כשביקשתי אדידס רום אמא קנתה לי נעלי המגפר ואמרה: "אתה רץ הכי מהר בכיתה? סימן שאלה נעליים מצוינות"

נולדתי ברמתיים (היום הוד השרון) לאמי נחמה, ילידת מצרים, ולאבי משה, יליד הונגריה וניצול שואה. הוריי היו אנשי חינוך ונפגשו בקורס שלמדו יחד. אבי עבד כמדריך נוער בבית הספר 'המוסד', פנימייה שבה למדו 120 תלמידים ממשפחות מצוקה במצב קשה, לא מתפקדות, ולאחר שמנהלת הפנימייה עזבה הוא התמנה למנהל. אנחנו היינו המשפחה היחידה שחיה במוסד, וכך גדלתי בין שני עולמות: הפנימייה ובית הספר ממלכתי א' ברמתיים.

"הוריי שידרו לי לאורך כל הדרך: 'שחק עם הילדים כאן, הם בדיוק כמוך', אף על פי שחברים שבאו לבקר אותי היו מזועזעים, הם התקשו להסתגל לשפה ולהתנהגות של הילדים במוסד. כל יום היה שדה קרב - נלחמים על כל ג'ולה, משחקי כדורגל נגמרים הרבה פעמים במכות, ואף אחד לא עשה לי הנחות כי אני הבן של המנהל; אבל לי זה נראה טבעי. היום אני יודע שזה היה המקום הכי מחשל כילד. אחר כך הכל בבית הספר ברמתיים היה קל יותר.

1978. אליעזר שקדי (20) עם הוריו נחמה ומשה ואחותו יעל (17) בחצרים, בסיום קורס טיס

"מבחינה כלכלית, לעומת הילדים בבית הספר היינו במצב כלכלי בינוני ומטה. מצד שני, לעומת הילדים במוסד מצבנו היה מצוין. בקבוצת השחייה שלי לכל הילדים היה ספידו, אבל אמי התכליתית לא הסכימה לקנות בגדים יקרים והבהירה לנו שהיא מצליחה לקנות לנו את הדברים הכי טובים, גם אם הם לא ממותגים. באותה תקופה הייתי ספורטאי טוב וחלמתי שיקנו לי אדידס רום, לכולם בבית הספר היה, אבל אמא קנתה לי נעלי המגפר עם סוליה דקה ואמרה לי: 'אתה רץ הכי מהר בכיתה? סימן שאלה נעליים מצוינות'. המסר שלה היה שלא העטיפה קובעת את האיכות שלך.

"אבי איבד את כל משפחתו בשואה. הוא סיפר לי שניצל כיוון שקפץ מרכבת כשהיה בפלוגות העבודה. גם המראה ה'ארי' שלו, בלונדיני עם אף שפיצי, עזר לו לחמוק במפגש עם חיילים גרמנים. לכן עבור אבא, שתמיד אמר לי: 'החיים שלי בהונגריה היו שווים פחות מחיי כלב מת', כשהבן שלו הפך לטייס, ואחר כך ל'מפקד חיל האוויר של העם היהודי' (כך כינה אותי), זה נתן להישרדות שלו משמעות, כאילו היה לו תפקיד בעולם.

"באופן לא מודע, בכל ההתנהלות וההישגים שלי, הרבה מהדברים עשיתי כדי לא לאכזב את הוריי. הם לא שידרו לי לחץ, אבל כשהצלחתי הם שידרו שמחה כל כך גדולה - שהפנמתי את זה. בצבא נשארתי בין היתר כי זה היה חשוב לאבא. הוא גם עזר לי ב־200 דולר ששלח לי בכל חודש.

"הטקס שבו מינו אותי למפקד חיל האוויר ריגש מאוד את אבי. אשתי ענת ראתה שהוא מחוויר. כששאלה אותו מה קרה הוא אמר: 'ראיתי את עצמי מסתכל עם הוריי ומשפחתי על התמונה הזאת מלמעלה. הייתי משלם הכל כדי שלשנייה אחת יראו את זה'. כשפשטתי מדים והפכתי למנכ"ל אל על אבי נשאר מרוצה, מבחינתו עכשיו אני מנהל את מערך הכנפיים האזרחי 'של מדינת ישראל והעם היהודי'".