מבחן "כלכליסט": גרייט וול Steed - ככה בונים חומה. בערך

נתחיל בדברים הרעים. אחרי הכל, הטנדר החדש של חברת גרייט וול (Great Wall), ה־Steed, הוא הרכב הסיני השני שמגיע לישראל. והוא גם הרכב הסיני המסחרי הראשון שמשווק בישראל. וחוץ מזה, עם יד על הלב, לא הייתם רוצים שנתחיל בדברים הרעים? הרי לפני 20 שנה נהנו הישראלים למצוא פגמים גם במכוניות יונדאי וקיה הקוריאניות, ותראו היכן הן נמצאות כיום. מדוע הישראלי אוהב לחפש פגמים במכוניות שאינן שלו? אולי הסיבה לכך טמונה בסכומי העתק שאנו נדרשים לשלם עבור מכונית חדשה. אולי זה מפני שאנחנו תמיד צודקים. אולי זה מפני שכצרכנים של מכוניות אנחנו רוצים להיות אמריקאים, מפחדים להיות אירופים ובסוף יוצאים אפריקאים.

אז נחזור לדברים הרעים: בשעת נסיעה, מראת הנהג המרכזית שינתה זווית לפתע, כי לא חוזקה למקומה. דלת הנוסע סירבה להיפתח לעיתים מכיוון שמנגנון הנעילה סירב לפעול. כאשר דלת הנהג סגורה ניתן להכניס בינה ובין המרכב אצבע, עדות לאיכות תכנון נמוכה שבולטת לנוכח העובדה שדלת הנוסע מותקנת דווקא באופן משכנע למדי. יש עוד כמה ליקויים די מעצבנים, כמו דיפוני דלתות שאינם מורכבים כראוי.

עכשיו, אחרי שמנינו את רשימת הפגמים המתבקשת, אפשר להתמקד בתמונה הגדולה - שהיא הרבה יותר מסך חלקיו של טנדר אחד בודד ונוגעת למאבק של יבואנים על זיכיונות רכב, בעיות בתקינה וכמובן תדמית. ה־Steed ממתין בחניה של היבואנית חברת המזרח. מדובר כאן בגרסה המפוארת ביותר, עם מערכת ארבע על ארבע, ריפודי עור ומערכת סטריאו משודרגת. כמה מהתוספות - מדרגות הצד וחיפוי האלומיניום לארגז המטען - נראות מוגזמות.

גרייט וול Steed

יש מי שיטען שה־Steed דומה מאוד לאיסוזו די מקס. הוא יהיה צודק. לחברת גרייט וול יש תוכניות גדולות בנוגע לשוק הרכב הישראלי. ב־2012 ישווקו בארץ מכונית עירונית קטנה שדומה לטויוטה יאריס וגם רכב שטח שנקרא Haval. שנה לאחר מכן תשווק בארץ מכונית משפחתית שתתחרה במאזדה 3, ואילו ב־2014 תשווק בישראל גם מכונית משפחתית קטנה שתתחרה ביונדאי אקסנט. אז למה להתחיל דווקא בטנדר? הסיבה היא התקינה הישראלית. כיום למכוניות גרייט וול אין מערכת בקרת יציבות, דרישת חובה בישראל. גם לטנדר אין, אך טנדרים פטורים מדרישה זו ולכן ניתנים ליבוא. ויש כאן עוד עניין חשוב - בשלטי החוצות של גרייט וול מופיעים כל דגמי החברה. הסיבה לכך היא שבין יבואני הרכב הישראלים קיים מירוץ להשגת זיכיונות סיניים, ומי שהחל בשיווקה של מכונית, גם אם מדובר בטנדר, יכול להיות בטוח שהזיכיון שבידיו כבר לא יועבר לידי יבואנית אחרת.

גז במקום דיזל

ל־Steed יש מנוע בנזין. כן, קראתם נכון - בנזין. המתחרים משווקים רק עם מנועי דיזל. לאחרונה החלה גרייט וול לשווק באיטליה טנדרים עם מנועי דיזל, אך בישראל מדובר כאמור בבנזין. נוסף על כך, אין תיבה אוטומטית. כדי להמתיק את הגלולה מוצעים הטנדרים של גרייט וול עם מערכת תדלוק בגז אשר זול משמעותית מבנזין. עלות ההתקנה - 269 שקל בחודש במשך שלוש שנים.

המנוע עצמו מחוספס למדי ורועש. מדובר במנוע מיצובישי בנפח 2.4 ליטרים המפיק 125 כוחות סוס. כאשר המנוע פועל במצב בנזין, יש לו מספיק כוח. את מצב הגז עדיף לשמור לשיוט רגוע, מכיוון שהוא מפחית מכוח המנוע באופן ניכר, במיוחד תחת 2,000 סל"ד, אז הטנדר מגמגם ומשתעל. בנוסף, מכל הגז מותקן תחת רצפת תא המטען במקום חשוף למדי לפגיעות, והתקנתו "מַגלה" את הגלגל הרזרבי אל תא המטען, מה שמקטין את נפחו.

ואיך ה־Steed הסיני נוסע? מבחינת המנוע, קשה להשוות את טנדר הבנזין היחיד בישראל למתחרים כלשהם, אך בכל הקשור באיכות הנסיעה ותא הנוסעים, ל־Steed יש עוד מה ללמוד. טנדרים קשוחים אמנם לא נועדו מלכתחילה לנסיעות תפנוקים, אך אין ספק שכלי רכב כניסאן נבארה, איסוזו D-MAX או מיצובישי האנטר נוחים יותר ועולים על ה־Steed באיכות החומרים והגימור בתא הנוסעים, וגם בנוחות המושבים. מנגד, על שם צריך לשלם, ולכן מחירם גבוה בעשרות אחוזים.

לשטח לא הורשינו לרדת. מלבד זאת, הגחון של ה־Steed בגרסת השטח נמוך, ומכל הגז שמותקן מתחת לארגז האחורי עלול להיפגע בקלות מסלעים. בכביש, ה־Steed סובל מחלק קדמי רך מדי ומחלק אחורי נוקשה, תופעה שמוכרת מטנדרים אחרים אך מורגשת ב־Steed במיוחד.

סיני או יפני?

אז מה ניתן לומר על השגריר הסיני הראשון בשוק הטנדרים? כרכב, ה־Steed אינו עומד ברמתם של טנדרים יפניים. הוא גם לא צריך, כי מחירו בגרסת הבסיס הוא רק 135 אלף שקל. היבואנית מעניקה עליו אחריות לשלוש שנים או ל־100 אלף ק"מ.

הלקוחות הפוטנציאליים שלו הם ראשית ציי רכב. לאחרונה השתלטה החברה־האם של יבואנית גרייט וול על זיכיון חברת ההשכרה אוויס, מה שכנראה יאפשר החדרה מסיבית של הטנדרים של גרייט וול לציי הליסינג במחירים אטרקטיביים.

אולי גם לקוחות פרטיים ירכשו אותו. וכאן עולה שאלה - איסוזו D-MAX בסיסי, עם קבינה כפולה, עולה רק 10,000 שקל יותר מה־Steed. הוא אמנם פחות מאובזר מה־Steed, אך יש לו שם ומוניטין מוכחים. לעומת זאת, מי שירכוש Steed בתקציב לחוץ מלכתחילה, נאמר כחלופה לרכב כמו סיטרואן ברלינגו, ייעד אותו כנראה לעובדיו, ורכישת Steed חדש כדאית יותר מרכישה של טנדר יפני משומש שכנראה עבר חיים לא קלים.

גרייט וול Steed 4X4

מנוע: בנזין, נפח 2,378 סמ"ק, הספק מרבי 125 כ"ס, מומנט מרבי 21 קג"מ

ביצועים: מהירות מרבית - אין נתון, זינוק ל־100 קמ"ש - אין נתון

צריכת דלק: נתוני יצרן - 9.3 ק"מ לליטר, נתוני מבחן - 7.9 ק"מ לליטר

בטיחות: 2 כריות אוויר, ABS, טרם נבחן במבחן ריסוק פומבי

ציון ירוק: קבוצת זיהום 15

מחיר: 169 אלף שקל

אהבנו - מחיר, אבזור נדיב

פחות אהבנו - איכות גימור, מחסור בכוח במצב גז, מנוע מחוספס

מי יקנה - חברות גדולות שזקוקות לטנדר זול

כדאיות - בינונית. אפשר בכל זאת למצוא טנדר יפני משומש מוצלח לא פחות

לסיכום - צעד קטן לשוק הטנדרים, צעד גדול ליבואנית