פגיעה ב"צדק החברתי"

בין המלצותיה בתחום המס, התמקדה ועדת טרכטנברג גם בתחום המורכב של מיסוי אופציות עובדים. לדעת הוועדה, "חיוב ההכנסה מהאופציות במס רק בעת מימושן בשיעור מס של 25% בלבד... אינו סביר, וכי ראוי להסדיר את מיסוי האופציות לעובדים תוך הבחנה בין המקרים השונים בהן ניתנות אופציות אלו".

הוועדה קובעת כי "המצב הקיים כיום מתאים לחברות צעירות, במיוחד בתחומים טכנולוגיים, אך יתרונות מיסויים אלו לא ראויים למשל במקרה של תגמול בעל שליטה כנושא משרה בחברה ציבורית גדולה וותיקה". לכן, ממליצה הוועדה על הקמת ועדה נוספת אשר תבחן נושא זה לעומק, כנראה מתוך מטרה לבטל את המס המופחת על אופציות לעובדי החברות הציבוריות "הוותיקות".

למרות הכוונה הטובה, השינוי עליו ממליצה הוועדה בעייתי ומבוסס על נתונים לא נכונים. קבלת ההמלצות עשויה להביא לאפליה בין עובדים שונים, ובהחלט לא תביא ל"צדק חברתי".

נימוק הוועדה לפיו יש להפלות בין העובדים הנישומים על בסיס מצבה העסקי של החברה, ואולי גם על בסיס הענף אליו משתייכת החברה, אינו סביר וישיג את ההיפך מ"צדק חברתי". הרעיון לפיו עובד בחברה טכנולוגית ותיקה (צ'ק פוינט לדוגמה) לא יהיה זכאי לקבל שיעור מס מופחת, ואילו חברו שבחר לעבוד בחברה צעירה יותר שנמכרת במאות מליוני שקלים יהיה זכאי לאותו שיעור מס מופחת, אינו ראוי. בנוסף, לא ברור מהי הסיבה שבגינה דווקא תחום הטכנולוגיה ייהנה מהטבות מס.

בנוסף, יש לקחת בחשבון כי הטבת המס באופציות ניתנת לעובד רק כאשר הוא יכול למכור את מניות החברה, ולכן רלוונטית כמעט רק לעובדים בחברה ציבורית בהם ניתן למכור את המניות. קביעה כי הטבת המס תחול רק על חברה צעירה שאינה נסחרת בבורסה, משמעה ביטול למעשה של כל ההטבה. יצירת מסלולים שונים למיסוי אופציות עובדים בהתאם לסיווג החברה בה הם עובדים, אינה מקובלת גם בעולם.

הטענה המרכזית של הוועדה לפיה המס המופחת לא ראוי לגבי "בעלי שליטה שהינם נושאי משרה", מבוססת על נתונים שגויים עובדתית, ולכן גם לא רלבנטית. סעיף 102 לפקודת מס הכנסה, שעניינו מיסוי אופציות עובדים, אינו חל כלל על "בעלי שליטה" ולפיכך גם כיום הם אינם זכאים ליהנות מההטבות הגלומות במסלול רווח הון ומהמס המופחת.

בישראל, כמו גם בכל מערכת מס אחרת בעולם המערבי, מקובל כי אופציות לעובדים בתנאים מסויימים, יחשבו כמכירת הון (equity) שהמס עליה מופחת. מדובר בהטבה שנצברת לעובד מתוך הון החברה ולרוב הזכאות לה היא רק לאחר שנים רבות, תוך לקיחת סיכון מצידו של העובד, שכן בחלק ניכר מהמקרים ההטבה לא תהיה בעלת ערך בסופו של דבר. אין הדבר דומה להטבה "רגילה" מובטחת, במזומן כבונוס.

התחום הצר של מיסוי אופציות עובדים, הינו מורכב ביותר גם כך. הדבר האחרון לו הוא זקוק, הינו תנאים מורכבים נוספים שיקשו על הבנתו ויישומו – תנאים שרק יגבירו את הצורך ב"מורה נבוכים" בתחום. אמנם החוק בעניין זה רחוק מלהיות יעיל ומושלם אך נראה כי הוועדה "פיספסה" את מטרתה, כיוון שהסיבות שצוינו בדוח לבחינת הנושא לעומקו – אינן רלוונטיות. אם רוצה ועדת טרכטנברג למנוע אי צדק בתחום הטבות המס, ראוי אולי היה לקבוע סכום מסוים שמעליו לא ייהנה העובד מההטבה. קריטריונים להטבה לעובדים המתייחסים לוותק החברה בה הם מועסקים או להיותה ציבורית או פרטית – אין בהם כל הגיון.