כך מסיימים סכסוך בשתי פגישות: שלוש שנים לפרויקט הגישור של בתי המשפט
השופטת מיכל רובינשטיין, האחראית על פרויקט הגישור של בתי המשפט, חושפת כי העברת תיקים לפרויקט חוסכת דיון ביותר מ־20% מהתיקים. ועדיין, כשהמדינה היא צד לסכסוך, היא מעדיפה לפתור אותו בבית המשפט
לפני כשלוש שנים השיקה הנהלת בתי המשפט את פרויקט המהו"ת (מידע היכרות ותיאום) שהולך ומתברר כהצלחה. "התוכנית צברה תאוצה והגיעה להישגים יפים", מעידה סגנית נשיאת בית משפט המחוזי בתל אביב מיכל רובינשטיין, יו"ר ועדת ההיגוי של מהו"ת ומי שעמדה בראש הצוות שגיבש את הפרויקט. עם זאת, בינתיים פועל הפרויקט רק בבתי משפט השלום ולא בכולם - בתשעה בתי משפט במחוזות תל אביב, מרכז וירושלים.
רובינשטיין מציגה מספרים מעודדים לחזק את האופטימיות בדבריה. לדבריה, יותר מ־20% מהתיקים שבהם התקיימו בשלוש השנים האחרונות פגישות מהו"ת הסתיימו בהסדר גישור. כלומר, מכל 100 תיקים שמגיעים לבית המשפט, 20 לא מגיעים כלל לשופט. היא מציינת כי ההליך גם מונע עינוי דין: משך הזמן הממוצע שנדרש לסיום תיק בתוכנית קצר פי שלושה ממשך הזמן הממוצע שנדרש לסיום תיק בהליך משפטי.
השופטת מיכל רובינשטיין צילום: מיקי אלון פרויקט מהו"ת משתלב במאמצים של המערכת להקטין את העומס באמצעות הפניית מתדיינים לחלופות אלטרנטיביות מחוץ לבית המשפט. לאחרונה הוקפאה יוזמה של שר המשפטים יעקב נאמן לכפות בוררות חובה על סוג סכסוכים מסוים בפני עורכי דין שיוסמכו כבוררים. חלופת הגישור מעודנת יותר ואינה כופה עצמה על הצדדים. כל מה שהיא מחייבת אותם זה להגיע לפגישת היכרות עם המגשר לאחר הגשת התביעה לבית המשפט, בזמן שהתיק ממילא ממתין על המדף במזכירות, כ־45 יום אחרי הגשת כתב הטענות האחרון. "ישיבת הקדם כחובה", מתלהבת רובינשטיין, "היא מודל ייחודי שלא קיים בעולם. חובה להתייצב, לשמוע על ההליך. אנחנו מביאים את הצדדים לשוקת. ירצו - ישתו".
בפגישת החובה מציג בפניהם המגשר את יתרונות ההליך, ואם הם משתכנעים, הם ממשיכים עד לפתרון הסכסוך. "היתרון בגישור לעומת בוררות", אומרת רובינשטיין, "הוא שבכל שלב ניתן לעזוב ולחזור לבית המשפט. אגב, גם כשהפגישה לא מביאה להמשך, יש בה תועלת בצמצום נקודות המחלוקת".
מהם בעינייך היתרונות המהותיים יותר של הליך הגישור?
"בעיניי זו מהפכה של ממש. שינוי תרבותי בעצם הגישה למונחים של סכסוך ופתרון. בעוד שהמשפט נועד לפתור סכסוך נקודתי, הגישור מטפל באשכול הסכסוכים שממנו נבע אותו הסכסוך ומציע פתרון כולל שנותן מענה מיטבי לאינטרסים של הצדדים".
"פורקים מטענים רגשיים"
השופטת רובינשטיין מצביעה על יתרון נוסף שהצדדים אוהבים בגישור, עוד משהו שהם לא מקבלים בבית המשפט: "הגישור נותן מענה לצורך נוסף - לפרוק את המטענים הרגשיים, דבר שנותן להם סיפוק גדול. בבית המשפט הם לא מדברים, ובכל מקרה הם מוגבלים לטיעונים המשפטיים".
לאחר שהניסיון עם מרכזי הגישור לא עלה יפה, עובדת התוכנית עם מגשרים שעוברים מכרז - בדרך כלל זוג - בעל מקצוע לנושא הסכסוך ומומחה להליך, עורך דין שעבר הכשרה מתאימה. למשל בסכסוך שכנים יחבור למגשר מהנדס עיר או מנכ"ל עירייה.
בכל זאת לא הכל ורוד. האם יש מתדיינים או סוגי סכסוכים שמסרבים להגיע לגישור?
"תיקי ביטוח, תיקי בנקאות, ובעיקר תיקים שבהם המוסד הבנקאי הוא התובע. וגם - תיקים שבהם המדינה היא צד להליך. פרקליטי מחוז הם סרבני גישור אף שהמצב קצת השתפר. הבנקים וחברות הביטוח, במיוחד כתובעים, מרגישים חזק מבחינה משפטית ולכן יש להם פחות עניין בגישור".
עו"ד נטלי לוי, מנהלת תוכנית מהו"ת וגישור בהנהלת בתי המשפט: "המשותף לכל הקטגוריות האלה הוא שמדובר בגופים מוסדיים, בירוקרטיים, שהם 'כיס עמוק' לעומת בעלי הדין האחרים בתוכנית, והמוטיבציה שלהם לייעול ההליכים המשפטיים ולהוזלתם לעתים נמוכה לעומת בעל דין פרטי. בנוסף, לעתים הם אינם מודעים ליתרונות הרבים הגלומים בגישור ומתמקדים בסיכויי התביעה הגבוהים. כדאי להם, לתפיסתם, לנצח בבית המשפט מאשר 'להתפשר' בגישור".
אם את הבנקים אפשר להבין, לא ברורה סרבנותה של המדינה. טענה דומה על גישת המדינה נשמעת גם ממוסדות הבוררות - המדינה שמעודדת את כולם להליכים אלטרנטיביים ומטיפה להקלת העומס בבתי המשפט, מסרבת בעצמה ליטול בהם חלק.
מדוע, השופטת רובינשטיין, המדינה היא לא פרטנר?
"את זה אתה צריך לשאול אותה. אולי משום שתעריפי החשב הכללי לישיבת בוררות נמוכים יותר".
האם המשמעות היא שהגישור יקר יותר? בחשבון הכולל, טוענת רובינשטיין שלא. ישיבת המהו"ת עצמה היא חינם, אבל עבור כל ישיבת גישור משלם כל צד 400 שקל לשעה. "מגשר מיומן מסיים את העניין בתוך 2–3 ישיבות ואז מדובר בחיסכון לעומת הליך משפטי שיכול לקחת שנה־שנתיים. ואל תשכח - גם התוצאה הרבה יותר טובה מפסק דין. שביעות הרצון גדולה יותר וכנראה נחסכים סכסוכים נוספים בהמשך הדרך".
עורכי הדין לא מתנגדים כיוון שפרנסתם עלולה להיפגע?
"בהתחלה הרגשנו התנגדות מצד עורכי הדין, כאילו גוזלים את פרנסתם. בהדרגה הם הפנימו והם נהנים מההליך. הם מופיעים בישיבות הגישור, ואת מה שהם 'מפסידים' כעורכי דין הם מרוויחים כמגשרים".
ההליך נעדר מבתי המשפט למשפחה
מהם הסכסוכים "הפופולריים" ביותר שמגיעים לגישור?
"נזיקין, פינויים, סכסוכי דיירים בבית משותף".
ההיגיון ברשימה זו מוביל לתמיהה - הסכסוכים המתאימים ביותר לגישור הם אלה שנגזרים מיחסים מתמשכים, ולכן מקומו הטבעי של פרויקט המהו"ת הוא בבתי דין לעבודה ובבתי משפט למשפחה, שתי קטגוריות מתבקשות. אולם בעוד שבבתי הדין לעבודה ממילא התגבשו פרקטיקות של גישור, נכשלה הצעת החוק להרחיב את התוכנית לבתי משפט למשפחה. "בגלל מירוץ הסמכויות", אומרת רובינשטיין, ולא מרחיבה. כוונתה היא שהמפלגות הדתיות מתנגדות כיוון שמירוץ הסמכויות מחזק את כוחם של בתי הדין הרבניים, והחשש הוא שאופציית הגישור תקסום למתדיינים שיעדיפו אותה.
