האוצר רוצה לחסוך על גב הנשים

תוכנית האוצר להעלאת גיל הפרישה של נשים ל־67 מעלה שאלות לא פשוטות על אפשרויות ההשתכרות של נשים מבוגרות ועל השוויון, או יותר נכון אי־השוויון, בין המינים בשוק העבודה הישראלי. אך מעבר לשאלות הללו עולה סוגיה שמעטים שמים לב אליה, ופגיעתה בנשים אינה מועטה.

עד כה החוק

כלומר, ההמלצה של הוועדה בראשות הממונה על התקציבים באוצר אודי ניסן למעשה קובעת כי אשה לא תוכל יותר לבחור להמשיך לעבוד מעל גיל פרישה - בין אם מרצונה להמשיך את הקריירה ובין אם מרצונה להמשיך לחסוך לפנסיה - כפי שעושות יותר מ־20% מהנשים מעל גיל 62. מהבחינה המשפטית, מבטלת הוועדה את ההבחנה שעשה המחוקק לגבי אפשריות הפרישה של נשים, כפי שעוצבה בפסיקת בתי המשפט (שנתנה העדפה מתקנת לנשים). החלטה זו של ועדת ניסן, להערכתי, לא תעמוד במבחן בג"ץ.

סוגיה נוספת שלא שמו לב אליה היא העובדה שוועדת ניסן היתה אמורה לדון בהעלאת גיל הפרישה לנשים ל־64, כפי שקבע בשעתו חוק גיל פרישה. אך זו הפתיעה עם המלצה להעלאה מעבר למה שקבע החוק. לדעתי מדובר ב"תרגיל" בלבד שמטרתו להסיט את הדיון ולנהלו סביב גיל 67, ולבסוף, לאחר מאבקים בוועדת הכספים של הכנסת שצריכה לאשר את ההמלצות, "להתפשר" על גיל 64. או שלחלופין לא תתקבל שום החלטה, ואז ייכנס לתוקף "הטייס האוטומטי" של החוק - גיל הפרישה לנשים יועלה אוטומטית ל־64.

הסוגיה השלישית היא זו שפקידי אגף התקציבים מנסים להשכיח מאיתנו: בחוק התוכנית להבראת כלכלת ישראל מ־2003 נקבע שכל עוד לא הועלה גיל הפרישה של נשים ל־67, על הממשלה לממן את מחצית ההפרש בין ההתחייבויות של קרנות הפנסיה הוותיקות כפי שיהיו אם יועלה גיל הפרישה לנשים ולגברים לגיל 67, לבין התחייבויות הקרן אם לא יועלה גיל הפרישה של הנשים והוא יישאר על 62 או 64. בהמשך התחייב שר האוצר דאז בנימין נתניהו לתקן את החוק, כך שמי שיממן את ההפרש כולו יהיה תקציב המדינה בלבד, שעליו ממונה שר האוצר. מדובר על לא פחות ממיליארדי שקלים. עתה זה ברור, שר האוצר, באמצעות ניסן, רוצה לחסוך על גבנו.

הכותבת היתה ממנסחי חוק גיל פרישה כאשר כיהנה ב־2004 כראש הלשכה המשפטית של האיגוד המקצועי בהסתדרות. כיום מנהלת משרד עצמאי המתמחה ביחסי עבודה ופנסיה