האם זה נכון להדיח את מי שנכשל?
מי שמכתירים ומדיחים מנהיגים צריכים ללמוד להתייחס פחות לתוצאות אקראיות ולתת יותר משקל למערכת קבלת ההחלטות של המנהל, ולא להתייחס אליהם סתם כאל "גאונות" או "כישרון" ערטילאי
פרופסור יקר,
אני כל הזמן שומע איך דורשים מפוליטיקאים, קצינים ומנהלים שלא הצליחו במשהו "ללכת הביתה". האם זה באמת נכון לחברה ולכלכלה? איך ייצבר ניסיון כשכל הזמן עורפים ראשים?
דני
דני שלום,
אני מסכים איתך. כשמדיחים אנשים בגלל כישלון או טעות זה עלול להזיק יותר
תחשוב על מישהו שמתאמן בלבעוט כדורגל לשער. מספיקות רק כמה בעיטות כדי ללמוד לאן הכדור יגיע בכל בעיטה. אבל מה קורה כשמתרחשות הפתעות? כשרוח חזקה משנה כיוון פתאום, או כשכלב קופץ משום מקום ובורח עם הכדור? היית מחליף בועט בכל פעם שרקסי עובר במגרש?
זה בערך מה שקורה בתגמולי מנהלים. מנהלים ומנהיגים מנסים למצוא בסביבתם היגיון ותבניות ולחזות מראש מה יקרה. הבעיה היא שבעולם האמיתי יש המון הפתעות ורעש אקראי. דמיין מנהל רשת מסעדות של פירות ים שמשקיע הון בסניפים חדשים בחוף הדרומי של ארצות הברית, ואחרי חצי שנה מתרחש אסון דליפת הנפט של BP. הרשת תפסיד, המניה תצלול, והדירקטוריון יפטר מנהל מעולה בגלל מזל רע. העולם האמיתי מלא דוגמאות כאלה, ולא בכולן נחוץ אסון קיצוני. מאות דברים אינם בשליטתנו. בשנה שעברה שאלתי הרבה חברי דירקטוריונים כמה משווי מניית החברה הם מייחסים למנכ"ל. התשובה המפתיעה היתה שאצל מנכ"ל טוב המניה תהיה שווה 10% יותר מאשר אצל מנכ"ל בינוני. בכך הם רמזו שהם מבינים שרוב התוצאות אינן בשליטת המנהיג.
אני חושב שמי שמכתירים ומדיחים מנהיגים צריכים ללמוד להתייחס פחות לתוצאות אקראיות ולתת יותר משקל למערכת קבלת ההחלטות של המנהל, לבחון יותר מקרוב את ההתנהגות שלו ואת התהליך העבודה, ולא להתייחס אליהם סתם כאל "גאונות" או "כישרון" ערטילאי. בדיקת התהליך קשה הרבה יותר מאשר מדידה של השורה התחתונה, ותגמול וענישה לפיה, אבל "קשה" זו סיבה איומה לא לעשות משהו. בעיקר כשהמשהו הזה יכול להשאיר את האנשים הטובים באמת בתוך המערכת.
שאלות לדן אריאלי: askdan@calcalist.co.il