האם לברוח משכונה מזוהמת?

פרופסור יקר,

ביתנו החדש בקיבוץ ממוקם ליד מפעל שלעתים עולים ממנו ריחות רעים, ויש חשד שמדובר בחומרים מסרטנים. אנחנו יכולים לעבור לבית רחוק יותר, אבל קטן ולא נעים. ההיגיון אומר לעבור, הרגש רוצה להישאר. מה לעשות?

בטי

בדילמות קשות כאלה, תרגיל החשיבה המקובל הוא לדמיין שהקרבה למפעל מעלה ב־1% את הסיכון לחלות בסרטן. דמייני זאת, ואז שאלי את עצמך אם כדי להקטין ב־1% את סיכויי משפחתך לחלות היית עוברת דירה.

זה הופך את הדילמה לקלה, כי רוב ההורים ישיבו לשאלה הזאת בחיוב ויחליטו לעבור. אבל לפני ההחלטה אני בכל זאת ממליץ לך לעשות כמה דברים שאולי יפתרו את הבעיה. תחילה דברי עם מומחה בתחום, מישהו שיאמר לך אם הקרבה למפעל אכן משפיעה על הסיכוי לחלות, ובכמה - אם באחוז שלם או בפחות מאלפית האחוז.

עוד דבר שכדאי לעשות הוא לראות אם אפשר לשנות משהו בשטח. אם החומרים באמת מסרטנים אולי הם גם לא חוקיים, ובמקרים כאלה יש מה לעשות.

זיהום אוויר צילום: בלומברג

אם את גם מגלה שהסכנה מובהקת, וגם לא מצליחה לגרום למפעל לשנות את פעילותו, אז אין ספק שכדאי שתעברי. הנזק שעשוי להיגרם לך גדול מעצם המחלה עצמה: אנשים חולים מהרבה דברים, ולצערי יש סיכוי שאת או משפחתך תחלו גם בלי קשר למפעל. נניח שהסיכוי לחלות בסרטן במהלך החיים הוא 10%, והקרבה למפעל מוסיפה עוד 0.5%. אם מישהו ממשפחתך יחלה לאחר שנשארתם בבית, יש סיכוי גבוה שתאשימי את עצמך. גם אם הסיכוי שזה באמת היה המפעל יהיה קטנטן, רגשות האשם והחרטה שלך יהיו גבוהים באופן חסר פרופורציה, וגבוהים עשרות מונים מהסבל שכרוך במעבר. הסיבות לא לעבור נוגעות למה שאת חושבת שתפסידי, אבל אחד הממצאים המעניינים בפסיכולוגיה הוא שלאנשים יש כישרון הסתגלות גבוה בהרבה ממה שנדמה להם. המעבר בהתחלה יהיה קשה, ומהר מאוד הוא כבר יהיה קל.

בחירה בין שתי אופציות רעות היא הקשה ביותר, אבל כאן, לפחות, ההמלצה ברורה: בררי את הסיכון האמיתי, נסי לשנות את פעילות בית החרושת, וכמוצא אחרון - עברי דירה. ועדכני אותי.

שאלות לדן אריאלי:  askdan@calcalist.co.il