12 ההכרעות המשפטיות העקרוניות של 2012

ייצוגית העמלות

עמלה של 7 מיליארד

על הפרק: הרכב של שבעה שופטי עליון צפוי להכריע בחודשים הקרובים האם לאשר לנהל נגד הבנקים תביעה ייצוגית בגובה 7 מיליארד שקל בפרשת העמלות.

הצדדים: חמשת הבנקים הגדולים, רשות ההגבלים העסקיים, היועץ המשפטי לממשלה, חברת שרנוע, ואזרחי ישראל.

הפרשה: עו"ד יאיר אולמרט פנה בשנת 2002 לרשות ההגבלים העסקיים בדרישה לבדוק האם הבנקים תיאמו ביניהם עמלות. כעבור שבע שנים, באפריל 2009, קבעה הממונה על הגבלים עסקיים לשעבר רונית קן שהבנקים העבירו ביניהם מידע בנוגע לגובה העמלות החל משנות התשעים ועד שנת 2004. הקביעה של קן היוותה בסיס לתובעים פרטיים לתבוע את הבנקים. במקביל לבדיקה ברשות ההגבלים, הצליחו חברת שרנוע ועו"ד איציק אבירם להביא בינואר 2008 לאישור בבית המשפט המחוזי של תובענה ייצוגית בגובה 7 מיליארד שקל נגד שלושת הבנקים הגדולים, הפועלים, לאומי ודיסקונט, בגין תיאום ריביות ועמלות. הבנקים ערערו על ההחלטה לבית המשפט העליון.

סניף בנק (ארכיון) צילום: יריב כץ

היועץ המשפטי לממשלה יהודה וינשטיין עבד על הנושא בצמוד לרשות ההגבלים. בחוות דעת מטעמו של וינשטיין ממאי 2010, במסגרת התביעה הייצוגית שהגיעה לעליון, נקבע כי אין קשר בין קביעת הממונה - שעסקה בעמלות - לבין התביעה הייצוגית - שעוסקת בריביות. אבל היועץ המשפטי לממשלה שינה באופן חריג ובלתי צפוי את עמדתו בחוות דעת שניתנה לאחרונה, ובמסגרתה נקבע כי קביעת הממונה יכולה להוות "ראיה מצרפית" שתתמוך בתביעה. בנק הפועלים כבר הספיק להגיש תגובה לבית המשפט בטענה שהיועץ "מזגזג".

עם זאת, במקביל לבחינת הערעור בעליון מנהלים הבנקים ורשות ההגבלים הליך גישור על קביעת הממונה. כפי שפורסם ב"כלכליסט", המגשר, יהונתן עדיאל, סבור שהממונה הרחיקה לכת בקביעתה, לפחות על סמך הראיות הדלות יחסית שהביאה.

שופטי העליון צפויים להכריע האם לקבל את ערעור הבנקים ולהפוך את החלטת בית המשפט המחוזי, או לאשר אותה. בהליך המקביל, הליך הגישור, צפוי המגשר להציע הצעות לפשרה בין הצדדים, אך גם הבנקים וגם רשות ההגבלים יכולים להחליט שהם לא מעוניינים בהצעה, ואז יחזור התיק לבית הדין להגבלים עסקיים שיבחן את קביעת הממונה. שני ההליכים הם למעשה כלים שלובים. אם קביעת הממונה תישאר על כנה, גוברת האפשרות להצלחת התביעה בעליון, ואחר כך בהליך הייצוגי. אך אם קביעת הממונה תתבטל, או שתישאר ללא שיניים, מגדל הקלפים שנבנה נגד הבנקים יקרוס.

התחזית: הבנקים הם גופים מתוחכמים, ויש סיכוי טוב שגם כאן יצליחו לבסוף לצאת מהתסבוכת. קביעת הממונה, חרף הטרמינולוגיה החריפה, נשארה תלויה באוויר ולא לווותה בסנקציות. במקביל, שופטי העליון אינם ממהרים לפסוק נגד בנקים. כמו כן, בזמן שהממונה על הגבלים כיוונה בעיקר ללקוחות פרטיים, הרי שהתובענה הייצוגית כלל לא עוסקת בהם אלא בריביות של חשבונות עובר ושב עסקיים, ורק חלקיק קטן רלבנטי לצרכן הפרטי. לכן, אפילו אם תאושר ותתקבל הייצוגית, לא בדיוק מדובר בהצלחה לצדק החברתי.

המיעוט נאבק על זכויותיו

על הפרק: בחודש הקרוב צפויות להגיע לשלב הדיונים המקדמיים שלוש בקשות לאשר תביעות נגזרות נגד אילן בן־דב, שאול אלוביץ' ויצחק תשובה.

הצדדים: ראובן רוזנפלד נגד דירקטוריון דלק נדל"ן; ראובן רוזנפלד נגד אילן בן־דב ודירקטוריון פרטנר; אסף בן זקן נגד דירקטוריון בזק.

הפרשה: שלוש הבקשות לאשר תביעות נגזרות הוגשו זו אחר זו בחודשים נובמבר־דצמבר, ובמרכזן השיטה הכלכלית הנהוגה של בעלי השליטה בחברות. הטענה המרכזית היא שהדירקטוריון התחשב בהחלטותיו בבעל השליטה, וזנח את טובת החברה ובעלי מניות המיעוט.

אילן בן דב צילום:צביקה טישלר

המשמעות של אישור הבקשות לתביעה נגזרת היא שבעל מניות מיעוט "נכנס לנעלי החברה", ויכול לתבוע בשמה. הפרוצדורה אפשרית לפי חוק החברות במקרה שבו החברה מסרבת לתבוע בעצמה.

במקרה של בזק, בעל המניות אסף בן זקן תוקף את החלטת הדירקטוריון לאשר לבעל השליטה שאול אלוביץ' למשוך דיבידנד בגובה אסטרונומי של 3 מיליארד שקל, כדי לכסות את החוב שנוצר לו עם רכישת החברה. בן זקן משתמש בביטויים ציוריים כמו "הדירקטורים היו כמריונטות בידיו של אלוביץ". התביעה, אם תאושר, תהיה בגובה של 900 מיליון שקל.

במקרה של פרטנר, בעל המניות ראובן רוזנפלד מבקש לחייב את בן־דב אישית לשלם 624 מיליון שקל לחברה, ואת הדירקטורים לחייב בסכום של כ־800 מיליון שקל, בטענה שהחברה גייסה חוב של כ־2.2 מיליארד שקל וחילקה דיבידנד בגובה של כ־3.4 מיליארד שקל, מהלכים שנועדו לממן את פירעון ההלוואות של בן־דב בדרך לרכישת פרטנר. ההבדל המהותי בין בן־דב לאלוביץ' הוא בתוצאות הפיננסיות של החברות. פרטנר רשמה ירידה ברווח הנקי בדו"חות הכספיים האחרונים, זאת לעומת פלאפון מקבוצת בזק של אלוביץ' שרשמה צמיחה ברווח, ובזק עצמה שרשמה יציבות ברווחים.

המקרה השלישי הוא של יצחק תשובה: בעל המניות ראובן רוזנפלד הגיש נגד דלק נדל"ן בקשה לאשר תביעה נגזרת בגובה של 45 מיליון שקל, בטענה שחברי הדירקטוריון הפרו חובת זהירות בכך שפטרו את תשובה מהתחייבויותיו כלפי החברה. במקרה של תשובה, התביעה היא עניין שולי יחסית מול ההתמודדות העיקרית שלו על התספורת למשקיעי האג"ח בדלק נדל"ן, והביקורת שעולה ממנה.

התחזית: סביר להניח שלא תהיה הכרעה סופית עוד השנה באף אחת מהתביעות, אלא אם בית המשפט הכלכלי יפתיע מאוד בחריצותו. אבל עצם פתיחת הדיונים תעלה שוב על המוקד כמה מבעלי ההון הגדולים במשק.

גורל תביעות הדיבה תלוי בעתיד ערוץ 10

על הפרק: הכרעת בית המשפט המחוזי בירושלים ובית משפט השלום בעיר בעניין תביעות הדיבה שהגיש ראש הממשלה נגד ערוץ 10 ו"מעריב", בעקבות פרסום תחקיר "ביבי טורס".

הצדדים: ערוץ 10, רביב דרוקר, בנימין נתניהו ופרקליטו, עו"ד דוד שמרון.

הפרשה: באופן פרדוקסלי, במקביל להתעקשותה של הקואליציה על תשלום החובות של ערוץ 10 למדינה שעשויה לגרום לסגירת הערוץ, נתניהו מנהל מערכה אישית ונפרדת נגדו.

בנימין נתניהו צילום: שאול גולן

בחודשים מרץ־אפריל האחרונים הגיש נתניהו באמצעות שמרון, שתי תביעות בגובה מיליון שקל נגד ערוץ 10 ו"מעריב" (בעקבות פרסום פול־אפ של העיתון לתחקיר הערוץ).

התחקיר עצמו עסק במימון הכפול לכאורה של נסיעותיו של נתניהו לחו"ל, ובעקבות פרסום נוסף של דרוקר הגיש נתניהו תביעה נוספת נגדו ונגד הערוץ, הפעם על סכום של 3.5 מיליון שקל.

לאחרונה חשף "כלכליסט" כי בין הצדדים מתנהלים ניסיונות גישור כדי לנסות לסגור את התביעה מחוץ לכותלי בית המשפט. אם ההליך ייכשל, יוחזרו התיקים להכרעה בבית המשפט. בניגוד להליך הגישור מול ערוץ 10, הרי שהתיק מול "מעריב" ממשיך להתנהל, ולאחרונה הוגש במסגרתו כתב הגנה על ידי העיתון.

עקרון השוויון שוב במבחן

על הפרק: בג"ץ יכריע בשאלת מתן הבטחת הכנסה לאברכים.

הצדדים: אברכים, הממשלה, התאחדות הסטודנטים, בג"ץ.

הפרשה: שנה וחצי לאחר הקביעה התקדימית של בג"ץ כי מתן הבטחת הכנסה לאברכים מנוגד לעקרון השוויון, הנושא שוב על הפרק. הממשלה העבירה בצעד מהיר, לאחר ההחלטה התקדימית, הסדר חדש שבמסגרתו יקבלו 2,000 תלמידי כוללים קצבה קבועה, ו־9,000 אברכים נוספים יקבלו מלגות לימוד לחמש שנים, ובשנה החמישית יוכלו להשתלב במסלול הכשרה תעסוקתית של משרד התמ"ת.

אברכים בישיבה צילום: שאול גולן

בעקבות עתירה שהוגשה נגד הצעד הזה הוציא לאחרונה בג"ץ למדינה צו ביניים, כדי שתנמק מדוע אינה מבטלת את ההסדר המפלה סטודנטים "רגילים".

המדינה צפויה להגיש את עמדתה בעניין, ובג"ץ יצטרך להכריע אם הוא פוסל את ההסדר או נותן לממשלה לעשות "הסדר עוקף בג"ץ".

התחזית: אף ניסיון להסדיר את היחס התקציבי המיוחד שמקבלים החרדים בבג"ץ לא צלח עד כה. לא סביר שהפעם זה יהיה שונה, גם אם בג"ץ יעמוד על רגליו האחוריות.

11 שנים, ואף אחד לא הרים טלפון

על הפרק: בית המשפט יכריע האם גד זאבי היה צריך לדווח על מעורבותו של מיכאל צ'רנוי ברכישת בזק.

הנאשמים: גד זאבי, מיכאל צ'רנוי, זאב רום ועו"ד מיכאל קומיסר.

הפרשה: חקירה פומבית שנפתחה ב־25 במרץ 2001 נגד ארבעת הנאשמים בעניין רכישת בזק הובילה להליך פלילי ממושך במיוחד, עם מספר עדים בכירים גדול מאוד. בסוף שנת 1999 רכש זאבי מחברת כייבל אנד וויירלס 19.6% ממניות בזק. לצורך מימון העסקה הוקם קונסורציום של שבעת הבנקים, שהעניק לזאבי הלוואה בגובה 643 מיליון דולר. בשנת 2000 ניתנה לו הלוואה נוספת בגובה 90 מיליון דולר. הלוואת הבנקים הובטחה לזאבי באמצעות ערבות בנקאית שהעמיד לו מיכאל צ'רנוי בסכום של 143 מיליון דולר.

גד זאבי צילום: יובל חן

הטענה המרכזית נגד ארבעת הנאשמים היא כי הם הסתירו את חלקו של צ'רנוי ברכישה, מחשש שלא יקבלו היתר ממשרד התקשורת אם ייוודע הקשר של צ'רנוי. במוקד הדיונים עמד ההסכם הכספי בין צ'רנוי לזאבי, והשאלה היא האם מדובר בהסכם הלוואה רגיל או בשותפות סודית שנועדה להשתלט על בזק. שאלת המפתח היא האם זאבי היה צריך לדווח על ההלוואה למשרד התקשורת והאם אי־הדיווח מהווה עבירה פלילית. הצדדים יגישו את סיכומיהם בחודשים הקרובים.

התחזית: מדובר במשפט שמתנהל כבר שנים ארוכות, ועולה השאלה מה תהיה ההכרעה לאור ההליכים הממושכים והראיות שהוצגו.

כיל רצתה לצאת בזול

על הפרק: בית המשפט המחוזי בבאר שבע יכריע בקרוב האם לקבל את הפשרה שבמסגרתה תשלם תרכובות ברום של כיל פיצוי על זיהום ברמת חובב.

הצדדים: התובעים, מוחמד ואחמד אלגרגואי, עו"ד יוחי גבע, חברת תרכובות ברום מקבוצת כיל, היועץ המשפטי לממשלה.

הפרשה: שופט לא מוכר יחסית בנוף הכלכלי צפוי להכריע האם תרכובות ברום של כיל תצא עם נזק מינימלי מזיהום מוכח מבדיקה שנערכה ב־2003, אז התגלו רעלים ברמת חובב. לפני ארבע שנים הגישו שני תושבים מהמגזר הבדואי שגרים סמוך לרמת חובב, מוחמד ואחמד אלגרגואי, תביעה ובקשה לאשרה כייצוגית נגד תרכובות ברום מקבוצת כיל של החברה לישראל. התובעים דרשו באמצעות עו"ד יוחי גבע פיצוי של יותר ממיליארד שקל לתושבי באר שבע והאזור עקב זיהום שנפלט בעבר ממפעל החברה.

רמת חובב צילום: ישראל יוסף

אלא שהפשרה שאליה הגיעו הצדדים והוגשה בדיוק לפני שנה לבית המשפט המחוזי בבאר שבע, רחוקה מאוד מכך. לפי נוסח הפשרה, הפיצוי לתובעים יהיה 100 אלף שקל, עורך הדין יקבל 700 אלף שקל והחברה תערוך כמה שינויים הנוגעים לאיכות הסביבה. לכאורה, כל צד יוצא נשכר, להוציא הציבור הרחב. במאי נחשף ב"כלכליסט" כי היועמ"ש יהודה וינשטיין מתנגד נחרצות להסכם, מכיוון שהחברה התחייבה בפשרה לבצע פעולות שבכל מקרה תיאלץ לעשות במסגרת צו עתידי של המשרד להגנת הסביבה. כמו כן, לדבריו, ההסכם חוסם למעשה כל תובע פוטנציאלי עתידי. לדברי וינשטיין, ההסכם נותן לחברה "חסינות מוחלטת מול אפס סיכונים". הצדדים הגישו בשבוע שעבר את התייחסותם לביקורת, והם עומדים על דעתם שמדובר בהסדר ראוי.

ההכרעה נופלת דווקא בשנה שבה יוכרע גובה ההשתתפות של החברה לישראל בפרויקט קציר המלח בים המלח. גם בנושא זה עמדת המדינה אינה פשוטה מבחינת הקבוצה, לאחר ששר האוצר יובל שטייניץ דרש ממנה לממן לא פחות מ־90% מהעלות, שבסך הכל צפויה להגיע לכ־3.8 מיליארד שקל.

התחזית: השופט אריאל ואגו ידוע כשופט בעל רגישות מיוחדת לתושבי הדרום, לכן ייתכן שבסופו של דבר תרכובות ברום תיאלץ להגדיל מעט את סכום הפיצוי.

מחפשים אחראים להפסדים

על הפרק: בית המשפט המחוזי בתל אביב אמור להכריע בשלוש תביעות ייצוגיות שהוגשו נגד חברת דירוג האשראי מעלות ונגד שתי חברות־בנות של אקסלנס, מטבעות עולם וקשת אג"ח, שהנפיקו איגרות חוב ביולי 2005. מדובר בתביעות עקרוניות, שבהן אמורה להיבחן שאלת האחריות של חברות דירוג האשראי לנזקי המשקיעים. בתביעות נטען כי מעלות לא עדכנה את מחזיקי איגרות החוב של החברות בהידרדרות של בנק ההשקעות ליהמן ברדרס בספטמבר 2008, אף שהחברות השקיעו כספים רבים בבנק.

מטה ליהמן ברדרס צילום: בלומברג

הצדדים: S&P מעלות, אקסלנס, רשות ניירות ערך.

הפרשה: אחת הבעיות שעמן צריכים להתמודד תובעים ייצוגים היא הצורך להציג בפני בית המשפט חוות דעת מומחה, שעלותה עשויה להגיע לעשרות ואף למאות אלפי שקלים. היעדרה של חוות דעת כזאת "מפילה" לא מעט תובעים בדרך להצלחה בתביעה הייצוגית.

במקרה זה, ולאור החשיבות העקרונית של בחינת שאלת האחריות של חברות דירוג אשראי לנזקי המשקיעים, החליט יו"ר רשות ניירות ערך פרופ' שמואל האוזר לסייע במימון חוות הדעת בשלוש התביעות, וכך הגדיל משמעותית את סיכוייהן לעבור את המסננת הראשונה - אישורן כתביעה ייצוגית.

התביעות הוגשו בחודשים אפריל־יוני 2009. בתביעה נגד מטבעות עולם ומעלות העריך התובע עמירם דויטש את נזקו האישי בגובה 60 אלף שקל, ואילו את הנזק הקבוצתי למי שרכש את האג"ח של החברה בכ־84.5 מיליון שקל.

נגד קשת אג"ח הוגשו שתי תביעות ייצוגיות. האחת נגד החברה בלבד, שאותה הגיש שי עברון, בהיקף של 286 מיליון שקל, והשנייה נגד מעלות בהיקף של כ־219 מיליון שקל. התובע שמואל רוזנבלום איבד במשבר את כל השקעתו בגובה 824 אלף שקל. את התביעות נגד מעלות מנהל עו"ד רונן עדיני.

במסגרת כתבי הטענות שלה, הדגישה חברת הדירוג כי מבחינתה אין לה כל אחריות משפטית כלפי המשקיעים. אך לפחות מומחה אחד, הפרופ' לכלכלה דוד לבהרי שהגיש חוות דעת בעניין, סבור כי "הכתובת היתה על הקיר" ועל מעלות היה להתריע בזמן.

בתחילת 2012 צפויה מעלות להגיש את חוות הדעת של פרופ' אהרון עופר מבית הספר למינהל עסקים באוניברסיטת תל־אביב, ולאחר מכן ייחקרו המומחים מטעם הצדדים. לאחר החקירות צפוי בית המשפט להכריע בסוגיה העקרונית, שטרם הוכרעה בבתי המשפט.

מה יעלה בגורל הסודות המסחריים של עזריאלי

על הפרק: בית הדין להגבלים עסקיים יכריע בחודשים הקרובים בשאלה האם הסודות העסקיים של קבוצת עזריאלי יועברו לידי קבוצת הקניונים מליסרון.

הצדדים: מליסרון, עזריאלי, הממונה על הגבלים, שטראוס.

ליאורה עופר צילום: ורדי כהנא

הפרשה: בהליך חסוי, קבוצת הקניונים מליסרון שבשליטת עופר השקעות מנסה לקבל את הסודות העסקיים של המתחרה הגדולה בתחום הקניונים - עזריאלי. מדובר בצעד שנעשה בבית הדין להגבלים עסקיים. החומר שנאסף על עזריאלי ועל מתחרות נוספות של מליסרון נאגר במשרדי רשות ההגבלים, בזמן שהיא בחנה אם לאשר את המיזוג בין מליסרון לבריטיש ישראל. בינואר אשתקד אישרה הממונה דאז רונית קן את המיזוג, אבל הציבה תנאי: מכירה של קניונים לצד שלישי, אך לא לקבוצת עזריאלי. מליסרון פנתה בפברואר לבית הדין להגבלים לערער על התנאי וביקשה לקבל לידיה את כל החומר ששימש את הרשות בבואה לקבוע את התנאי, הכולל נתונים סודיים מפעילות עזריאלי, זאת כדי לבסס את הערעור שלה.

המקרה של מליסרון־עזריאלי אינו ייחודי: חברת כרמית הגישה ב־2010 תביעה בהיקף של 22 מיליון שקל נגד שטראוס־עלית, בטענה שב־2003 ניצלה עלית את כוחה המונופוליסטי ודחקה את מוצרי קדבורי מהמדפים. בצו מוסכם ב־2006 שילמה עלית 5 מיליון שקל למדינה, וחקירת רשות ההגבלים בנושא נסגרה. כרמית דורשת מהרשות את המסמכים שאספה בהליך הפלילי נגד עלית, ושטראוס מתנגדת נחרצות לכך. תנובה עשויה להתמודד עם בעיה דומה בעתיד, לאחר שתסתיים חקירת רשות ההגבלים שבמסגרתה נלקחו מסמכים מהותיים של החברה. עד כה אף מתחרה לא דרשה את המסמכים.

מי יוביל את המכרז הגדול בתולדות המדינה

על הפרק: בית המשפט המחוזי בתל אביב ייצטרך להכריע בעתירה שהגישה חברת שיכון ובינוי ביחס לעליית חברת שפיר הנדסה לגמר במכרז עיר הבה"דים.

הצדדים: שיכון ובינוי, בנק הפועלים, שפיר הנדסה, בנק לאומי, משרד הביטחון.

הדמיית עיר הבה"דים

הפרשה: תוכנית עיר הבה"דים להעברת שמונה בסיסי הדרכה (בה"דים) מאזור המרכז לנגב הצפוני נחשבת לפרויקט הגדול בתולדות המדינה ונאמדת ב־20 מיליארד שקל. במסגרתו התוכנית, אמורות להיבנות, בין השאר, כ־5,000 יח"ד לאנשי קבע ומשפחותיהם.

בקיץ האחרון הגיע השלב הראשון במכרז לסיומו, וחברת שפיר הנדסה יחד עם קבוצה משותפת למנרב של אברהם קוזניצקי ולרד בינת של משפחת זיסאפל, עלו לשלב הגמר. חברת שיכון ובינוי נאלצה להסתפק במקום השלישי, בתור "מציע מועדף אלטרנטיבי", שמציב אותה בנקודת זינוק אפשרית חזרה למכרז אם אחד משני הזוכים לא יצליח לגייס את הכסף הדרוש להקמה.

אלא שלאחרונה הגיע הנושא לבית המשפט המחוזי בתל אביב, לאחר ששיכון ובינוי עתרה נגד זכיית שפיר בטענה כי הבנק המלווה של החברה - לאומי - השתמש בשירותי הייעוץ של חברת א.אפשטיין וד"ר יואב סרנה, שעבד בעבר עם משרד הביטחון על המכרז של עיר הבה"דים ונכלל ברשימת היועצים האסורים להתקשרות.

התחזית: פסילת תוצאות של מכרז מטעם משרד הביטחון, ודאי מכרז בהיקף עצום כמו עיר הבה"דים שההתמודדות לקראתו נמשכת לאורך שנים, אינה דבר של מה בכך. אם ירצה בית המשפט להתערב במכרז, הוא יצטרך לנמק את החלטתו באופן מפורט.

שיטת החישוב שתקבע גורלות

על הפרק: בית המשפט העליון יכריע בסדרה של תביעות ייצוגיות בשאלה מהי שיטת החישוב הנכונה להערכת שווי חברות כאשר בעל השליטה רוכש את מניות המיעוט.

הצדדים: שאול ממן נגד חברת קיטאל ומנחם עבודי נגד חברת נאות אביב.

נוחי דנקנר צילום: צביקה טישלר

חברות שההליך רלבנטי לגביהן -אי.די.בי. פתוח וחברות מקבוצת דלק, דלק אנרגיה, דלק ישראל וגדות ביוכימיה.

הפרשה: הנושא שעומד על הפרק הוא שיטת החישוב הנכונה להערכת שווי חברות במסגרת הצעות רכש. יש שתי אפשרויות לחישוב: הראשונה, מחיר המניה בבורסה בזמן נתון, והשנייה, שיטת ה־ Discounted Cash Flow (היוון תזרים מזומנים). השיטה השנייה מביאה בחשבון את המידע שיש לבעל השליטה בנוגע להשקעות עתידיות של החברה בעת הצעת הרכש. לפיכך, בעלי מניות המיעוט מעדיפים את שיטת ה־DCF כי היא אמורה לחשוף תוכניות של בעל השליטה בעתיד, ואינן מתומחרות בתוך מחיר המניה בזמן נתון. מאותה סיבה, בעלי השליטה מעדיפים את החישוב לפי מחיר המניה בבורסה.

בשתי התביעות שעל הפרק שהוגשו לבית המשפט המחוזי בתל אביב בשנים 2002–2003 נגד החברות ואוחדו לתיק אחד בבית המשפט העליון, נטען כי הצעת הרכש לא היתה הוגנת. למעשה, הוגנות ההצעה היא חלון משפטי שבאמצעותו יכול בית המשפט להשפיע על שווי הצעת הרכש. מדובר בתביעה ייצוגית נגד חברת קיטאל של לוי קושניר, בהיקף של 5.7 מיליון שקל, שבה נטען כי הצעת הרכש צריכה היתה לשקף שווי של 4.26 שקלים למניה, ולא 60 אגורות. השנייה היא תביעה ייצוגית נגד חברת נאות אביב, בהיקף של 3.1 מיליון שקל, שבה נטען כי המחיר למניה בהצעת הרכש היה נמוך ב־50% מהשווי ההוגן שלה.

אך למעשה יש כיום חמש תביעות ייצוגיות, בהן אחת בגובה 680 מיליון שקל נגד קבוצת אי.די.בי של נוחי דנקנר, שמעוכבות בבית המשפט המחוזי בתל אביב עד ששופטי העליון יאמרו את דברם. ההצעות והשמות אולי משתנים, אבל הסיפור הבסיסי דומה: בעל שליטה שיש לו יותר מידע מלכולם, מוסדיים שעושים עסקאות איתו ולא דואגים להביא את המחיר למקסימום, ובעלי מניות מיעוט שמנסים להילחם על חלקם.

בדצמבר 2009 קבע ביהמ"ש העליון בפסק דין מנומק היטב (תיק דן עצמון נגד בנק משכן) שהשיטה תהיה DCF. אבל אז התברר שזאת רק יריית פתיחה, וכיום ממתינים שני התיקים לדיון בהרכב מורחב של שבעה שופטים. הדיון, שהיה אמור להתקיים כבר בנובמבר, נדחה זו הפעם הרביעית וטרם נקבע תאריך חדש.

התחזית: בדרך כלל דיון בעליון לא נדחה בגלל קושי טכני, בוודאי לא ארבע פעמים. להכרעה בתיק עשויה להיות השפעה לא רק על תיקים שתלויים ועומדים בבתי המשפט נגד חברות ציבוריות ובעלי שליטה, אלא על השוק כולו. ההערכה היא כי השופטים יעבדו על הכרעה שמצד אחד ייקבעו בה אמות מידה וגבולות של התנהגות תאגידית הוגנת, ומצד שני, ישאירו מרווח תמרון לחברות בעתיד שיוכלו לעצב את הצעת הרכש על פי אופי החברה. DCF? כן, אבל לא רק.

ששינסקי והריכוזיות מגיעים לביניש

על הפרק: הכרעה של בג"ץ בעניין שתי עתירות שהוגשו נגד "חוק ששינסקי" וצפויות להתברר בחודשים הקרובים, ובעניין עתירה שטרם הוגשה נגד מסקנות ועדת הריכוזיות.

הצדדים: ישראמקו, יובל שטייניץ, פרופ' איתן ששינסקי, תאגידי הענק, חיים שני.

ששינסקי ושטייניץ צילום: גיא אסיאג

הפרשה: השנתיים האחרונות עמדו בסימן ועדות ציבוריות: תחילה הוקמה ועדת ששינסקי שנועדה לבחון את המדיניות הפיסקאלית בנושאי גז ונפט, ובהמשך הצטרפה אליה ועדת הריכוזיות בראשות חיים שני.

בניגוד למאבק האגרסיבי שנוהל נגד פרופ' ששינסקי, שגבל לעתים באלימות מילולית, חייהם של חברי ועדת הריכוזיות היו קלים בהרבה. לפחות בינתיים, זה גם המצב בזירה המשפטית: קבוצת ישראמקו מבעלות תמר ומשקיעים בשותפות כבר הגישו שתי עתירות נגד המלצות ועדת ששינסקי והחוק שחוקק בעקבותיו. מנגד, העתירות נגד מסקנות ועדת הריכוזיות כבר הוכנו, אך טרם הוגשו לבית המשפט. בינתיים הוגשה רק עתירה אחת על ידי איגוד החברות הציבוריות, ובה נטען כי לא ניתנה לאיגוד שהות מספקת להשיב להמלצות.

משפט העשור של החתמים

על הפרק: הכרעת בית המשפט המחוזי בפתח תקווה, בעניין התביעה הייצוגית שהוגשה נגד החתמים שהובילו את הנפקת חברת הנדל"ן לנדמארק. במסגרת התביעה נטען כי תשקיף החברה שפורסם לפני ההנפקה היה מטעה וכלל פרטים חלקיים.

הצדדים: חברת קרנות הנאמנות הראל פיא של הראל פיננסים, לנדמארק גרופ והחתמים שהיו שותפים להנפקה.

הפרשה: במאי 2009 הפתיעה הראל פיא את שוק ההון כשהגישה תביעה ייצוגית תקדימית נגד כמה מהחתמים הגדולים במשק, ובהם איפקס חיתום, אלטשולר שחם חיתום ואנליסט חיתום והנפקות. התביעה הוגשה על סכום של 194 מיליון שקל ונחשבה לייחודית מכמה סיבות: ראשית, מדובר בתביעה נדירה יחסית נגד חתמים על פעולות שבוצעו טרם הנפקה. לרוב תביעות מסוג זה מוגשות נגד החברה המונפקת עצמה ולא נגד החתמים. שנית, במקרה זה, בניגוד לתביעות ייצוגיות אחרות, לתובעת הראל פיא היה אינטרס כספי משמעותי בתביעה - זאת בעוד שלרוב התובעים בתביעות מסוג זה יש בדרך כלל אינטרס כספי זניח בהן. שלישית, זהותה של הראל כגוף מוסדי היא ייחודית, שכן על פי רוב תובע ייצוגי הוא אדם פרטי.

נמרוד טבי, יו"ר ובעלים של חברת לנדמארק צילום: בועז אופנהיים

את כל הטיעונים האלה העלו הנתבעים במסגרת כתבי הטענות שלהם, אבל השופט פרופ' עופר גרוסקופף הפתיע אותם באוקטובר 2010, כאשר סירב לקבל את הבקשות לדחות את התביעה על הסף.

במאי האחרון נחשפה ב"כלכליסט" סדרת העדויות המביכה שנמסרה על ידי בכירי ענף החיתום במסגרת המשפט. מהעדויות עלתה תמונה אחידה: מרבית החתמים (שמונה מתוך תשעה) לא בדקו את נתוני התשקיף והסתמכו על החתם הראשי של ההנפקה, איפקס חיתום, שהסתמך כנראה בעצמו על בדיקת נאותות של משרד עורכי דין חיצוני.

בסיכומים שהוגשו על ידי לנדמארק ובעל השליטה שלה נמרוד טבי בשבוע שעבר, טענו האחרונים כי "פועל יוצא של קבלת התביעה יהיה הענקת 'ביטוח' על השקעה, בניגוד גמור לעקרונות דיני ניירות ערך ותוך התעלמות מהסיכונים הטבועים בהשקעה בניירות ערך".

תביעת החתמים הגדולה צפויה לעמוד בשנה הבאה להכרעה, כאשר כעת ממתינים כל המעורבים להגשת הסיכומים על ידי כל הצדדים במשפט בחודשים הקרובים.