האייפון - קו המשווה של הישראליות החדשה

אין בו שום דבר ישראלי במובהק. הוא מיוצר בסין על ידי חברת ענק אמריקאית ונמכר במאות מיליוני יחידות בכל רחבי העולם. ובכל זאת, האייפון הוא החפץ הישראלי של הרגע. המשווה הגדול של הישראליות החדשה. משאת נפש של ילדי בית ספר יסודי, כמו גם של הוריהם, מנהלי הבנקים שלהם והקופאיות בסופרמרקט שבו הם קונים אגב שיחה בראש נטוי לכתף והכנסת המוצרים לשקית ניילון לא מתכלה.

הרבה יותר מגאדג'ט נחשק צילום: נמרוד גליקמן

אבל הוא הרבה יותר מגאדג׳ט נחשק. האייפון הוא תוכנית התנתקות מושלמת, שחותרת תחת תפיסת הפמיליאריות הישראלית שהתגבשה כאן בגאווה במשך 64 שנים. יש בו כל מה שדרוש כדי להימנע מאינטראקציה עם הסביבה: ממוזיקה נגד שיחות חולין באוטובוס, דרך מצלמת עיוות פנים להעברת זמן אינפנטילית בישיבות עבודה ועד אפליקציות משחק שמבטלות כל צורך בהדרכה הורית (למעט טיפים איך להימנע מליפול למים ב"טמפל ראן").

מדובר בשינוי עומק חברתי, שאנחנו עדיין לא לחלוטין מודעים למשמעותו. הישראלים, שחִברוּת־היתר שלהם היה מקור להתנשאות גאה על עמים אחרים, הולכים ונפרדים זה מזה. האייפון, שאין בו רגע דל, שואב אותם זה אחרי זה אל תוך אפליקציה ענקית של הדחקה נעימה, שאין בה צורך לחשוב, אין בה חברים בשר ודם, וממילא אין בה ערבים, חרדים, פליטים, קושי כלכלי, איום ביטחוני או כל דבר אחר עוכר שלווה - אם לא להחשיב ציור ב־draw something שאתה שובר עליו את הראש כבר שעה ולא מצליח לנחש במה מדובר. זה באמת יכול להוציא מן הדעת. על זה צריך לצאת לרחוב.