"בכל משפחה יש גיבור. לנו יש גיבורה"
משפחת מקוב מציינת מאה שנה למותה של בתיה מקוב, ממייסות העיר רחובות. "כולם אצלנו גדלו על הסיפורים עליה. היא היתה אשה דתייה שבעלה היה תלמיד חכם והיא עצמה ניהלה עסקים"
בימים אלה נערכת משפחת מקוב על ענפיה השונים לציון מאה שנה למותה של הגיבורה המשפחתית בתיה מקוב - אם סבו של ישראל מקוב וממייסדות העיר רחובות.
"כיוון שהוא לא הסכים לעלות, היא השאירה לו את חמשת הילדים הגדולים ולקחה איתה לארץ את חמשת הצעירים יותר - הקטן שבהם, בן שש, היה סבי הרצל. היא הצטרפה לקבוצה שעתידה לייסד את רחובות, רכשה פה 240 דונם והקימה משק חקלאי. היא מעולם לא יכלה להיבחר לוועד היישוב, כי היתה אשה, אבל הופיעה לכל הישיבות. לפי ההתכתבויות רואים שהיא היתה לוחמנית, אסרטיבית, שומרת הסדר והמוסר".
המעבר לנושא הדרת הנשים מתבקש עבור מקוב. "כמי שגדל במשפחה שבה הגיבורה היתה אשה, לראות שמתייחסים לאשה כסקנד בסט מעורר בי שאט נפש. זו פנאטיות. יש פה איזה אבסורד: המלחמה הזאת בנשים נובעת מהחולשות של הגברים המדירים, לא מתוך ההפגנתיות של נשים".
זה בא לידי ביטוי במדיניות המינויים שלך?
"בהיבט של עבודה אני מתייחס לנשים לא רק כשוות אלא גם כשוות יותר. כשהייתי בטבע מיניתי נשים לפוזיציות בכירות. בביו־לייט המינוי שלי למנכ"ל היא אשה. נשים רואות כל פרט, הרבה יותר מאשר גברים. למרות שלפעמים גם לראות יותר מדי פרטים זה לא טוב".
