הדור שיחליף את הנפילים
הבעיה של רוב משרדי עורכי הדין בישראל היא שרובם מבוססים בסופו של דבר על הצגה של איש אחד
עו"ד אלי זהר עומד מהיום רשמית בראש פירמת עורכי הדין הגדולה בישראל. אך מתוך 200 עורכי הדין במשרד שבראשותו, לא ניתן להצביע על שם אחד שנחשב כמועמד טבעי ליטול ממנו את המושכות ביום שבו יחליט לפרוש לגמלאות.
מקרה זהר אינו יוצא דופן; בעיה דומה קיימת ברוב המשרדים בישראל, גדולים
מאחר שפירמות עורכי הדין מוכרות שירות משפטי שניתן על ידי עורכי הדין - להיבט הפרסונלי יש משמעות מכרעת. בדרך כלל, הלקוחות הגדולים של המשרדים מעוניינים לקבל שירות אישי מראשי המשרד. עורכי דין אחרים שעובדים לצדם, מקצועיים ומוכשרים ככל שיהיו, מתקשים מאוד לרוב להשיג לעצמם מעמד דומה. הלקוחות, שיצרו קשר אישי עם ראש המשרד, פשוט מסרבים לקבל שירות ממישהו אחר.
התוצאה היא ששלב ההתכוננות של משרד לפרישת העומד בראשו מתחילה שנים לפני תאריך היעד. עו"ד יגאל ארנון, למשל, המשיך במשך כמה שנים להתייצב מדי יום במשרד, גם בתקופות שבהן כבר לא היה מעורב בפעילות משרדו. כיום מובילים את משרד ארנון כמה שותפים בכירים במשותף, ואף אחד מהם לא הופך ליורש יחיד. מודל כזה כנראה יהפוך בעתיד לנפוץ ביותר ויותר משרדים.
עו"ד יוסי שגב העביר רשמית את מושכות משרדו לבנו בעז, אך הוא ממשיך להגיע למשרד ולשרת לקוחות, ויצטרך כנראה להמשיך במתכונת זו עוד זמן רב. עד מתי? עד שהלקוחות ישוכנעו שהם יכולים לקבל שירות טוב גם בלעדיו.
גם משרד הרצוג פוקס נאמן ממשיך לתפקד בלא נוכחותו של שר המשפטים פרופ' יעקב נאמן, אך גם במשרד זה לא ניתן להצביע על שותף בולט אחד שמסוגל להיכנס באמת לנעליו. משרד ש. הורוביץ הוא אחד הבודדים המספקים סיפור שונה: שם הצליח עו"ד אלקס הרטמן לקחת לידיו את המושכות לאחר פרישתו של ד"ר אמנון גולדנברג ז"ל, ולהוביל את המשרד.
אחד הפתרונות האפשריים לבעיית הירושה הוא מיזוגים בין משרדים, כשכל אחד מהם מציג שורה של שותפים בכירים. גם אם אף אחד מהם לא מצליח להוביל את המשרד לבדו, שילוב הכוחות ביניהם מחזק את המשרד.
מנגד, זו כנראה גם אחת הסיבות לכך שלא מעט עורכי דין שנחשבים לכוכבים עולים בפירמות גדולות מחליטים בגיל צעיר יחסית לצאת לעצמאות, לפתוח משרד עצמאי קטן ולבנות את המוניטין שלהם. כך, אף עורך דין אחר, ותיק יותר, לא יאפיל עליהם.
