ראיון "כלכליסט": "שמשרד החינוך יהיה רגולטור, לא מנהל"

הדרך אל תעודת בגרות מלאה כוללת לפעמים תשלום של 140 אלף שקל. בימים שבהם הורים בישראל יוצאים לרחובות כדי לזכות בסיוע מהמדינה בשליחת ילדיהם לפעוטון ונלחמים למען הוזלת תחליפי חלב אם - תו המחיר הזה נשמע הזוי מתמיד. למרות זאת, הורי התלמידים בתיכון חברותא במתחם רופין בעמק חפר מוכנים להיפרד מהסכום הבומבסטי הזה למען ההשכלה התיכונית של ילדיהם. אחד האחראים לפרויקט החינוכי השנוי במחלוקת הזה, ומי שזכה בהתאם להתמודד עם חצי הביקורת של משרד החינוך, כלי התקשורת והפוליטיקאים השונים, הוא ד"ר ארז מנהיימר. באחרונה הוא פרש ממשרת מנכ"ל בית הספר, אחרי שלוש שנים שבהן הגשים יום־יום את החזון הפרטי שלו. גם אם החזון היה ונותר שנוי במחלוקת.

"כשהתחלנו בפרויקט, דיברנו על בית ספר למנהיגות ולתרבות. הרעיון היה לראות איך מייצרים בית חינוך שמטפל בכל האספקטים הבעייתיים, דוגמת גודל הכיתות, מספר התלמידים בכל כיתה, שכר ורמת המורים וגם המחויבות שלהם", נזכר מנהיימר. "עם זאת, רצינו להתמודד גם עם בעיות כבדות יותר, כמו איך מלמדים, מה שיטות ההוראה הנכונות או מהם הערכים שצריך להקנות לתלמיד. תהינו גם היכן ייכנס עניין הזהות היהודית־ציונית־ישראלית, ואיך אנחנו רוצים שייראה בוגר. כך בנינו בית ספר שעובד נכון. עכשיו צריכים רק לבוא ולהטמיע בכל בתי הספר את הסטנדרטים שיצרנו בחברותא: כיתות קטנות, מורים מעולים ודחיפה קדימה".

ובכל זאת, מאז נחנך בית הספר לפני שנתיים הוא מהווה בעיקר מוקד לגידופים - ולפחות בעיני משרד החינוך הוא מצטייר כרעה חולה שאותה יש להעלים. חברותא נפתח בספטמבר 2009, ועוד בטרם הקמתו הוא החל במאבק לקבלת רישיון ממשרד החינוך. באוגוסט באותה שנה הגישו בעלי בית הספר את הבקשה לקבלת הרישיון, וביוני 2010 החליט מנכ"ל משרד החינוך לדחות את הבקשה, כך שבית הספר פעל ללא הכרת המדינה. עמותת "חינוך למנהיגות" המפעילה את בית הספר ערערה על ההחלטה, ובנובמבר אותה שנה החליטה ועדת הערר המיוחדת בראשות השופט (בדימוס) דן ארבל לקבל את הבקשה ולהעניק לחברותא את הרישיון המבוקש. על החלטה זו ערער משרד החינוך בפני בית המשפט לעניינים מינהליים בתל אביב, הערעור נדחה, והמשרד נדרש לשלם לעמותה 25 אלף שקל בגין הוצאות משפט. כעת בוחנים במשרד החינוך, בראשות השר גדעון סער, הגשת בקשה לקבלת רשות לערער לבית המשפט העליון.

במוקד הזעם של משרד החינוך על בית הספר, המפעיל כיתות בשכבות ט' עד י"ב, עומד שכר הלימוד השנתי של 35 אלף שקל. בכתב הערעור של המדינה נגד חברותא טענו נציגי משרד החינוך כי "בית הספר פוגע בעיקרון האינטגרציה, מציב רף כניסה באמצעות תשלום ופוגע במוסדות החינוך הרשמיים והממלכתיים". בית המשפט בדק את הדברים, וטען כי כי בית הספר עומד בכל הדרישות הפדגוגיות של משרד החינוך ואף למעלה מכך - וכי הוא מעניק מלגות בסדרי גודל שונים למחצית מהתלמידים, ובכך מאפשר למעשה אינטגרציה.

המנכ"ל הפורש מנהיימר דווקא חושב שערעור נוסף מצד משרד החינוך יעורר דיון ציבורי חיובי, ודחייתו עשויה להוות פתח לשינוי מערכת החינוך בישראל. "יש פה תהליך חשוב מאוד למדינה", הוא טוען. "אני לא מקדש את החינוך הפרטי ואני גם לא בטוח שצריך חינוך פרטי במדינת ישראל. אך אם הדיון יתחדש בבית המשפט העליון, נבין אחת ולתמיד אם יש מקום לחינוך אחר ששונה מהמערכת הסטנדרטית".

שיעור בחברותא. "אי אפשר היה ליצור כיתות למתקשים" צילום: יריב כץ

יום החברה הישראלית

ולמה מתכוון מנהיימר כשהוא מדבר על האלטרנטיבה שמספק המוסד שבראשו עמד בשנים האחרונות? תוכניות לימוד מיוחדות, כיתות קטנות של עד 24 תלמידים בכיתת אם ו־12 תלמידים בקבוצות לימוד, ארבעה ימי לימוד ארוכים בשבוע הכוללים ארוחת צהריים חמה, וכן יום בשבוע המוקדש לסיורים ולפעילות חוץ. בנוסף לכך, בכל שבוע יום אחד מוקדש ללימוד החברה הישראלית.

"אם בית המשפט יכיר בזכות הקיום של חברותא, יוכלו להיפתח מוסדות חדשים ולקבל לגיטימציה. משרד החינוך צריך להפוך לרגולטור במקום לנהל את בתי הספר", טוען מנהיימר. "מצד שני, אם בית המשפט יחליט שאין סיבה שיהיה בית ספר כמו חברותא, צריך לראות מי עוד עומד בסטנדרטים הנדרשים, ופתאום יתגלה כי אין הצדקה להרבה מאוד בתי ספר אחרים הפועלים בישראל".

הפתרון טמון לדעתך בהוצאת הניהול מידי המדינה, בהפרטת מערכת החינוך?

"העובדה שהמערכת מתנהלת בשליטה כל כך חזקה של משרד החינוך לא מאפשרת ליזמות לצמוח. בואו נלך על מודלים אחרים, על מתן אוטונומיה למנהלים. המנהל מכיר היטב את התלמידים שלו, את התקציבים שלו. מדוע בכל נושא הוא צריך לפנות למחלקת החינוך בעירייה או למשרד החינוך? מה, הוא לא יודע לנהל? אם לא, אז תחליפו אותו.

"ובכלל, השאלה היא שאלה פילוסופית: האם הורה בישראל, שרשאי לבצע עבור ילדיו את כל הבחירות - מה הם יאכלו, היכן יבלו, באילו חוגים ילמדו, מתי ייסעו לחו"ל והיכן יגורו - רשאי לבחור גם איזה חינוך הם יקבלו? זו השאלה שמונחת על השולחן ועליה אנחנו צריכים לענות. האם לגיטימית העובדה שאני רוצה לשלוח את בני לבית ספר אחר מזה שבו הוא לומד, כי אני חושב שבית הספר לא מתאים או שבני לא מסתדר בו מבחינה חברתית? אני טוען שכן. זכות הבחירה צריכה להיות גם בעניין הזה. צריך שתהיה אלטרנטיבה".

וכשמנהיימר מדבר על בניית אלטרנטיבה, הוא אינו מדבר על הממד הממשי בהכרח, אלא גם - ובעיקר בשלב הראשון - על הממד הרעיוני. לדבריו, "בכל מקום שבו יש חלופה, יש אתגר למערכת. אם אין אלטרנטיבה, המערכת עושה מה שהיא רוצה. אלטרנטיבה מחייבת בחשיבה, בהתחדשות ובעשייה. שנתיים בלבד של פעילות חברותא כבר חייבה את משרד החינוך לספק מענה. אני זוכר, למשל, דיון בכנסת שבו קם בכיר במשרד החינוך, ואמר שחייבים לפתוח את נושא אזורי הרישום לבתי הספר (ההגבלה המחייבת רישום תלמיד לבית ספר באזור מגוריו - ל"ב), כי אם לא נעשה זאת יקומו עוד עשרות 'חברותות'. בעיניי זה טוב. שיעשו את כל השינויים הנדרשים כדי שלא יהיה צורך בחברותא".

אחת הטענות הבולטות של המתנגדים להקמת בתי ספר פרטיים נוספים, דוגמת חברותא, טמונה בחשש שלפיו הם מחדדים את הפערים הסוציו־אקונומיים בחברה הישראלית ופוגעים בשוויון ההזדמנויות. מנהיימר יורד למגננה. "כשיושב תלמיד ליד תלמיד אחר בתיכון רגיל, גם אז אחד בא ממקום אחד והשני ממקום אחר. מהר מאוד מגלים שמי שבא ממקום מבוסס מוצא את עצמו בשיעורים פרטיים ובחוגי העשרה, וגם אז נוצר פער שנובע מהמעמד הסוציו־אקונומי של ההורים", הוא מסביר. "בחברותא ניסינו להתמודד עם הבעיה הזו בצורה הבאה: התלמיד מקבל הכל מבית הספר. הוא מקבל הסעות, אוכל, ספרי לימוד, ביגוד ושיעורים פרטיים. ככה נוצר שוויון מלא".

ושערי בית הספר פתוחים בפני כל מי שמעוניין?

"לא קיבלנו תלמידים עם רקע של אלימות או כאלה שמחפשים איך להעביר את הזמן. כיוון שבית הספר קטן, אי אפשר ליצור כיתות למתקשים. חייבים לרוץ קדימה. יש תלמידים טובים ויש בינוניים, אבל אין חלשים מאוד".

וכך שוב נפגע עיקרון שוויון ההזדמנויות.

"מה, חיל האוויר צריך בשם השוויון לקחת לקורס טיס גם בינוניים? אם הם יגידו שטייס יכול להיות כל אחד, כך גם יהיו פני חיל האוויר".

ד"ר ארז מנהיימר צילום: אוראל כהן

כמו לפני 30 שנה

מנהיימר עזב את בית הספר אחרי שלוש שנים סוערות, אבל הוא אינו מתכוון לנטוש את ספינת החינוך הישראלית. נוסף על חברותו בדירקטוריונים של חברות סטארט־אפ, בהן אספרסו־דייט וקנדיקס, ועל עבודתו כאיש סגל במסלול האקדמי במכללה למינהל, הוא כבר עובד על הפרויקט הבא. "בזמן האחרון אני מתעניין בשאלה איך משלבים טכנולוגיות בחינוך. אני תוהה מדוע כיתה בישראל נראית כמו כיתה מלפני 30 שנה, שגם היא נראית כמו כיתה מלפני 70 שנה?", הוא שואל. "אומרים שאין תקציב, אך למה שלא נבנה מודל שבו התקצוב לחינוך מגיע כמו התקצוב לבריאות? הכסף לבריאות מופרש ממשכורות העובדים לתקציב הבריאות. אולי הגיע הזמן לעשות דבר דומה בחינוך - וכך אף אחד לא יוכל לגעת בכסף הזה".

עם כל כך הרבה מוטיבציה, מדוע בעצם פרשת מחברותא?

"עשיתי כמיטב יכולתי בהקמת בית הספר, ועכשיו הוא נמצא בשלב שצריך לחזק את הניהול הפדגוגי. המנהל החדש גונן רייכר היה בעבר מנהל התיכון לחינוך סביבתי בשדה בוקר, והוא איש חינוך עם הרבה ניסיון כמורה וכמנהל. זה נכון יותר לבית הספר. ברמה האישית, הגיע הזמן שלי להתקדם. הגענו להישג עם בית הספר, שהוא סוג של פלא: קבענו באג'נדה שהמטרה של חברותא היא לעורר שיח ציבורי, וזה קרה. אני אישית מחפש את האתגר הבא, וזה יגיע מהחיבור בין הטכנולוגיה שאני מאוד אוהב לבין עולם החינוך שלמדתי לאהוב".