"גיל הפרישה לגברים יועלה בעתיד ליותר מ־67 שנים"
פרופ' אפרים צדקה, שהיה חבר בוועדת ניסן שהמליצה להעלות את גיל הפרישה לנשים ל־67, אומר כי העלייה המתמשכת בתוחלת החיים תחייב גם נשים וגם גברים לעבוד יותר שנים ממה שנהוג כיום. בכנסת כבר מכינים את החוק נגד ההמלצה
"כמו שזה נראה היום, גם גברים לא צריכים לצפות שיפרשו בגיל 67. העלייה המתמשכת בתוחלת החיים מחייבת זאת". כך אומר ל"כלכליסט" חבר ועדת ניסן לבחינת העלאת גיל הפרישה לנשים, פרופ' אפרים צדקה מאוניברסיטת תל אביב.
הוועדה אמנם לא דנה בנושא גיל הפרישה לגברים, אולם צדקה אמר כי ההיגיון שהביא את חברי הוועדה להמליץ על הארכת גיל הפרישה לנשים ל־67 נכון גם בנוגע להארכה עתידית של גיל היציאה לגמלאות לשני המינים. כלומר, מי שהוא כיום בשנות ה־30 או תחילת ה־40 לחייו לא צריך לתכנן פרישה בגיל הקבוע היום בחוק. "העלייה בתוחלת החיים לא עוצרת וכתוצאה מכך אנחנו צריכים לעבוד יותר כדי לפרנס את עצמנו בזמן הפרישה לגמלאות", מסביר צדקה.
בינתיים, ההתנגדות להמלצות הוועדה שבראשה עמד הממונה על התקציבים במשרד האוצר, אודי ניסן, מקבלת תאוצה. היום (ב') הודיעה שרת התרבות והספורט, לימור לבנת, כי ועדת השרים לקידום מעמד האשה דורשת משר האוצר יובל שטייניץ להעביר אליה את ההמלצות המלאות של הוועדה, שטרם פורסמו. למעשה, ההמלצות יגיעו באופן רשמי לשולחנו של שר האוצר רק בעוד כשבועיים, וסביר להניח כי גם אז לא יוציא אותן שטייניץ מלשכתו עד שיחליט באופן רשמי אם לקבלן. עם זאת, לא מן הנמנע כי פעולותיה של לבנת, יחד עם הצעת חוק ביוזמת נעמת - שהוחלט היום על הגשתה - להשהיית ההעלאה בגיל הפרישה והשארתו על 62 - נועדו בעיקר להפעלת מנופי לחץ על שר האוצר כך שלא יאשר את ההמלצות של ניסן כלשונן. לבנת אמרה היום כי ההמלצה להעלות את גיל הפרישה לנשים ל־67 היא "עז של ועדת ניסן שמטרתה להשיג פשרה להעלאת גיל הפרישה ל־64 בלבד".
פרופ' צדקה מצדיק את השוואת גיל הפרישה של נשים וגברים בכך שלמעשה לא אמור להיות הבדל בין שני המינים. "אני שומע את הדיבורים על כך שצריך לשמור על הפער בגיל הפרישה בין נשים וגברים. פעם גם היו מדינות שאסור היה בהן לנשים להצביע. התקופות האלו נגמרו".
פרופ' צדקה, יחד עם פרופ' איתן ששינסקי, הם שני מומחים לכלכלה מבין חברי הוועדה, ושניהם גם חברים בוועדה לאיתנות פיננסית של הביטוח הלאומי. אחת ההשלכות של העלאת גיל הפרישה של נשים או השארתו על 62 היא איתנות זו, שכן במקרה של השארת גיל הפרישה על 62 ולא 64 העלות לביטוח הלאומי היא 2 מיליארד שקל. זאת, מכיוון שכרגע הביטוח הלאומי מחשב את גירעונו האקטוארי (סך ההכנסות העתידיות פחות סך ההוצאות העתידיות) לפי גיל פרישת נשים של 64. השארתו על 62 תקטין את ההכנסות מדמי ביטוח לאומי ותגדיל את ההוצאות על קצבת זיקנה. עם זאת, הגדלתו ל־67 לא תגרום לכך שהביטוח הלאומי יהיה בעודף אקטוארי שיאפשר את הפחתת הכספים שציבור העובדים משלם או את העלאת הקצבאות השונות. "לדעתי, העלאת גיל הפרישה לנשים ל־67 לא תביא לשינוי בגמולים או בזכויות המתקבלות מהביטוח הלאומי. זה המינימום שיידרש כדי לא לעשות קיצוצים נוספים בזכויות או בהעלאה של הגמולים בעתיד".
עם זאת, אומר פרופ' צדקה, כי ברור שבמציאות תמונת שוק העבודה מורכבת יותר, ונשים רבות בגילאים מבוגרים יחסית מתקשות למצוא עבודה. לדבריו, "הטענות האלה נכונות גם לגבי גברים וגם לגבי נשים. בישראל אנחנו צריכים להחליף דיסק ולהבין כי אנשים בעשור השביעי לחייהם עוד יכולים לעבוד, ולשם כך צריך להשקיע בחינוך ובחקיקה".
