מצב החינוך רק נהיה רע יותר
ההצטרפות של המורים למעגל המחאה השבוע לא היה מקרי. התקציבים שמופנים למערכת החינוך אינם מספיקים בשביל להדביק את קצב הילודה הגבוה. הישגי התלמידים יורדים, וההתמודדות עם הבינוניות נעשית ע"י הורדת הרף
הישגי התלמידים: מהמקום האחרון במדינות ה־OECD אפשר רק לעלות
גודל האוכלוסייה הצעירה בישראל, הנובע משיעורי ילודה גבוהים, מקשה על ישראל להדביק את הפער לעומת יתר מדינות ה־OECD במבחנים בינלאומיים - זהו אחד הנתונים המסקרנים העולים מהדו"ח. על פי המחקר של מרכז טאוב, מספרם הגדול של הצעירים בגילאי בית ספר בישראל, משפיע על הישגי התלמידים, עקב הצפיפות הקיימת בכיתות הלימוד. נוסף על כך, הוא משפיע על ההישגים גם עקב גודלן של המשפחות שבהן חיים התלמידים.
במדינות שבהן שיעורי הפריון גבוהים, שיעור הילדים בגיל בית הספר גבוה וההוצאה הנדרשת למימון מערכת החינוך גבוהה יחסית. בנוסף, מחקרים מראים שמספר האחים והאחיות במשפחה קשור ביחס הפוך להתפתחותם הקוגניטיבית ולהישגיהם, זאת כתוצאה מדלדול המשאבים המשפחתיים. בישראל, הפריון גבוה מהממוצע העולמי וגבוה במיוחד בהשוואה למדינות המפותחות.
משמעות הנתונים העולים מהמחקר היא שעל מערכת החינוך להתמודד גם עם העול התקציבי הנובע מהציפיות לגידול בקבוצת התלמידים בעתיד, נוסף על כמות התלמידים הגבוהה.
נמצאים בתחתית העולם המערבי במבחני פיז"ה
דו"ח מרכז טאוב מצייר תמונת מצב קודרת ביותר באשר לרמת החינוך בישראל. על פי הדו"ח, השוואת ההישגים של תלמידי ישראל במבחני פיז"ה האחרונים, שבחנו את רמת התלמידים במתמטיקה, מדע וקריאה, מצביעים על כך שישראל נמצאת הרחק בתחתית העולם המערבי מבחינת הישגי התלמידים.
גם מבלי למנות את התלמידים החרדים, שאינם משתתפים בדרך כלל במבדקים הבינלאומיים, התוצאה הממוצעת של תלמידי ישראל במבחנים שנערכו ב־2009 ופורסמה על ידי ה־OECD בדצמבר 2010, מצביעה על כשל מתמשך. על פי התוצאות, התלמידים בישראל השיגו ציונים שהיו נמוכים מכל אחת מ־25 ממדינות ה־OECD שנבדקו.
על פי תוצאות המבחנים, הישגי תלמידינו היו דומים לאלה שנרשמו בכל העשור האחרון ונשקו רק לאלה של ספרד, המדינה הצמודה לישראל מלמעלה, שאף בה ההישגים היו גבוהים ב־6% מאלה של ישראל. רמת ההישגים הממוצעת של מדינות ה־OECD שנרשמה במבחנים היתה גבוהה ב־10% מישראל - ורמת ההישגים בקרב המדינות המובילות, קוריאה ופינלנד, היתה גבוהה ב־18% וב־19% בהתאמה.
קשה למצוא בין השורות נתונים מעודדים, ונדמה כי ישראל מובילה כמעט בכל פרמטר מלמטה. כך למשל, הפערים בהישגי התלמידים שנבדקו בארץ היו גבוהים מהפערים בכל אחת מיתר המדינות, וגם בכל קבוצה שנבדקה נרשמו ההישגים הגרועים ביותר: כך, בעת שהישגי התלמידים החלשים בישראל היו נמוכים מאלה של התלמידים החלשים בכל אחת ממדינות ה־OECD שנבדקו, רמת ההישגים של התלמידים המצטיינים היתה נמוכה מרמתם של המצטיינים ב־24 מתוך 25 מהמדינות המערביות (רק ספרד השיגה ציון נמוך יותר בפרמטר זה).
"הירידה ברמת החיים בארץ נובעת מההשכלה הלקויה"
בסקירתו, מנהל מרכז טאוב פרופ' דן בן דוד מדגיש כי הירידה ברמת החיים בארץ, שנרשמה לעומת יתר מדינות המערב ב־3.5 העשורים האחרונים, נגרמה בין השאר עקב ההשכלה הלקויה שניתנה לילדי ישראל. לדבריו, קשה לראות כיצד תלמידים שאינם מצליחים להתמודד בהצלחה עם העולם המערבי בלימודי היסוד, יוכלו להתחרות בהצלחה עם אותם בוגרים מערביים במשק הגלובלי בעוד כמה שנים, כשייצאו לשוק העבודה.
לפי פרופ' בן דוד, הפתרון הנדרש לכשלים שהוא מוצא במערכת החינוך הנו רפורמה מערכתית אמיתית. זו כוללת שינוי בדגשים הלימודיים ובהקצאת שעות הלימוד בתחומי היסוד בכל בתי הספר, ובפרט בבתי הספר החרדיים והערביים, באופן שיוביל לשיפור משמעותי בהישגים.
בן דוד מדגיש כי מערכת החינוך זקוקה למספר רב יותר של מורים ברמה גבוהה שהנם בעלי התמקצעות ברמה אוניברסיטאית, ואלה זקוקים לתגמול התואם את חלופות התעסוקה שקיימות להם בכל תחום.
המחיר הדמוגרפי: המשפחות גדלות, הציונים יורדים
גודל האוכלוסייה הצעירה בישראל, הנובע משיעורי ילודה גבוהים, הוא העומד מאחורי הפער בין ציוני התלמידים בישראל והממוצע ביתר מדינות ה־OECD. השפעת גודל האוכלוסייה הצעירה על הציונים נמצאה במחקר כקשורה לגודל המשפחות ולצפיפות בכיתות.
במדינות שבהן שיעורי הפריון גבוהים, שיעור הילדים בגיל בית הספר גבוה וההוצאה הנדרשת למימון מערכת החינוך גבוהה יחסית. בנוסף, מחקרים מראים שמספר האחים והאחיות במשפחה קשור ביחס הפוך להתפתחותם הקוגניטיבית ולהישגיהם, זאת כתוצאה מדלדול המשאבים המשפחתיים. בישראל, הפריון גבוה מהממוצע העולמי וגבוה במיוחד בהשוואה למדינות המפותחות.
משמעות הנתונים העולים מהמחקר היא שעל מערכת החינוך להתמודד גם עם העול התקציבי הנובע מהציפיות לגידול בקבוצת התלמידים בעתיד, נוסף על כמות התלמידים הגבוהה.
גנים: שישית מבני ה־6 לא עולים לכיתה א'
משרד החינוך מבזבז מדי שנה מאות מיליוני שקלים על מימון לימודיהם של ילדים בני שש הנשארים שנה נוספת בגן במקום לעלות לכיתה א'.
על פי הכללים המקובלים, לפני העלייה לבית הספר היסודי יכולים בני השש להישאר בגן שנה נוספת, בכפוף לאישור מהשירות הפסיכולוגי ובהתאם לתוצאות מבחני מוכנות.
אלא שעל פי נתוני מרכז טאוב, הורים רבים מנצלים את אפשרות זו: על פי הנתונים, שיעור הילדים בגיל שש שנשארו בגן קפץ מ־9% ב־2001 לכ־17% ב־2009. מחברי הדו"ח מציינים כי ההשקעה בכל בן שש שנותר בגן "באה על חשבון ילד אחר בגיל שלוש או ארבע, שלא יוכל להיכלל במסגרת חוק לימוד חובה חינם".
מחברי הדו"ח מציינים כי העלות התקציבית למדינה של כל ילד שנותר בגן עומדת על כ־13 אלף שקל בשנה. הכפלת הסכום במספר בני השש שנותרו בגן ב־2009 (23,249 ילדים) הסתכמה בשנה זו בכ־300 מיליון שקל.
במקביל לשיעור הגבוה של בני השש הנותרים בגנים, מדווחים מחברי הדו"ח על מגמה מעניינת נוספת הרווחת בקרב אחיהם הבוגרים בתיכון.
על פי נתוני הדו"ח, חלה בישראל עלייה משמעותית בהיקף ההקלות הניתנות לתלמידי התיכונים בבחינות בגרות. מהנתונים עולה, בין השאר, כי אם ב־1997 ניתנו הקלות לכ־12% מהנבחנים, לאחר קצת יותר מעשור, בשנת 2008, הגיע שיעור התלמידים שזכו להקלות לכ־26%.
הבדלים גדולים עולים מהדו"ח לעניין זה בין המגזר היהודי שבו זוכים כ־31% מהתלמידים להקלות בבחינות לעומת המגזר הערבי שבו זוכים להקלות 9% מהנבחנים.
