אייפון 5: כל השמועות על המכשיר הכי לוהט של השנה

אייפון 5: כל השמועות על המכשיר הכי לוהט של השנה / הראל עילם

אייפון 4

SIM:

אחסון: שטח אחסון של 64 גיגה־ בייט, לעומת אייפון 4 שמגיע עם 16 או 32 גיגה

אקס ויוו: לפרק ולהרכיב את הגוף מחדש / איתי להט

ד"ר טומואקי קאטו היפני הוא חלוץ נועז בתחום שעד לפני כמה שנים נחשב לבלתי אפשרי, ניתוחי אקס ויוו (Ex-Vivo). בלטינית Ex-Vivo פירושו מחוץ לחיים, או מחוץ לחי, וזה בדיוק מה שד"ר קאטו עושה: במקום לנבור בחללי הגוף ולנסות להגיע לגידולים שעד כה נחשבו בלתי מנותחים, הוא מסיר את האיברים העומדים בדרכו לגידול, מסיר אותו, ולאחר מכן משתיל את האיברים שהוצאו בחזרה. אלו ניתוחים ארוכים במיוחד, שעלותם מאות אלפי דולרים, אבל הם מעניקים תקווה לחולים שעד כה נחשבו אבודים.

ב־2009, למשל, הסיר טומואקי גידול מחלל בטנה של ילדה בת שבע בשם הת'ר מקנמרה. במהלך 23 שעות הניתוח הוסרו מגופה של מקנמרה המעי הגס והדק, הכבד, הלבלב והטחול, כדי לפנות דרך אל הגידול ששכן סביב כלי הדם של המעי העליון. לאחר שהגידול הוסר, הושתלו כל האיברים בחזרה למעט הטחול והקיבה. לאחר כמה שבועות של התאוששות שוחררה מקנמרה בחזרה לביתה, וכיום היא חיה חיים נורמלים, שלא התאפשרו קודם לכן בשל המחלה ובשל האיום המתמיד על חייה.

כך מתבצע ניתוח חוץ גופי:

09:45 - מאחר שהגידול מסובך בתוך כלי הדם בחלל הבטן של מקנמרה, קאטו מסיר חלק מווריד הצוואר שלה, ובו ישתמש מאוחר יותר כדי לחבר מחדש את הכבד.

11:45 - הניתוח בחלל הבטן מתחיל. ד"ר קאטו מכין כל איבר בנפרד להסרתו מהגוף. הוא מעדיף להסיר כל איבר שיש לו נגיעה לגידול, אך איברים בריאים הוא משאיר בפנים. בניתוח של מקנמרה הושאר בבטנה רק צדו השמאלי של המעי הגס שלה.

16:10 - החלק של "מחוץ לחיים" מתחיל: ד"ר קאטו מוציא את מרבית איברי חלל הבטן של מקנמרה ומניח אותם בתוך מגש מלא נוזל משמר. שלושה מנתחים מצטרפים אליו: אחד מסיר את הגידול מהכבד, השני מנקה את המעי הדק, והשלישי מכין בתוך גופה של מקנמרה עורקים מלאכותיים. חלק קטן מהכבד נדבק לגידול ומוסר יחד איתו.

20:50 - מאחר שאיברים יכולים לשהות מחוץ לגוף עד עשר שעות, אך הגוף יכול לתפקד בלעדיהם רק שש שעות, תהליך הוצאת הכבד, ניקויו מהגידול והשתלתו מחדש בגוף לוקח לד"ר קאטו 163 דקות בלבד. ברבע לעשר בלילה גם המעיים של מקנמרה מוחזרים לגופה.

05:05 - הניתוח הושלם בהצלחה. ד"ר קאטו, שלקח מעט מאוד הפסקות עד כה ובמהלכן אכל בעיקר שוקולד, נרדם על ספה סמוכה.

ד"ר קאטו (משמאל). מגיע לגידולים שנחשבו בלתי מנותחים צילום: רויטרס

מילק: הסטארט־אפ שחולמים לעבוד בו / אסף גלעד

לא פייסבוק ולא טוויטר. מי שזכה בגדול בסקר "הסטארט־אפ שהכי רוצים לעבוד בו" שבלוג הטכנולוגיה טק־קראנץ' ערך באוגוסט, היה מילק, סטארט־אפ צעיר שהוקם בתחילת השנה. ההישג הזה מרשים לכל הדעות, לא רק בשל גילה הצעיר של החברה, אלא בעיקר בהתחשב בעובדה שאיש לא יודע מה היא עושה.

זה מה שידוע כרגע על מילק: הקים אותה קווין רוז, היזם הסדרתי שמאחורי Digg, רשת חברתית להמלצות על אתרים וההשראה ל"לייק" של פייסבוק; החברה גייסה בתוך חודשיים 1.5 מיליון דולר; והדבר היחיד הרשמי שידוע על עיסוקה מגיע מציטוט של רוז, שאמר: "מילק היא מעבדת אפליקציות למכשירים ניידים, אבל לא אפליקציות מהסוג המוכר".

הדלפות ראשונות סיפרו שבסתיו מילק תשיק את Oink, תוכנה שמאפשר לבעלי סמארטפונים "לדרג את העולם סביבם" בכמעין כפתור "לייק" לחיים האמיתיים. תוכנה כזאת יכולה להיות לא רק שירות חברתי מרתק. מי שמכירים את כישרון ראיית הנולד של רוז יודעים כי היא יכולה להתגלות כשירות היעיל הראשון שיתעד ויקטלג את העולם במיליוני לחיצות משתמשים, ויארגן את המידע העצום למעין "גוגל של החיים". שירות חיפוש שבו נוכל למצוא זה את זה, לדעת מי ומה קורה היכן ומתי, בכל רגע, במציאות הגשמית שמחוץ לרשת.

האפליקציה Oink של מילק. לעשות גוגל לעולם האמיתי

העיירה־מעבדה של ניו מקסיקו: הכתובת החדשה של העתיד / עומר כביר

אם גם אתם סובלים ממצוקת הדיור ייתכן שתאהבו את ההצעה הזאת, שמגיעה מחו"ל: בניו מקסיקו תיבנה בקרוב עיירה חדשה ומתקדמת על שטח של כ־50 קמ"ר ובהשקעה של 200 מיליון דולר - כולם במימון חיצוני. אבל תיאלצו גם להתאכזב, כי העיירה הזאת לא תיאות לשכן אתכם. למעשה, אין כוונה לשכן בה ולו תושב אחד.

העיירה חסרת השם שתיבנה בניו מקסיקו היא פרויקט מיוחד של חברה אמריקאית בשם פגסוס גלובל הולדינגס. לפי הודעה שמסרה החברה לעיתון "וושינגטון פוסט" היא תהפוך את העיירה לאחת המעבדות הגדולות בעולם ולפלטפורמה לבדיקת המצאות וחידושים בענפים שדורשים בדיקות נרחבות - אנרגיה מתחדשת, לדוגמה, מערכות תנועה חכמות, דורות עתידניים של רשתות תקשורת אלחוטית ומערכות אבטחה מתקדמות. העיירה תועמד לשימושם של גופים דוגמת אוניברסיטאות ומעבדות מחקר ממשלתיות וצבאיות, והם יוכלו לנצל אותה כדי לבחון טכנולוגיות ותשתיות עירוניות עתידניות.

עיירת הרפאים הטכנולוגית של פגסוס גלובל היא תולדה מובהקת של מורכבות הטכנולוגיה במאה ה־21 ואות לבעיות הסבוכות שהיא נדרשת לפתור בקנה מידה גדול, וכן להבטחות העצומות והמהפכניות שטמונות בטכנולוגיות שבדרך. זו מעבדה בעולם שהחידושים בו כה משפיעים, עד שיש לנסותם על קהילות שלמות ואזורים נרחבים לפני שמשלבים אותם בעולם.

מעבדות עכברים ענקיות בממדי עיר שלמה התקיימו עד כה רק בסרטי מדע בדיוני. כעת הן הולכות לצוץ ולאפשר למדענים ולתאגידים לבצע ניסויים שאפתניים ומורכבים וליצור מערכות שאפתניות ומורכבות יותר מאי פעם בעבר. וכיוון שהקידמה הטכנולוגית נעה בינתיים במהירות ולא מראה כוונות לעצור, אפשר לשער שעיירת הרפאים הטכנולוגית של פגסוס גלובל לא תהיה היחידה.

פרברים אמריקאיים. העיר החדשה תשכן נסייני טכנולוגיה, לא תושבים צילום: getty images

מנועי גילוי: כי מנועי חיפוש זה כל כך 2002 / עומר כביר

החיפוש בגוגל הוא בהחלט שיפור משמעותי לעומת שיטות החיפוש העתיקות, בקטלוגי ספריות, אבל בקרוב גם הוא אולי ייראה ארוך ומתיש. מנועי גילוי (Discovery Engine) הם סוג חדש של מנועי חיפוש, שמנצלים את המידע שנצבר על המשתמש כדי "לנחש" מה יעניין אותו, אפילו בלי ששאל. המנועים האלה מסתמכים על היסטוריית פעולות הגולש באינטרנט וברשתות חברתיות, מסיקים מהן מה רלבנטי, חדש ומעניין עבורו, ולומדים, מתקנים את עצמם ומשתכללים ככל שהגולש משתמש בהם יותר.

דוגמה שכבר נמצאת בשטח ומיישמת את העיקרון הזה, גם אם בצורה מוגבלת, היא התוסף Google Related, שסורק את העמוד שבו הגולש נמצא ומציג בתחתיתו המלצות ל"גלישה נוספת". זה מרגיש קצת כמו המלצות הקריאה הנוספת שמופיעות באתרי חדשות - אבל לכל האינטרנט.

וזו רק ההתחלה. הפוטנציאל האמיתי של הטכנולוגיה החדשה מסתתר במידע העצום שזורם ברשתות חברתיות ובשירותים מבוססי מיקום. כיום המידע הזה משמש בעיקר חברות פרסום, שנעזרות בו כדי להתאים לגולשים פרסומות, אבל חלוצי מנועי הגילוי כבר עמלים על שירותי בינה מלאכותית חדשים. השירותים האלה, הם מקווים, יולידו"רובוטי גלישה" אוטומטיים שילקטו מידע עדכני ברשת, ויציגו לכל גולש את מה שהיה שמח לשמוע עליו.

ניסיון מעניין כזה הוא julpan.com, הסטארט־אפ האמריקאי שהקים הישראלי ד"ר אורי אלון, ושבשבוע שעבר נסגרה עסקת מכירתו לטוויטר בעשרות מיליוני דולרים, ובעסקת הרכישה הגדולה ביותר שטוויטר ביצעה עד היום.

ג'ולפאן הוא מנוע אוטומטי שמתעד, בהסכמת המשתמש, את פעילותו ברשתות חברתיות, ועל בסיס הודעותיו, שיתופיו והקלקותיו מציג בפניו תכנים שמבוססים על פעולות רלבנטיות שעשו חבריו ברשת. מי שנכנס לפייסבוק כדי לשאול חברים מה התוצאה במשחק כדורגל יקבל לינק לשידור חי של המשחק, כי זה הלינק שגולשים רבים משתפים באותו רגע. מי שדיווח על ביקור במסעדה כלשהי יקבל המלצות למסעדות נוספות שאהבו אנשים שביקרו באותה מסעדה, וכן הלאה - בכל תחום.

כבר בגילם הצעיר, מנועי גילוי הם האלטרנטיבה הגדולה למנועי חיפוש ולדרך המקובלת לחוות את האינטרנט. העידן של פורטלי התוכן הגדולים עבר מזמן, ועידן הגיגול והמידע לפי בקשה נמשך כבר שנים - ולפי חזון מנועי הגילוי, נמצא בדעיכתו. באופק שמנועי הגילוי מציירים המפגש עם האינטרנט ידמה לצפייה בעמוד העדכונים של פייסבוק: מידע מותאם אישית, מעולמך, שמגיע אליך וממתין לך, עדכני ולרוב מפתיע לטובה. זה בהחלט עלול לגרום לעמוד הלבן של גוגל להיראות כמו שאריות מאינטרנט ישן, צחיח ומיותר.

אורי אלון מג'ולפאן. טוויטר חטפו צילום: תומי הרפז

וויבו: הטוויטר הסיני שמוביל למהפכה / רחל בית-אריה

בגיל שנתיים סינה וויבו, הטוויטר של סין, הוא אולי כלי תקשורת ההמונים החשוב ביותר ובעל הסיכוי הרב ביותר לחולל מהפכה במעצמה הקומוניסטית שטופת הצנזורה.

200 מיליון סינים משתמשים בסינה וויבו, ששייך לפורטל האינטרנט סינה. להודעות בנות 140 התווים בוויבו אפשר להוסיף תמונות וסרטונים, אף שגם כך ב־140 סימניות סיניות אפשר להכניס הרבה יותר תוכן מאשר במספר זהה של תווים באנגלית או בעברית. בינתיים, לפי דיווחים, היקף השימוש בוויבו ועושר האפשרויות בו מאלצים את המשטר הסיני לתגבר את מערך הצנזורה הפנימי שלו.

בסוף יולי עברו בוויבו דיווחים אסורים על תאונת הרכבת הקשה בעיר וונג'ואו, שבה נהרגו לפחות 41 בני אדם. בטרם קיבלו כלי התקשורת הרשמיים אישור לדווח על התאונה כבר פורסמו בוויבו תמונות שהראו "צוותי הצלה" מנסים לקבור את הקטר המרוסק. החשד לטיוח התאונה הצית גלי זעם שנמשכו שבועות, ולובוכל העת ב"ציוצי" וויבו הולכים ומתרבים כגון: "סין, הפסיקי את המירוץ המטורף הזה. חכי לאנשייך, לנשמתך, למצפונך". בהיעדר אפשרות למחות ברחובות, וויבו הוא שדרת האוהלים ההולכת ומתמלאת של סין.

סיני מתעדכן בוויבו. מתגברים את מערך הצנזורה צילום: איי אף פי

ביי ל־SMS: השירות שכבר לא תצטרכו / שי ענבל

במשך שנים היו "תוכנות סלולריות למסרים מיידיים" שם קוד לתחום מפוהק. רק משתמשים מעטים, רובם צעירים שרצו לחסוך כסף על SMS, השתמשו באפליקציות כגון WhatsApp, שמעבירה הודעות טקסט על גבי האינטרנט במקום ברשת הסלולרית. ופתאום כל זה השתנה. נכון להיום כמעט אין חברת טכנולוגיה גדולה שלא עוסקת בתחום המסנג'רים לסלולרי.

סקייפ רכשה את הסטארט־אפ GroupMe שמאפשר לבצע צ'ט קבוצתי; פייסבוק קנתה את הסטארט־אפ המתחרה, Beluga, והשיקה את פייסבוק מסנג'ר (שמאפשר גם לשלוח הודעות לסלולרי); אפל משיקה את iMessege, שבאייפונים הבאים ישמש כברירת המחדל להתכתבויות ו"יהרוג" למעשה את ה־SMS במכשיר; סמסונג הודיעה על ChatOn, שיהיה זמין בכל מכשיריה ויאפשר לבצע צ'טים ולהעביר בחינם קובצי מולטימדיה; והרשימה ממשיכה עם סטארט־אפים קטנים, פיצ'רים של גוגל ועוד.

כמות הרכישות, הפיתוחים וההכרזות מלמדת שחברות הטכנולוגיה מתכננות לכבוש, באבחה חדה וחסרת רחמים, את תחום הודעות הטקסט מידי מפעילות הסלולר. כך הן יכחידו - לשמחת המשתמשים - עוד ערוץ ניצול שמגלגל מיליונים, שעה שבבסיסו שירות פשוט שעלות התחזוקה והתפעול שלו אפסית.

חקלאות בבניינים: הנוסחה לקיימות עירונית / רחל בית־אריה

ככל שגוברים הפחדים מהתחממות גלובלית והתכלות משאבי הטבע גובר השימוש בביטוי "בר קיימא": תכנון מבנים, מכשירים ומערכות גדולות וסבוכות שאינם מכלים משאבי טבע יקרים ואינם משפיעים לרעה על הסביבה.

אחד הרעיונות שמקודמים בשנים האחרונות בעולם גאוני בפשטותו: לעודד תושבי ערים לגדל את מזונם בעצמם. אמנם הקדמה היא לכאורה מה שפטר את תושבי העולם מהעול הזה, אבל בזכותה ובעיקר בזכות הטכנולוגיה המודרנית חקלאות בקנה מידה קטן אינה תובענית כיום יותר מעוד תחביב שולי, ויתרונותיה עצומים: גידול מזון בתוך הערים יוסיף גינות רבות, ויחסוך קרקע וכמויות בלתי נתפסות של אנרגיה וכסף, שמושקעים כיום בהובלה.

זה יותר מרעיון: גינות ירק עירוניות נפוצות בכל העולם, וכיום כבר עובדים בעולם על השלב הבא - גינות ירק בתוך בניינים, שיספקו לדיירים חלק ניכר ממזונם. מאז שהאדריכל האמריקאי מייקל הודג'ס ניסח את החזון הזה ב־2007, עוד ועוד אדריכלים מנסים ליישם אותו בפרויקטים מרתקים, מלונדון עד סיאול. הפרויקטים השאפתניים והנועזים ביותר נמצאים בסין, מדינה שמורגלת בהוצאה לפועל של פרויקטים גדולים ומתוכננים מגבוה.

ב־2012, למשל, צפוי להיחנך בעיר ווחאן שבמרכז סין בניין ייחודי שתוכנן על ידי האדריכלים הישראלים תגית כלימור ודוד קנפו. כל אחת מדירות המגורים בבניין תכיל חממה קטנה, ובה מצע גידול חקלאי שיושקה על ידי מערכת מתוחכמת לאיסוף מי גשמים ומחזור מים מהמזגן, הכיור והמקלחת.

בעיר טיאנג'ין שממזרח לבייג'ינג מתכננים פרויקט בהיקף גדול בהרבה: בעזרת שיתוף פעולה סיני־סינגפורי תוקם עיר אקולוגית שתייצר את החשמל שלה בעצמה, ושבנייניה הגבוהים ימולאו בחממות ואדניות שמיועדות לייצור מזון. העיר, שאמורה להכיל 350 אלף תושבים, לא תושלם לפני 2018, וכבכל פרויקט אקולוגי, הבעיה הגדולה בהקמה היא העלויות הגבוהות של תכנון ובנייה ירוקה.

בינתיים, הסבתות הסיניות לא מחכות לאדריכלים מתוחכמים: בעקבות העלייה במחירי המזון ופרסומים על מוצרי מזון תעשייתי שנתפסו בהם כימיקלים מסוכנים, ברחבי המדינה כבר צצות ערוגות ירק קטנטנות בחזיתות בתים, בין כניסות לבניינים, באדניות ובמפרצי חניה. אחראים להן בעיקר בני הדור המבוגר, שרובם הגיעו מאזורי הכפר ומבחינתם רק ממשיכים את המסורת החקלאית שעליה גדלו. לעתים קרובות אפשר אפילו לראות ערוגות אורז, שגדלות להן ממש באמצע מרכזים עירוניים שוקקים.

גינת גג במנהטן. בסין כבר מגדלים שם אוכל צילום: gatty images

פרויקט SENSEable City: ערי העתיד מתאימות עצמן אלינו / איתי להט

ב־2006 יצרה מעבדת ה־SENSEable City של MIT את הפרויקט המסקרן "רומא בזמן אמת". הפרויקט, שהוצג באותה שנה בתערוכת הביאנלה בוונציה, השתמש במידע שמפעילות הסלולר באיטליה אספו על אזרחי רומא, והפך אותו לתמונת מצב תלת־ממדית, חיה ובזמן אמת של החיים בבירת איטליה.

בליל 9 ביולי של אותה שנה, לדוגמה, המידע שהצטבר ממכשירי הטלפון העניק תיעוד מפורט מאין כמותו של חיי העיר בעת גמר המונדיאל בין איטליה וצרפת: האותות שהטלפונים פלטו הראו איך תושבי רומא ישבו דוממים בבתיהם בעת המשחקים, כמה פטפטו במחצית, ולאחר הניצחון יצרו האותות מפה דיגיטלית מפורטת של תנועת ההמונים ברחובות, נהירתם לכיכרות ופקקי התנועה שנוצרו.

בידמן. בערים כיום יש חוסר יעילות

זה היה רק פרויקט מוצלח אחד של המעבדה, שבראשה עומדים האדריכל האיטלקי קרלו ראטי והישראלי אסף בידרמן. עד כה נערכו שם יותר מ־35 ניסויים דומים, שמטרתם לגבש מערכת אחת של בינה מלאכותית, שתאסוף את כל המידע שנפלט בלא הפסקה מטלפונים סלולריים, מצלמות תנועה, קופות רושמות וחיישנים ותעבד אותו, בזמן אמת, לתמונת מצב חיה של העיר שבה המידע נוצר. מגוון השימושים של הטכנולוגיה החדשנית הזאת אינסופי: היא יכולה לסייע לכל תושב להחליט מתי לצאת מהבית כדי לתפוס את האוטובוס בדיוק בזמן וכיצד לנסוע לעבודה בלי להיתקל בפקקים. היא תגלה לאילו סרטים נשארו כרגע כרטיסים ואיפה לחנות, תאתר דירות פנויות בסביבה ותברר את מחיריהן, ותעזור לראשי ערים להחליט אילו כבישים לתחזק ואם באמת נחוצים עוד מגדלים. פרויקט "העיר הרגישה" יוכל לשנות מהקצה לקצה את החיים בערים.

הדוגמה שראטי אוהב להשתמש בה כדי להסביר את השלכות המחקר לקוחה מעולם הפורמולה 1. הוא נוהג להסביר שבעבר, כדי לזכות במירוץ המפורסם נדרשו הספונסרים להשקיע רק במכונית ובנהג. אך ב־15 השנה האחרונות כל מכונית מצוידת באלפי חיישנים שמשדרים לצוות מידע בזמן אמת, ומאפשרים לשלוט בה טוב יותר ולבצע בה כוונונים עדינים שנותנים יתרון במירוץ. "כך אנו מדמיינים את ערי העתיד", הוא אומר.

עוד דוגמה לאפשרויות שב"עיר רגישה": בפרויקט שהמעבדה ערכה ב־2009 בסיאטל הוטמנו תגים חכמים בפריטים שהושלכו לאשפה בבתיהם של 500 מתנדבים. התגים שידרו בזמן אמת את מיקום החפצים לאחר שהושלכו, וגילו לחוקרים שבכמה מקרים פריטי זבל עברו אלפי ק"מ כדי לעבור מיחזור, "וגרמו נזק אקולוגי שגדול מהתועלת שבמיחזור", אומר בידרמן. "יש המון חוסר יעילות במערכות העירוניות כיום. השנה יצרנו אפליקציה סלולרית שמדווחת אם בעלי הסמארטפון הולך ברגל, רוכב על אופניים, נוסע באוטובוס או נוהג ברכב - ומסכמת את ערכי הזיהום שנוצרים כתוצאה מכך. כשלאנשים תהיה גישה למידע כזה, מראה העיר והתנהלותה יוכלו להשתנות".

הפרויקט הגדול של המעבדה מתנהל בימים אלו בסינגפור: חלקים גדולים מעיר המדינה כוסו בחיישני זיהום, מזג אוויר, טמפרטורה ולחות, ואלה לבדם, מתברר, מניבים מידע שיאפשר לשפר משמעותית את חיי העיר. "חיישני הזיהום שלנו גילו שבכמה רחובות זיהום האוויר שונה בשני צדי הכביש, בגלל בנייה ועבודות באזור", אומר בידרמן. "המידע הזה עוזר לעוברים ולשבים, וגם למקבלי ההחלטות שיידעו להימנע מכך בעתיד. חיישני מזג האוויר שלנו מדווחים בזמן אמת לתחנות המוניות על שברי ענן שמורידים גשם בעיר, ומאפשרים לשלוח מראש מוניות לאזור. חיישנים אחרים גילו שבניינים בעלי מערכות מיזוג גדולות פולטים יותר חום ונאלצים לקרר עצמם יותר. המשוואות הראו שאם מלכתחילה מערכות המיזוג יקררו פחות, הטמפרטורה בבניין תהיה נמוכה יותר והמערכת תצרוך פחות אנרגיה".

"זו רק ההתחלה", אומר בידרמן. "ערי כדור הארץ אחראיות ל־75% מצריכת האנרגיה העולמית ומייצרות 80% מפליטות הפחמן הדו־חמצני. הן אחראיות לאחד האתגרים הכי גדולים שיהיו לאנושות בעשורים הבאים. מחובתנו לנסות להפוך אותן לחכמות וטובות יותר. אנחנו מאמינים שעיר שמגיבה לתושביה בזמן אמת היא דבר נחוץ".

מתוך תיעוד בזמן אמת של הגשמים בסינגפור, ומיקומי המוניות בעיר

הארנק הסלולרי: סוף סוף הופך לאמצעי תשלום שימושי / אסף גלעד

מצבו של הכסף המזומן מעולם לא היה גרוע יותר. מאז אמצע שנות התשעים עוד ועוד עסקאות מתבצעות בכרטיסי אשראי, ופחות ופחות בשטרות ומטבעות, וכעת ההמצאה שאולי תירש את כרטיסי האשראי והמרשרשים גם יחד מרימה ראש: הארנק האלקטרוני שמחובר ישירות לחשבון הבנק ולחברת האשראי, שאפשר לשלם איתו בכל מקום ובכל זמן - ושנמצא בטלפון.

ביפן, מעבדה סגורה של חדשנות שהטכנולוגיות בה משיגות את המערב בעשור ויותר, תשלום באמצעות טלפונים נהוג זה שנים ארוכות. בסופרמרקטים אפשר לצלם את ברקוד המוצרים במצלמה הסלולרית, והסליקה מתבצעת אוטומטית. ברכבת התחתית היפנים מצמידים למשטחי הבקרה את הטלפונים, ולא כרטיס חכם כזה או אחר, וכך משלמים על הנסיעה. גם העברות בנקאיות, רכישת שירותים ותשלום בחנויות קטנות כבר מתבצעים באמצעות תוכנות סלולריות.

גוגל נכנסה למשחק

כעת זה מתחיל להגיע למערב: ענקיות הטכנולוגיה והפיננסים שקועות באחרונה במירוץ לפיתוח הארנק הסלולרי שישתלט על השוק ויחליף סופית את ארנקי העור, על מזומניהם וכרטיסיהם. גוגל השיקה בשבוע שעבר את אפליקציית האנדרואיד Google Wallet, ארנק סלולרי שמאפשר לשלם לבתי עסק על ידי העמדת הטלפון מול משטחים מיוחדים בחנות, הזנת סיסמה והפעלת שבב תשלומים ייחודי שמותקן בטלפון. ענקיות התקשורת ורייזון, AT&T, T-Mobile ורשת דיסקבר עמלות יחד על אפליקציה מתחרה בשם Isis. בנק אוף אמריקה, ג'יי.פי מורגן צ'ייס וויזה מפתחים גם הם, לפי פרסומים, שבב מיוחד שאפשר יהיה להתקין בטלפונים סלולריים כדי להפוך אותם לארנק אלקטרוני רב־שימושי שיפעל ללא שימוש ברשתות הסלולר. לפייפאל יש טכנולוגיה פעילה (ששיווקה לא עלה יפה), שמאפשרת להעביר כספים בין שני חשבונות בנק על ידי הצמדת הטלפונים של בעלי החשבונות זה לזה. אפילו אפל, שכבר הנפיקה 200 מיליון כרטיסי אשראי של אייטיונס לשימוש ברשת, מתכננת לשלב באייפון 5 יישומים לביצוע תשלומים "אוף ליין", כלומר בבתי עסק גשמיים.

אלא שכמעט כמו בכל מהפכה טכנולוגית, להתקדמות המסקרנת והמדוברת ביותר אחראית דווקא חברה קטנה, שכאילו הגיעה משום מקום. שם החברה הוא סקוור (Square), סטארט־אפ מסן פרנסיסקו שהקים ג'ק דורסי, ממייסדי טוויטר, ושגייסה עד כה כ־175 מיליון דולר, בין היתר מהקרנות קליינר פרקינס וסקויה שהשקיעו בגוגל, מבכירת גוגל מריסה מאייר, מתאגיד ויזה, ומיזמי אינטרנט בולטים כגון קווין רוז מדיג ושון פנינג מנאפסטר.

סקוור של דורסי בולטת בנישה הצפופה בכך שהתוכנה שלה מאפשרת להחליף בקלות את כל הטכנולוגיות הקיימות ולהוציא לפנסיה את כל הקופות הרושמות, מגהצי כרטיסי האשראי, מדפסות החשבוניות ושאר אמצעי הסליקה של ימינו. המוצר הראשון שסקוור שחררה הוא קורא כרטיסי אשראי זעיר, שמתחבר בקלות לכל מחשב, טלפון או אייפד, ומסוגל להפוך כל בעל מכשיר נייד לבית עסק קטן, שגובה תשלומים באשראי, מעביר לחברות המתווכות את חלקן ומפיק חשבונית שמגיעה לטלפון או למחשב של המשלם. ביוני האחרון התוכנה של סקוור, שעוברת הרצה בסן פרנסיסקו, ניו יורק, לוס אנג'לס, וושינגטון וסנט לואיס, רשמה מחזור עסקאות של 3 מיליון דולר ביום. תוכנת Case Card של החברה תייתר גם את הכרטיסים עצמם, ותאפשר לכל שלבי העסקה - מההזמנה, דרך התשלום ועד הפקת הקבלה, שימוש בקופונים וכרטיסי מועדון והמלצות אישיות ללקוחות חוזרים - להתבצע במכשירים ניידים.

יורגש ב־2015

לארנק הסלולרי יש עוד דרך ארוכה לפניו. הוא עתיד להיאבק לא רק באתגרים כגון קביעת סטנדרטים עולמיים - כרגע מתגבש סטנדרט בשם (NFC (Near Field Communication, שמאפשר למכשירי תשלום וסליקה לתקשר זה עם זה בגלים קצרי טווח, ובלי לעבור דרך הרשת הסלולרית, אך הוא עדיין לא מוסכם על כל החברות - אתגר גדול יותר יהיה להיאבק בחברות כרטיסי האשראי הגדולות, שהארנק הסלולרי עשוי להתחרות בהן, ייתכן גם שעד מוות. תחזיות אנליסטים כיום מדברות על חדירה מורגשת של הטכנולוגיה רק לקראת 2015 - אז היא צפויה לתפוס כ־6% משוק העסקאות. אבל גם אם זה ייקח זמן, כל הסימנים מראים שזאת הקופה הגדולה הבאה שעולם העסקים ילך עליה.

הדמיה לאפליקציית התשלום הסלולרית של ויזה. כרגע רבים על הפרוטוקול צילום: בלומברג