$
המחאה החברתית

"תמיד חשבתי שעשינו משהו לא נכון. המחאה הראתה לי שיש המון במצבנו"

משפחת ברט מרמת השרון: "אנחנו לא עניים ובטח שגם לא עשירים. אולי צריך להמציא מעמד חדש בין מעמד הביניים לעוני - שם אנחנו"

הדס שפר 06:5531.08.11

מי אתם: תמר (48) וסשה (53) ברט, הורים לנטלי (30), טלי (25) וורד (11). הבנות הגדולות עזבו את הבית. גרים ביחידת דיור בת 2.5 חדרים, 60 מ"ר, ברמת השרון ("חיפשנו המון וזו הפשרה שנאלצנו לבחור בה"). תמר פיזיקאית ועובדת כעוזרת מחקר באוניברסיטת תל־אביב, סשה מהנדס מכונות שלא מצא עבודה במקצועו ועובד כטכנאי בחברה ליבוא מצלמות.

 

מעמד הביניים זה: "אנשים שמרוויחים מספיק בשביל להתקיים בכבוד בלי הגזמות, ושיכולים לחיות לפי ראות עיניהם. אני לא חיה כמו שאני רוצה, אני לא יכולה להרשות לעצמי ללכת לקונצרט או לצאת לחופשה. אנחנו לא עניים, ואני לא מרשה לעצמי להידרדר לעוני אף על פי שלפעמים אני מרגישה כך. בטח שאנחנו גם לא עשירים, אז מה שנשאר זה מעמד ביניים. אולי צריך להמציא מעמד חדש בין מעמד הביניים לעוני - שם אנחנו נמצאים, מעמד שוליים. אנחנו מרוויחים יחד 11,000 שקל נטו".

 

סשה, תמר וורד ברט סשה, תמר וורד ברט צילום: תומי הרפז

 

הוצאות: שכר דירה: 4,500 שקל לחודש ("כולל ארנונה, מים וגז"). חשמל: 600 שקל לחודשיים. בית ספר לילדה: 1,300 שקל לשנה ("כולל ספרים וטיול שנתי. בשנה שעברה הבת שלי ויתרה על טיול שנתי"). תיקוני רכב: 2,000 שקל לשנה ("יש לנו אוטו מודל 96'"). דלק: 1,300 שקל לחודש. ביטוח רכב: 2,000 שקל לשנה ("צד ג' וחובה בלבד"). רישיונות: 1,000 שקל לשנה. החזר הלוואה: 1,000 שקל לחודש. טלפון סלולרי: 350 שקל לחודש. קופת חולים: 250 שקל לחודש. טלפון נייח ואינטרנט: 250 שקל לחודש. מועדון ספורט: 200 שקל לחודש. חוגים לילדה: 600 שקל לחודש. ביגוד: 150 שקל לחודש. אוכל לכלב: 200 שקל לחודש. אוכל: 2,500 שקל לחודש. קוסמטיקה: 100 שקל לחודש. בילויים: "כמעט לא מבלים". הוצאות לא מתוכננות: 200 שקל לחודש ("מתנות לימי הולדת לחברות של הילדה"). חופשות: "אין מאז שוורד נולדה". סך הכל: 12,425 שקל לחודש.

 

אוברדרפט: "יש לנו אוברדרפט של כ־10,000 שקל בממוצע. לקחנו הלוואה של 30 אלף שקל לשלוש שנים ואנחנו בשנה האחרונה להחזרים".

 

עזרה מההורים: "אין לנו. גרנו עם אמא שלי עד שהיא נפטרה".

 

מה צריך לעשות: "צריך להעלות את המשכורות ולדאוג לבעיה המרכזית, שהיא הדיור. שכר הדירה פשוט חונק אותנו".

 

מסר: "עלינו לארץ לפני 14 שנה וחשבנו שנוכל לעמוד על הרגליים, אבל אנחנו לא מצליחים להתרומם. אנחנו לא מתלוננים ולא אומללים, אנחנו עובדים כל הזמן כדי לספק דברים בסיסיים. יש לי חרדת קניות - כשאני נכנסת לסופר אני עושה סיבוב ומיד יוצאת, אז סשה מגיע איתי. כל הזמן חייתי בתחושה שאנחנו לוזרים, שאולי עשינו משהו לא נכון - רק בעקבות המחאה אני מרגישה שיש המון אנשים באותו המצב". 

בטל שלח
    לכל התגובות
    x