חקר ביצועים: השבוע של זהבית וכריסטין

קריית שמונה עדיין בבעיה, למרות נוחי

ראשונים היו הסופרים, שעלו לקריית שמונה בשיירה מתוקשרת ובאמתחתם ספרים להצלת הספרייה העירונית. נוחי דנקנר, בעל השליטה באי.די.בי, מיהר להבין את הפוטנציאל וכבר בסוף השבוע שעבר סיכם עם ראש העירייה על "שיתוף פעולה בהחייאת חיי התרבות בעיר".

בנק הפועלים לא המתין הרבה, וביום ראשון "הודיע לראש העירייה כי מהיום יציב הבנק ספרייה ניידת בקריית שמונה", לשון הודעת הדובר. זה היה הרגע שבו אפילו באוצר הבינו את הסיכון התדמיתי והגיבו עם אישור תקציב חירום של 6 מיליון שקל להמשך פעילות התרבות והפנאי בעיר. מירוץ הקרדיטים על הצלת קריית שמונה משיממון תרבותי רק מדגיש את אוזלת היד המתמשכת של הממשלה. לפחות עכשיו, בעיר שלא מתגברת על בעיית ההגירה השלילית, יהיה ספר טוב לקרוא באוטובוס, בדרך לתל אביב.

אמיר זיו

לגארד משאירה אותנו במקום

מקבלי ההחלטות בארצות הברית ובאירופה אוהבים לדבר על עתידן המזהיר של הכלכלות המתפתחות. במעשים הם טובים פחות. אולי בגלל העתיד המזהיר הזה, שמאיים על העולם הישן, יו"ר קרן המטבע הבינלאומית החדש אינו אוגוסטין קרסטנס ממקסיקו - כלכלן מנוסה שיכול להסתכל במבט מפוכח על צרות המערב. במקומו נבחרה שרת האוצר הצרפתייה כריסטין לגארד, שהחידוש היחיד במינוי שלה הוא בהיותה אשה.

כריסטין לגארד צילום: איי אף פי

בעצם לא, זה סתם מקרי. לגארד זכתה בתפקיד משום שהיא שמרה טוב מספיק על הבנקים הצרפתיים, ולא אפשרה להם ליפול יחד עם יוון. מדיניות הקרן, אם כך, תיקבע בשנים הקרובות על בסיס העיקרון הזה, עם כל ההשלכות המתבקשות על הכלכלה העולמית. המדינות המתפתחות יכולות לחכות.

סופי שולמן

ים המלח מכובס ומגויס

מודעות ענק בעיתונים, סרטוני אנימציה נאיביים בטלוויזיה, מתיקות של ילדות שופעת טבע. ממש ארץ ישראל הישנה. רגע לפני החלטת הממשלה על הפתרון לעליית המפלס בים המלח, כלומר רגע לפני שהממשלה החליטה להטיל את רוב העלויות על מפעלי ים המלח, השיקה החברה קמפיין ב־1.5 מיליון דולר. בדיוק כמו נובל אנרג'י, שבצל המלצות ששינסקי היתה עסוקה בלשכנע אותנו שבעצם היא עושה לישראל רק טוב. מביאה אנרגיות טובות, מזרימה חיים לים המלח, הכל אותה שפה. לא ברור למה בעלי ההון חושבים שהדרך לממשלה עוברת בחלקים הרכים והדביקים בלבו של הציבור. פעם שנייה ברציפות שזה לא עובד. צריך יותר מצבעים יפים כדי למחוק נזקים תדמיתיים כבדים, כולל ניצול עובדים, גזילת משאבים והרס הטבע. ובכל זאת, ייתכן שכאשר הוועדה לבחינת שוק המזון תגיע לישורת האחרונה, נמצא את עצמנו צופים במסחטת דמעות נוסח "זהבית כהן מאכילה את ילדי ישראל".

נעמה סיקולר

אלרואי - מינוי תמוה

רוני אלרואי

לא קל להבין את הלוגיקה מאחורי מינוי רוני אלרואי ליו"ר דלק נדל"ן. ייתכן שיצחק תשובה רצה את החתן שלו שם כדי להבהיר שהוא עומד מאחורי החברה. ייתכן שאלרואי עצמו רצה להיות שם, כדי להבהיר שתשובה עומד מאחוריו. לא בטוח שזו או זו הן סיבות מספיק טובות למינוי. אלרואי נכנס לחברה הבעייתית ביותר בשוק ההון, והג'וב הזה קשה במיוחד כשבמקביל אלרואי עדיין מנסה להסדיר את ההתחייבויות הפיננסיות הכבדות של קמן אחזקות, החברה שבשליטתו. כך שהמינוי הזה מייצר לאלרואי כאב ראש כפול. הבעיה החמורה יותר היא שלמשקיעים הוא מייצר דאגה של ממש. העדינים דיברו עליו השבוע כ"חוצפה", המחמירים השתמשו במילים "בעייתי" ואפילו "הזוי". ימים של חסד אין כאן.

גולן חזני

בעלי המחלבות מנהלים משבר כמו קרטל

אי אפשר שלא להתפעל מבעלי המחלבות הגדולות. הנה, הם מבינים את זעקת הצרכנים. אמפתיה היא הדרך הקלה, הזולה והמשתלמת ביותר תדמיתית להתמודדות עם המחירים המופרעים של מוצרי המזון בישראל. חלק מעליית המחירים הוא אמנם תוצאה של טיפשות צרכנית במיטבה, אבל חלק לא מבוטל הוא תולדה של התנהגות קרטלית. אם מישהו עדיין הכחיש זאת, בא משבר הקוטג' וטפח על פניו. שלושת היצרנים בחרו להתמודד איתו בדיוק באותה דרך: בשלב הראשון כולם שתקו. אחר כך, בסדר מופתי, הם יצאו לתקשורת - תחילה מוזי ורטהיים (טרה), אחר כך עופרה שטראוס (שטראוס) ולבסוף זהבית כהן (תנובה). ואז כולם הציגו בדיוק את אותו פתרון: מעתה ועד סוף השנה, כלומר עוד חמישה חודשים, הם לא יעלו מחירים. כשכל היצרנים בענף פועלים באופן זהה, קשה למצוא מישהו שעדיין חושב שהם לא מתואמים, ושבשוק המזון מתנהלת תחרות אפקטיבית.

גולן פרידנפלד

לוזון הורג לפי הפרוטוקול

אבי לוזון צילום: טל שחר

ההתאחדות לכדורגל בישראל עושה הכל נכון. תבדקו אותה מימין ומשמאל, מלמעלה ומלמטה, מבפנוכו ומבחוץ, ותגלו שהיא באמת עושה הכל נכון. לפי הפרוטוקול. יש הרי ISO 9001. הכל "על פי התקנון". העניבות והמשרדים הממוזגים - תענוג! ויש גם מנכ"ל וסמנכ"ל שלמדו בחו"ל! ויו"ר התאחדות שמככב בישיבות של אופ"א. אין ספק - התאחדות לכדורגל בישראל עובדת כמו מפעל לשעונים בשוויץ. רק חבל שבכל שנותיו של אבי לוזון כיו"ר ההתאחדות, הענף שעליו הוא אחראי מרקיב כמו גופה בשמש הישראלית.

אוריאל דסקל

מחיר הדלק הוא לא המספר החשוב

נהגי ישראל קיבלו השבוע בשורה של ממש: מחיר הדלק יירד בלא פחות מ־19 אגורות. העניין הוא שבמחיר של 7.27 שקלים לליטר (בשירות עצמי), מדובר בלא יותר מלעג לרשים (שרק מתרבים). מספר אחר שפורסם השבוע מסביר עד כמה מדיניות המיסוי של ראש הממשלה עקומה: 9.3 מיליארד שקל - תוספת ההכנסות

שתגרוף המדינה מהמיסוי על הדלק בשנים 2017-2002 בהתאם למתווה חקיקת המסים. מנגד, הורדת מס היחידים ומס החברות שיוזם ראש הממשלה תגרום לאובדן הכנסות של לא פחות מ־42 מיליארד שקל. כלומר, החלשים, שמשלמים מסים עקיפים גבוהים, מממנים את המשך התעשרות העשירים, שזוכים להקלות משמעותיות במיסוי הישיר. זאת אחת התוצאות המובהקות של אידאולוגיית נתניהו, עוד מימיו כשר אוצר בתחילת העשור הקודם. אבל מה זה משנה, העיקר שהממשלה הקימה את "ועדת החקירה למחיר הקוטג'".

תומר זלצר

הרב ליאור טוב ליהודים

הרב דב ליאור צילום: חיים צח

אנחנו חייבים תודה לרבנים דב ליאור ויעקב יוסף. תודה למפגינים שהסתערו על בית המשפט העליון ותודה לאלה שחסמו צמתים מרכזיים. ותודה מיוחדת לכל מי שהתראיינו בשמם של הרבנים והודיעו שההלכה שלהם, או התורה שלהם, עומדת מעל החוק. תודה על גילוי הלב, תודה על הישירות ועל הבהירות. המהומות בירושלים השבוע אינן מותירות מקום לפרשנות או ספק: הרבנים האלה ודומיהם ורבבות תומכיהם רוצים להקים כאן מדינת הלכה במקום מדינת חוק. אנחנו יכולים להזדעזע. כבר הזדעזענו כידוע בפעמים הקודמות שהם צפצפו על המדינה. אנחנו יכולים לפרסם שוב טורים מתוסכלים, כמו הטור הזה. אבל לא נוכל לומר בבוא היום שלא ראינו ולא שמענו, ולא נוכל לטעון שהם רימו אותנו. לכן, נאמר תודה על הצלצול. מי יודע, אולי עוד נתעורר ברגע האחרון.

יואל אסתרון