מחאה לפעמים עובדת

בתחילת ינואר 2011 רשם מחיר הבנזין המפוקח (אוקטן 95) שיא חדש: כשהתקבע על 7.14 שקלים לליטר. הימים היו ימי טרום המחאה החברתית, ואיש לא חשב להפסיק לתדלק את רכבו כדי להוכיח לפרנסי המדינה, שהמס שהם גובים על הבנזין פשוט עבר את גבול הטעם הטוב. האדישות היחסית הזו נשברה חודש אחר

בתחילת פברואר 2011 שבר מחיר הבנזין שיא נוסף כשהתייצב על 7.26 שקלים לליטר בתדלוק עצמי - והמחאה הציבורית התעוררה. בתגובה, פעלה המדינה בשני כיוונים כדי למתן את רוע הגזירה. הראשון, שכוון לטווח הקצר ולווה במסיבת עיתונאים מלאת פאתוס של ראש הממשלה ושר האוצר, היה הורדת המיסוי על בנזין לרמה שהיתה נהוגה ב־2010. כך, כבר באמצע פברואר נפל המחיר ל־7.02 שקלים לליטר. הבעיה היא שהמהלך החזיק מעמד בדיוק שבועיים, ובתחילת מרץ כבר זינק מחיר הבנזין לשיא של 7.3 שקלים לליטר.

הכיוון השני היה קידום פעולת הוועדה להורדת מרווח השיווק על הדלק. מדובר ביחס שבין מחיר הרכישה של הבנזין למחיר המכירה שלו בתחנות, בניכוי הוצאות. המדינה קיצצה את מרווח השיווק ב־25%, ובבת אחת ירד מחיר הבנזין ב־19 אגורות. הבעיה היא שבאותו החודש עלה גם המס הישיר (בלו) שמוטל על בנזין, ובתחילת חודש ספטמבר 2011 קפץ המחיר ב־5%.