הדקו חגורות, זו תהיה שנה קשה

התשקיף עבור הכלכלה העולמית ב־2012 ברור למדי, אך הוא אינו יפה במיוחד: מיתון באירופה, צמיחה מדשדשת במקרה הטוב בארה"ב והאטה חדה בסין במרבית הכלכלות המתעוררות. הסחורות האסייתיות חשופות לסין; אמריקה הלטינית חשופה למחירי סחורות נמוכים יותר; מרכז ומזרח אירופה חשופים לגוש היורו, והמהומה וחוסר הוודאות באזור המזרח התיכון גורמים לסיכונים כלכליים ניכרים שם, כמו גם במקומות אחרים - בשעה שהסיכון הגיאו־פוליטי נותר גבוה, מה שישאיר את מחירי הנפט גבוהים וירסן כל אפשרות לצמיחה גלובלית.

בנקודה הנוכחית, מיתון בגוש היורו הוא עניין ודאי. אף שלא ניתן לדעת כמה זמן הוא יימשך ועד כמה עמוק יהיה, המשך מחנק האשראי, בעיות בחובותיהן של ממשלות, חוסר תחרות ואכיפתו של צנע, מצביעים על שינוי לרעה רציני הממשמש ובא במאזן העולמי.

בקרב כלכלות מפותחות אחרות - בריטניה צוללת לסיבוב שני של מיתון, לאור הקונסולידציה הפיסקאלית שלה וחשיפתה לגוש היורו שחותרות תחת אפשרויות הצמיחה שלה; ביפן תהליך ההשתקמות מרעידת האדמה הקשה שאירעה שם במרץ האחרון יגרום לצמיחה מאוד לא עקבית; ובכל מקום אחר תואט הצמיחה בשל ניסיונותיהן של ממשלות ליישם רפורמות מבניות.

כינוס ראשי ה-G20 בחודש שעבר צילום מסך: בלומברג

בינתיים, מתגלים פגמים במודל הצמיחה הסיני. תהליך הירידה של מחירי הדיור מתחיל תגובת שרשרת שתהיה לה בהכרח השפעה שלילית על מפתחי נדל"ן, על השקעות ועל הכנסותיהן של ממשלות. השגשוג בענף הבנייה מתחיל לדשדש בדיוק בשלב שבו היצוא נטו הפך לאבן ריחיים על הצמיחה, לאור היחלשות הביקושים מארה"ב ומגוש היורו. אחרי שהם ניסו בכל כוחם לרסן את מחירי הדיור המשתוללים באמצעות התערבות גסה בשוק, יהיה קשה למצוא דרך שתביא את מנהיגי סין להתחיל מחדש את תהליך הצמיחה.

דוחים רפורמות חשובות

אבל הם לא לבד. בכל הנוגע למדיניות, גם בארה"ב, באירופה וביפן דחו את יישומן של רפורמות פיסקאליות, כלכליות ופיננסיות - שהיו דרושות כדי לחזור למסלול ההתאוששות.

בקושי התחילו בתהליך הדה־מינוף בכלכלות המפותחות, ומאזניהם של הבנקים והמוסדות הפיננסיים, כמו גם של הממשלות המקומיות והמרכזיות, כבר נמצאים במצוקת נזילות. רק תאגידי העל מהסוג הנחשב ביותר רשמו התאוששות. אולם עם כל כך הרבה סיכונים וחוסר ודאות שמכבידים על הביקושים, ועם הקיבולת העודפת שנשארת גבוהה, אותם תאגידים עדיין מחסלים כל אפשרות להגדיל את השקעותיהם או את מצבת כוח האדם שלהם.

חוסר השוויון המחריף - שנגרם בחלקו בעקבות הארגון מחדש של המבנה התאגידי בשל המשבר הכלכלי - מנמיך עוד יותר את הביקוש. זאת מפני שלמשקי הבית ובעלי השכר הנמוך יש פחות תקציב פנוי להשקעה בכלכלה, מאשר חברות, משקי בית עשירים ואלה המשתכרים מרווחי הון. יתרה מכך, בשעה שאי־השוויון ההולך ונפער מתדלק את המחאות הגלובליות בעולם, חוסר היציבות החברתית והפוליטית עלול לפגוע אף יותר בשיפור התפוקה העולמית.

הזמן אוזל

בה בעת, חוסר האיזון במאזני הסחר בין ארה"ב לסין ובאירופה בין המרכז לפריפריה נותר גדול. עדכון מסודר שלו ידרוש הקטנה מלאכותית של הביקושים במדינות המוציאות יותר כסף, והגדלה מלאכותית של ההוצאות במדינות המוציאות פחות כסף על סחורות.

כמו כן, מדינות מסוימות יצטרכו לערוך פיחות מבוקר בערך המטבע שלהן כדי לעודד יצוא, אך הרפורמות הללו מתמהמהות. במקום שמדינות מסוימות יעלו את ערך המטבע שלהן כדי לצמצם את היצוא, הן מעדיפות לכפות קיצוצים והגבלות על מדינות שנמצאות בגירעון מסחרי. אך חייבים להבין שלמקבלי ההחלטות אוזל הזמן ואוזלות האפשרויות. הפחתה בערכו של מטבע היא משחק סכום אפס, משום שלא כל המדינות יכולות להוריד את ערך המטבע שלהן ולשפר את היצוא משטחן באותה העת. המדיניות המוניטרית תשוחרר קצת ברגע שהאינפלציה תפסיק להדאיג את הכלכלות המפותחות. במקביל, מדיניות פיסקאלית מרוסנת בידי עלייתם של הגירעונות והחובות, התשואות המטפסות על האג"ח הממשלתיות והתקנות החדשות שמציגה אירופה.

מבחינה פוליטית, ההבטחות שנתנו השווקים המפותחים בוועידת ה־G20 חשפו אותם עצמם במערומיהם: ממשלות חלשות מתקשות יותר ויותר לתאם ביניהן לנוכח ההתנגשות בין הצרכים והיעדים של השווקים המפותחים לעומת השווקים המתעוררים. כתוצאה מכך, התמודדות עם חוסר איזונים במלאי הכסף והחוב בעולם באמצעות כיסוי וטיוח של בעיות ביכולת הפירעון, עלולה להוביל לארגון מחדש כואב ומלוכלך של החובות.

מספיק קשה גם ככה לאושש את הצמיחה העולמית באמצע תהליך דה־מינוף ומחסור מתמיד בתחמושת פוליטית. אך זהו האתגר המרכזי שבפניו ניצבת הכלכלה הגלובלית ב־2012. בפראפרזה על בטי דיוויס ב"הכל אודות חווה", אקרא לכם "הדקו את החגורות, רבותיי, זו הולכת להיות שנה רבת מהמורות!".

הכותב הוא יו"ר רוביני גלובל אקונומיקס. פרוג'קט סינדיקט 2011, מיוחד לכלכליסט