה כסף, אבל בואו נודה על האמת - זה אפור. כמה הולם את התרבות התאגידית בישראל.

גילוי נאות: הכותב נוהג במאזדה 3 "כסופה"