מפעלי ים המלח ישלמו את מחיר הצדק החברתי?

המשנה ליועץ המשפטי לממשלה עו"ד אבי ליכט הגיש אתמול את חוות דעתו המשפטית בנוגע למימון קציר המלח מבריכה 5 של מפעלי ים המלח, ולפיה על המפעלים לשאת בעיקר המימון. בנוסף הוא מציין כי אם לא תגובש הסכמה במו"מ, יוכל המחוקק לנסח פתרון בחקיקה.

בריכה 5 ממוקמת באגן הדרומי של ים המלח ומשמשת את המפעלים להפקת מינרלים. תהליך הייצור מחייב שמירת נפח קבוע של מים בבריכה, כאשר החומרים השוקעים בה מביאים לעליית מפלס הבריכה בקצב של כ־20 ס"מ בשנה - נתון שמציב את המלונות הממוקמים על שפת הבריכה בסכנת הצפה.

נציגי משרד האוצר הונחו בידי ראש הממשלה לנהל משא ומתן לגבי ביצוע ומימון הקציר עם נציגי מפעלי ים המלח, שבבעלות כיל והחברה לישראל שבשליטת משפחת עופר. אף כי בעבר דווח כי הצדדים הגיעו להבנות שלפיהן המפעלים יממנו 70% מעלות הקציר, גורם בכיר באוצר אמר ל"כלכליסט" כי מעולם לא סוכם על אחוזים, וכי אם הצדדים היו מגיעים להסכמה לא היה צורך בעבודת מטה ממשלתית ובחוות הדעת.

לדברי הגורם, חוות הדעת מסייעת לפקידי הממשלה להבין את גבולות הגזרה שבה הם פועלים ואת מגבלותיהן המשפטיות. "בכוונת האוצר לחזור לשולחן המשא ומתן בהקדם, אך חוות הדעת מדגישה כי יש לממשלה כלים להתמודד עם הבעיה גם במידה שהוא ייכשל", דברי הגורם.

"מחוות הדעת ברור שליכט מעדיף שסוגיית עלות קציר המלח תיפתר בהסכמה בין המדינה לבין מפעלי ים המלח", נמסר ממפעלי ים המלח. בחברה ציינו כי אף שליכט מציע להטיל את עיקר עלות הקציר עליה, "הרי הוא מאשר שיש להטיל חלק מעלות הקציר גם על המדינה ועל גורמים אחרים באזור. מפעלי ים המלח מוכנים בכל עת לחידוש הדיונים עם האוצר, שהופסקו על ידו. הכדור נמצא כעת במגרשה של המדינה".

"פעילות המפעלים היא שיוצרת את סיכון ההצפה"

קציר המלח נועד לפנות מתחתית הבריכה את השכבה העליונה של החומר שהצטבר בה, ובכך למנוע עלייה נוספת של מפלס המים. מפעלי ים המלח מעריכים את העלות המשוערת של הפרויקט ב־3.76 מיליארד שקל עד 2030, בעוד שהחברה הממשלתית להגנות ים המלח שמרכזת את ההגנה על המלונות באזור מעריכה את העלות ב־4.9 מיליארד שקל.

עם זאת, נראה כי הקציר עשוי להיטיב עם המפעלים, שכן הוא צפוי להביא לחיסכון בעלויות הנובעות מעליית המפלס ולהרחבת שטחי הייצור. שווי התועלת הכלכלית למפעלים כתוצאה מקציר מלא של המלח מוערך בכ־2.5 מיליארד שקל.

"עמדתנו המשפטית היא כי על מפעלי ים המלח לשאת בחלק משמעותי ביותר מעלות הקציר", נכתב במסמך שהגיש אתמול ליכט. "פעילות המפעלים היא שיוצרת את הסיכון, ולכן עליהם לפתור את הבעיה ולשאת באופן עקרוני בעלויות של מניעת המפלס מכאן ולהבא".

מפעלי ים המלח. לפי חוות הדעת "שיעור התמלוגים מכלל רווחי היזם הוא נמוך"

חוות הדעת המשפטית הוגשה ליועץ המשפטי במשרד האוצר, לחשב הכללי ולממונה על התקציבים באוצר בעיתוי מעניין: יום לאחר הפגנות הענק במוצאי שבת בדרישה לצדק חברתי. היא משתלבת היטב בקריאות הציבור נגד הטייקונים וההפרטה, ואפילו הביטוי "צדק חלוקתי" מופיע בה כדי להצדיק חקיקה עתידית שתכפה על מפעלי ים המלח לממן נזקי הצפה עתידיים שעלולים להיגרם מעליית מפלס המים בבריכה.

במשרד המשפטים מכחישים שיש קשר בין מועד הגשת חוות הדעת לבין המחאה החברתית. ובכל זאת, חוות הדעת מטיחה במפעלי ים המלח, גם אם לא במילים מפורשות, האשמה משולשת: תשלום תמלוגים נמוכים, גריפת רווחים מופרזים מנכסי מדינה, וחוסר נכונות לממן את תיקון הנזק הנגרם בתהליך הפקת המינרלים.

ליכט: פגיעה בחופש העיסוק של המפעלים תהיה מידתית

לפי חוות הדעת, במקרה שלא תגובש הסכמה לגבי היקף השתתפות המפעלים והמדינה במימון, המחלוקת לא תועבר לבוררות אלא תיושב באמצעות חקיקה.

"אם המשא ומתן לא יעלה יפה, יוכל המחוקק לבוא ולקבוע בחקיקה על מי תוטל חובת הביצוע, וכן את אופן חלוקת התשלומים הכרוכים בכך", נכתב בחוות הדעת. "מהלך זה אינו המהלך המועדף, אך בהיעדר אפשרות אחרת הוא חוקתי ואפשרי מבחינה משפטית". ליכט אף שוטח את הנימוקים האפשריים כנגד עתירה עתידית של מפעלי ים המלח לבג"ץ נגד פגיעה בחופש העיסוק והקניין שעלולה ליצור החקיקה, ומנמק אותה בתכלית ראויה ופגיעה מידתית.

ליכט אף התייחס לגובה התמלוגים שמעבירים המפעלים למדינה, וטוען כי "שיעור התמלוגים מכלל רווחי היזם הוא נמוך, אפילו בהשוואה לשיעורים האפשריים על פי שטר הזיכיון". כפתרון, הוא מציע להטיל מס על רווחי החברה.

מהמשרד להגנת הסביבה נמסר כי השר גלעד ארדן מברך על חוות הדעת, וכי הוא ידרוש לקדם חקיקה שתטיל מימון של 90% מעלות הקציר על המפעלים. עוד נמסר כי ארדן ידרוש להקים ועדה לבחינת העלאת התמלוגים שמשלמים המפעלים.