המשנה ליועמ"ש: על מפעלי ים המלח לשאת בחלק משמעותי ביותר מעלות קציר המלח

אבי ליכט, המשנה ליועץ המשפטי לממשלה, הגיש הבוקר (א') את חוות דעתו המשפטית בנוגע למימון פרויקט קציר המלח מבריכה מס' 5 של מפעלי ים המלח. חוות הדעת הוגשה ליועץ המשפטי במשרד האוצר, לחשב הכללי ולממונה על התקציבים.

"עמדתנו המשפטית היא כי על מפעלי ים המלח לשאת בחלק

בריכה 5 היא בריכת ענק באגן הדרומי של ים המלח, המשמשת את המפעלים להפקת מינרלים שונים. תהליך הייצור מחייב שמירת נפח קבוע של מים בבריכה. החומרים השוקעים בבריכה מביאים לעליית מפלס הבריכה בקצב של כ-20 ס"מ בשנה. כתוצאה מעליית המפלס נמצאים המלונות הממוקמים על שפת הבריכה בסכנת הצפה.

לפי הנחיית ראש הממשלה, הפתרון הנבחן עתה לבעיה הוא פתרון קציר המלח. הקציר נועד לגרד מתחתית הבריכה את השכבה העליונה של החומר המצטבר בקרקעית ולפנות אותו מן הבריכה, ובכך למנוע עלייה נוספת של המפלס. העלות המשוערת של הפרויקט, לפי מפעלי ים המלח, עד שנת 2030 היא 3.76 מיליארד שקלים, ולפי הערכות החברה להגנות ים המלח (חל"י), 4.9 מיליארד. יחד עם זאת, הקציר נושא עימו יתרונות רבים למפעלים. מדובר בחיסכון בעלויות הנובעות כיום מעליית המפלס וכן בתועלת הנובעת מהרחבת שטחי הייצור כתוצאה מהקציר. שווי התועלת הכלכלית למפעלים כתוצאה מקציר מלא של המלח מוערך בכ-2.5 מיליארד שקל לפחות. נציגי משרד האוצר הונחו לנהל מו"מ עם נציגי מפעלי ים המלח לגבי ביצוע הקציר ומימונו. משא ומתן זה טרם הושלם.

בחוות הדעת המשפטית שהוגשה היום נרשם כי "האחריות לביצוע הקציר ולמימונו מוטלת בראש ובראשונה על המפעלים כיוצרי הסיכון. מה עוד, שיש לזכור שהמפעלים יחזירו שיעור ניכר מהשקעתם בפרוייקט בחסכון בעלויות ובהגדלת התפוקה".

לפי המסמך, במקרה שלא יוסכם היקף השתתפות המפעלים והמדינה במימון במשא ומתן, אין המקרה מתאים לבוררות. "עמדתנו היא כי אם המשא ומתן לא יעלה יפה, יוכל המחוקק לבוא ולקבוע בחקיקה על מי תוטל חובת הביצוע וכן את אופן חלוקת התשלומים הכרוכים בכך. מהלך זה אינו המהלך המועדף אך בהעדר אפשרות אחרת הוא חוקתי ואפשרי מבחינה משפטית" נרשם במסמך.

בחוות הדעת שהוגשה ישנה גם התייחסות לבעיית גובה התמלוגים שמעבירים המפעלים למדינה: "שיעור התמלוגים מכלל רווחי היזם הוא נמוך, אפילו בהשוואה לשיעורים האפשריים על פי שטר הזיכיון. בעוד רווחי הזכיין הולכים ועולים חלקו היחסי של הציבור ברווחי היזם הולך ונשחק. בנוסף, למדינה טענות לגבי אופן התשלום של שיעור נמוך זה. מנתוני כתב התביעה שהגישה המדינה עולה כי ב-10 השנים האחרונות חילקה כיל לבעלי מניותיה דיבידנד בסכום של 3.8 מיליארד דולר, בעוד שהציבור קיבל תמלוגים בסכום כולל של 303 מיליון דולר בלבד. בעוד שבעבר על כל שקל תמולגים שהעבירה כיל לאוצר המדינה היא העבירה לבעלי מניותיה 3 שקלים, הרי שכיום כי"ל מחלקת 13 שקל לבעלי מניותיה על כל שקל העובר לאוצר המדינה. משמעות הנתונים היא שהציבור, שהוא בעל הנכס שממנו מפיקים המפעלים את רווחיהם, זוכה לחלק יחסי שהולך וקטן מרווחי המפעלים. המלצתנו היא לבחון שינוי בחלוקת ההנאה ממשאב ציבורי נדיר זה. אנו מציעים לבחון הטלת היטל על רווחי היתר של הזכיין. הטלת מס על רווחי היתר הוא הסדר מידתי יותר מהעלאת התמלוגים מכיוון שהסדר כזה מכוון אל רווחי היתר של הזכיין ולא להכנסותיו".

מכי"ל נמסר כי המסמך טרם הגיע לידיהם ולכן הם מנועים מלהגיב.