בג"ץ: על שר האוצר לגבש עד סוף נובמבר עמדה בפרשת הקרקעות בעתלית
הצו ניתן במסגרת דיון שעסק בעתירת התנועה לאיכות השלטון שדורשת לבטל את הסכם הקרקעות של חברות המלח מול מינהל מקרקעי ישראל
בג"ץ בראשות הנשיאה דורית ביניש והשופטות מרים נאור ועדנה ארבל הוציא צו שייאלץ את שר האוצר יובל שטייניץ להביא עמדה בפרשת הקרקעות בעתלית עד סוף חודש נובמבר. זאת, למרות התנגדות נציג המדינה בדיון, עו"ד ענר הלמן. נציגי המדינה העדיפו ששר האוצר ייגבש עמדה רק לאחר סיום ההחלטה
הצו ניתן במסגרת דיון שעסק בעתירת התנועה לאיכות השלטון שדורשת לבטל את הסכם הקרקעות של חברות המלח מול מינהל מקרקעי ישראל, לפי הן אמורות לזכות בהטבות של כ-100 מיליון שקל במסגרת שינוי ייעוד הקרקע מייצור מלח למגורים.
במהלך הדיון אמר עו"ד פיני רובין, המייצג את חברות תעשיות מלח בדבר הסיכוי להגשת כתבי אישום בפרשה בה כרוכות החברות ודני דנקנר: "לגבי השימוע אני אומר בזהירות ראויה שיש לי תחושה שאנחנו נעבור את השימוע הזה בשלום. אני חושב שההחלטה לא תהיה שיש להעמיד לדין את החברות".
עיקר הדיון נסב סביב השאלה אם יש להמתין עד לסיום הבדיקה הפלילית או ששר האוצר צריך לקבל החלטה בעניין כבר כעת, שמונה שנים לאחר שהעתירה הוגשה. ההליך הפלילי הוא הסתעפות נוספת של פרשת הולילנד, במסגרתה הפרקליטות רוצה להעמיד לדין את דני דנקנר, יעקב האפרתי ומאיר רבין, בעבירות של לקיחת שוחד, מרמה והפרת אמונים. השימועים עצמם נערכו בחודש אוגוסט האחרון.
על פי החשדות, במהלך 2003–2004 נתן יו"ר תעשיות מלח דנקנר שוחד בסכום של כ־1.3 מיליון שקל לרבין, ששימש כמתווך, כדי שיעביר חלק מהסכום כשוחד לאפרתי, מנהל המינהל אז. כרבע מיליון שקל ניתנו לאפרתי כדי שיסייע בקידום שינוי ייעוד הקרקעות של חברת תעשיות מלח, כך שיוסבו לבנייה למגורים.
נציג התנועה לאיכות השלטון, עו"ד אליעד שרגא, תיאר בציוריות את הקשר בין הגורמים השונים וקרא לא להמתין לסיום הפרשה הפלילית. "קרו כל כך הרבה דברים בינתיים שלא רק הסוסים ברחו מהאורוות אלא גם הפכו ופוצצו בקבוקים ויצאו שדים", אמר שרגא, "חברת תעשיות מלח שאפשר לראות את ההשפעות שלה על המשק כולו".
שרגא אמר כי "לאורך כל השנים השר בודק ושוקל ואלמלא פרשת הולילנד אולי זה לא היה נולד. השר לא רוצה להחליט כי הוא נמצא בין הפטיש לסדן. יחליט לחתום, ישים את ידו על הסכם שמריח שוחד, ואם לא יחתום הוא יסתבך עם שליט כזה או אחר שמחזיק באותו הסכם".
שרגא תיאר את העברת השליטה למשפחת דנקנר והוסיף, כי "בשנת 1957 השליטה בחברה עברה למשפחת דנקנר ועד שנות השבעים ייצרו מלח ומאז חדלו לייצר מלח. ופתאום בשנת 1994 החליט מר דנקנר שהקרקעות צריכות לשנות יעוד, ובשנת 1996 הוא יוצא עם הסכם שאותן קרקעות ישנו יעודן מקרקעות חקלאיות והן הפכו למגורים. לוקחים את פיסת הנייר הזה לבנק לאומי ולוקחים על סמך פיסת הנייר הזו350 מיליון דולר הלוואה ועם הכסף מאותה פיסת נייר קונים בנק במדינה ישראל – קרי בנק הפועלים. אי אפשר להמשיך לגלגל עניים לשמיים ולומר שיש פה פיסת נייר, הנייר הזו שווה ויש לו ערך גדול".
