מחיר ההדרה

רבים אינם יודעים זאת, אך סילוף תמונות באמצעות טשטוש או הסתרת פניהן של נשים בפרסומים שונים הינו אסור לפי חוק. חברות הפרסום שעושות כן עלולות להיות מחוייבות בפיצויים בגובה מאות אלפי שקלים בגין פגיעה בזכויותיו של צלם התמונה.

התקשורת בארץ סוערת וגועשת בימים אלה

כחלק מהביטויים המכוערים של תופעה זו, חזינו בסילוף כרזות ופרסומות בהן הופיעו תמונות של נשים. וכך טושטשו, הודרו, נמחקו, ורוטשו פניהן של נשים שונות במרחבים ציבוריים כגון פוליטיקאיות, שחקניות, דוגמניות ועוד - בין על ידי עוברי אורח קיצוניים, וחמור מכך, על ידי המפרסמים עצמם אשר העדיפו "להתחשב" ברגשות אותם קיצוניים שמא ידירו גם אותם מארנקיהם.

אך במעשים אלה אשר נועדו למנוע, חלילה, פגיעה ברגשות, שוכחים אותם גופים כי בהינף אותה יד הם פוגעים באופן בוטה בזכויות לגיטימיות אשר הוענקו בחוק ליוצרים של אותן תמונות או כרזות ואשר להם העניק החוק את ההגנה מפני סילוף יצירתם והפגיעה בערכן.

חוק זכות יוצרים קובע במפורש כי לכל יוצר של יצירה תהיה "זכות מוסרית" ביחס ליצירתו. משמעה של זכות זו היא כי בין היתר לא יוטל פגם ביצירתו של יוצר, לא יעשה בה סילוף או שינוי צורה וכי לא תעשה כל פעולה פוגענית ביחס לאותה יצירה, אשר יש בהם כדי לפגוע בשמו או בכבודו של היוצר. יצויין כי הזכות המוסרית הינה זכות אישית אשר איננה ניתנת להעברה, ונועדה לגלם את הקשר המיוחד בין היוצר ליצירתו - קשר שאינו מתנתק עם מכירת התמונה או העברתה לאחר.

המחוקק לא השאיר הוראה זו ריקה מתוכן, הוא אף קבע כי הפרה של הזכות המוסרית תקנה ליוצר פיצויים בסכום של עד 100 אלף שקל - וזאת ללא כל צורך להוכיח שנגרם לו כל נזק. זאת, מתוך הבנה כי יש בסכום שכזה כדי להרתיע מסילוף ופגיעה ביצירות, ולהעניק ליוצרים כלי לאכוף פגיעות שכאלה.

בהקשר שלנו ניתן בהחלט לצאת מנקודת הנחה כי לרוב, טשטוש פניה של אישה, העלמתה או שינוי התמונה כך שיוסתרו פניה מסלפים ופוגעים בערך התמונה ומפירים את זכותו המוסרית של יוצר התמונה.

יוצא, אם כן, כי הדרת נשים מכוונת מתמונות ומיצירות אמנותיות אחרות, אינה פוגעת רק בכבודן של הנשים ובכבוד של כולנו, אלא בנסיבות מסויימות אף פוגעת ומפירה זכויות קניין רוחני שהוענקו בחוק לצלמים שצילמו את התמונות שסולפו. בכך העניק החוק דווקא ליוצרים עצמם כלי נוסף וחשוב במלחמה בתופעה החברתית המצערת.

ניצול של כלי זה, באמצעות אכיפת זכויותיהם של היוצרים כלפי גופי הפרסום, יכול להביא למפנה במאבק למיגור תופעת הדרת הנשים דווקא ממקום פחות צפוי, אך הרבה יותר יעיל.

לו יקונן בראשיהם של אותם מפרסמים כי בנסיונם להתחבב על מגזרים המאמצים גישה בעייתית כלפי נשים גם כיסם עלול להיפגע באופן משמעותי, סביר להניח שישקלו את צעדיהם בזהירות יתרה ואף וימנעו מפעולות אלו.