"בדומה לבן־גוריון אני אומרת: פיזה שמיזה"
ד"ר מירי ימיני כבר היתה חוקרת מבטיחה בתחום הביוטכנולוגיה, אבל אז החליטה לשנות ייעוד ולחקור את החינוך בישראל. "אני רוצה להשפיע גם מחוץ למעבדה", היא מסבירה
מי את: ד"ר מירי ימיני (32), חברת סגל בבית הספר לחינוך באוניברסיטת תל־אביב, בעלת דוקטורט בביוטכנולוגיה ותואר שני במינהל עסקים מאוניברסיטת תל־אביב. חקרה בתחילת דרכה את עולם הננו־טכנולוגיה, אך עשתה פניית פרסה בקריירה לחקר החינוך.
משנה כיוון: "למרות ההצלחה שלי
המחקר הנוכחי: "אני מנסה להבין איך הכי נכון להשפיע על הישגי התלמידים ומהם ההישגים הנדרשים לשם הצלחה בחיים. האם תוצאות במבחנים בינלאומיים הן חשובות? האם הידע שאנחנו נדרשים לו הוא אוניברסלי או מקומי, ומה גורם להבדלים בהישגים בין המדינות השונות חוץ מהמשתנים הידועים של פיתוח כלכלי ותקציבים".
הפרדוקס הישראלי: "בכל המבחנים הבינלאומיים שנערכים בבית הספר התיכון אנחנו מגרדים את הקצה התחתון של הטבלה. מצד שני, בהשכלה הגבוהה ישראל היא בין הראשונות בעולם במספר הפטנטים והסטארט־אפים ובהעברת טכנולוגיה לתעשייה. מה מקור הפער? ייתכן ששיטות המדידה במבחנים הבינלאומיים פשוט לא מתאימות לישראל. כפרפרזה על דוד בן־גוריון, אני אומרת פיזה שמיזה. המבחנים האלה אינם יכולים להיות מוקד הרפורמות במשרד החינוך".
כך אשפיע: "אני חוקרת את השפעות ההפרטה על שוויון ההזדמנויות בחברה. המטרה היא שהמחקרים שלי ישנו את מדיניות החינוך ואת הנעשה בפועל בבתי הספר. אם אנחנו מגלים שפעילות מחוץ לשעות הלימודים משפיעה באופן קריטי על הישגי תלמידים במצב סוציו־אקונומי נמוך, אפשר לקחת ילדים כאלו ולתת להם יותר. הפרטה היא הדרך היעילה ביותר להוביל להישגים ולשפר את המערכת כולה. האתגר פה הוא לאפשר שוויון הזדמנויות אמיתי, דרך מבחני כניסה הוגנים ומלגות".
