"ההפרטה הפכה את הסטודנט ללקוח"
פרופ' ארום, מביה"ס לחינוך באוניברסיטת ניו יורק: "המערכת האמריקאית מאוד ממוקדת תוצאה. הסגל עוסק במחקר ולא בהוראה, הנהלות המוסדות עסוקות בגביית כספים, ואילו הסטודנטים מעוניינים רק בהשגת התואר"
קשה להתעלם מהדמיון של התופעה לזו המתוארת בספר "Academically Adrift" ('נסחפים אקדמית') שכותבו הראשי הוא פרופ' ריצ'ארד ארום, ושפורסם בארה"ב לפני חודשים אחדים וכבר הספיק לעורר שם סערה. על פי המחברים, המוניטין הטוב של מערכת ההשכלה הגבוהה האמריקאית מבוסס רק על ההישגים הגבוהים
בשיחה עם "כלכליסט" מספר פרופ' ארום, מבית הספר לחינוך באוניברסיטת ניו יורק, כי "50% מהסטודנטים לתואר ראשון לא עושים קורס שהם נדרשים לכתוב במהלכו יותר מ־20 עמודים. הנוכחות בשיעורים ירדה בחצי ביחס לעשורים הקודמים, והיקף שעות הלימוד השבועיות ירד מ־25 לפני עשורים אחדים ל־12 בלבד. שליש מהלמידה נעשית בקבוצות וההישגים יורדים".
איך התופעה נוצרה?
"המערכת האמריקאית מאוד ממוקדת תוצאה. הסגל עוסק במחקר ולא בהוראה, הנהלות המוסדות עסוקות בגביית כספים, ואילו הסטודנטים מעוניינים רק בהשגת התואר. בעצם כל המערכת לא ממוקדת בלמידה. המערכת הישראלית דומה, למעט נקודת שוני מהותית אחת: הסטודנטים הישראלים מבוגרים יותר, ולכן אמורים להיות אחראים יותר. עם זאת, גם בישראל הסטודנטים נמדדים על פי ציוניהם, כלומר המיקוד אינו על תהליך הלמידה עצמו. האיזון הופר.
"משובי הוראה הפכו לחלק חשוב באוניברסיטאות. המשוב מעודד את המרצים לבדר במקום ללמד, אחרת הסטודנטים יהיו לא מרוצים. מחקרים מראים שאם תיתן למרצה משוב טוב, הוא יתגמל אותך בציון טוב. לכן למרצים נוצר תמריץ לנטוש חלק מתוכנית הלימודים".
מה אתה מזהה במערכת ההשכלה הישראלית?
"ההפרטה של ההשכלה הגבוהה בישראל, כלומר הגדלת היצע מוסדות הלימוד, אמנם הגדילה את הנגישות להשכלה אקדמית, אבל במקביל קידמה את המודל של הסטודנט כלקוח. זה גרם לשינוי יחסי הכוחות בין המרצים לסטודנטים. בעבר לאוניברסיטאות היה כוח רב לגרום להם לעמוד בציפיות האקדמיות. אבל מרגע ההפרטה הכוח עבר לסטודנט. פתאום צריך לשרת אותו, לבדר אותו, שלא ילך למקום אחר. אז במקום להציב דרישות לסטודנטים, הם מציבים את הדרישות לאוניברסיטה".
וגם הטכנולוגיה השתלטה על החיים בקמפוס.
"בדיוק. הטכנולוגיה יצרה סט שלם של הסחות. אפילו כשהסטודנטים מתיישבים ללמוד הם בודקים אימיילים, גולשים בפייסבוק ומתעסקים באייפון. המיקוד מאוים משני כיוונים: על ידי הטכנולוגיה ועל ידי השינוי התרבותי. כשהסטודנט חושב על עצמו כלקוח, הוא מבין שהוא שם רק כדי לקבל את התואר במינימום עבודה וזמן. מרגע שהאוניברסיטאות מעודדות את התפיסה הזו, תהליך הלמידה עצמו מתדרדר".
