בדיקת "כלכליסט": מפת האינטרסים הכי נמוכים בעולם

ים של מוות פלא, פלא, רק מה עם המפלס? משרד התיירות מקדם במרץ את בחירתו של ים המלח כאחד משבעת פלאי עולם הטבע. אלא שזכייה ללא פיתוחו של האזור, תסייע בעיקר לצד הירדני שלו יסמין גיל לכתבה המלאה 

בסדר היום של ישיבת הממשלה הבוקר מופיע סעיף שהוא לא פחות מאירוני: הממשלה צפויה להחליט על השקעה של 9 מיליון שקל לשיווק ים המלח כאתר תיירות עולמי ייחודי במסגרת תחרות שבעת פלאי העולם החדש, בזמן שהיא לא מצליחה להחליט כיצד להציל את אזור המלונות במקום מפני הצפה.

חלקו הדרומי של ים המלח, שלחופו מלונות, כלל אינו ים. זוהי למעשה בריכת אידוי גדולה של מפעלי ים המלח - בריכה מספר 5. מאז שהקימו מפעלי ים המלח את הבריכה ב־1965, עולה מפלסה בהתמדה בקצב של כ־20 ס"מ בשנה, עקב תהליך ייצור האשלג שבגינו שוקע ומצטבר מלח על הקרקעית. כיום יש שישה מלונות על שפת המים, ולפי ההערכות, אם לא יבוצעו פעולות למניעת הצפת המלונות, תיווצר סכנה ממשית להפעלתם כבר ב־2017.

חברת מפעלי ים המלח היא חברת בת של כיל, שבשליטת החברה לישראל של סמי ועידן עופר. החברה מחזיקה בזיכיון להפקת מינרלים מים מלח שתוקפו יפוג ב־2030. על פי שטר הזיכיון שמחזיקה החברה, אין היא אמורה לשאת באחריות לתוצאות עליית מפלס הבריכה.

ב־2006 עתרה התאחדות בתי המלון לבג"ץ בטענה שהמדינה לא פועלת בעניין ההצפה העתידית, וב־2008 החליטה הממשלה על הקמת החברה הממשלתית להגנת ים המלח, הכפופה למשרד התיירות, שמטרתה לבחון לעומק את הפתרונות האפשריים לבעיה ולהציג את העלויות וההשלכות של כל אחד מהם. החלופות שנבחנו הן קציר מלח מקרקעית הבריכה ופינויו, הקמת לגונה שמצדה הקרוב למלונות יישמר מפלס יציב, והעתקת המלונות לאזור המרוחק מסכנת ההצפה. עם הזמן ננטשה חלופת הלגונה.

בריכה 5 בים המלח. המפלס עולה בקצב של 20 ס"מ בשנה צילום: עמית שאבי

בפברואר האחרון הקימו החברה להגנת הטבע, התאחדות המלונות בים המלח והמועצה האזורית תמר פורום התומך בפתרון הקציר. באמצע אפריל פסק בג"ץ כי על הממשלה להחליט בנושא עד אמצע אוגוסט. החודש צפוי שר התיירות סטס מיסז'ניקוב להמליץ לממשלה על אחד הפתרונות, נושא שמקפל בחובו שורת אינטרסים מנוגדים - ציבוריים ופרטיים - והרבה מאוד כסף.

לקראת ההחלטה, "כלכליסט" ממפה את הלחצים המופעלים על שר התיירות ואת הקואליציות שנוצרו סביב הסוגיה.

פתרון העתקת המלונות

משרד האוצר - דוגלים בפתרון הכי זול. במשרד האוצר מסתמכים על נתוני החברה הממשלתית להגנת ים המלח, המראים כי זוהי החלופה הזולה ביותר והיא מהווה הזדמנות לשדרוג האזור. האזור החדש ייבנה בצורה המאפשרת ניצול חכם של השטחים המוצעים, ואזור המלונות ההרוסים ישוקם ובעתיד יהפוך גם הוא לאתר תיירותי חדיש. בעלות הפתרון, שמוערכת ב־3.5 מיליארד שקל לפי החברה להגנת ים המלח, יישאו כל הצדדים: מפעלים, המועצה האזורית תמר, המלונות והממשלה.

מאחורי הקלעים: נציגי המלונות סבורים שהאוצר ממליץ על פתרון זה מתוך מטרה ללחוץ על מפעלי ים המלח כדי שיגדילו את השתתפותם בעלויות, משום שחלופה זו צפויה לגרור הליכים משפטיים, שמהם המפעלים מעדיפים להימנע.

החברה הממשלתית  - תומכים בהעתקת המלונות: החברה הממשלתית להגנת ים המלח, השייכת למשרד התיירות, לא נוקטת עמדה רשמית. אך מסיכום האומדנים שפרסמה עולה כי מבחינתה העתקת המלונות היא הפתרון הטוב ביותר, זאת משום שהוא הזול והסביבתי ביותר. לפי פתרון זה ייבנו מלונות חדשים בקו חוף חדש, שיוגן מהצפות על פי חוק ויישמר קבוע. לטענתה, בפתרון הקציר נדרשות עבודות תשתית נרחבות באגן נחל צאלים, אשר יחד עם הקמת תשתיות לאספקת חשמל וזיהום מפעילות הדוברות, הופכות את הפתרון להכי פחות ידידותי לסביבה.

מאחורי הקלעים: בכל פתרון שייבחר, החברה הממשלתית תידרש לנהל את ההגנות הזמניות על המלונות, בעלות של כמיליארד שקל.

מלונות עין בוקק בים המלח. יימצאו בסכנה ב-2017 צילום: עמית שאבי

פתרון קציר המלח

גופי הגנת הסביבה - דורשים מינימום כרייה: המשרד להגנת הסביבה, ועמו החברה להגנת הטבע והגופים הירוקים, מעדיפים קציר מלח מבחינה סביבתית. השר להגנת הסביבה גלעד ארדן פנה בדצמבר האחרון במכתב לראש הממשלה, לשר התיירות ולשר האוצר ובו הביע את תמיכתו בפתרון הקציר. אמנם לקציר מחיר סביבתי גבוה, המתבטא בצריכת החשמל של הדוברות ובחדירה של תשתיות לאגן הצפוני, אך הוא ימנע כרייה וחציבה נרחבות שיידרשו בפתרונות אחרים.

מאחורי הקלעים: הכסף משחק תפקיד. לדברי השר, עלויות הקציר נמוכות יותר מהערכות החברה להגנת ים המלח, ועלויות העתקת המלונות גבוהות יותר ממה שהוערך שכן לא הובאו בחשבון עלויות חיצוניות של שימוש בחומרי כרייה וחציבה.

מפעלי ים המלח - חוששים מהליך משפטי: מפעלי ים המלח מעדיפים פתרון מהיר שישמש אותם לטווח ארוך. כל עיכוב בקבלת החלטה בנושא חושף את המלונות ואת כביש 90 הסמוך להם לסכנת הצפה, ואת המפעלים לתביעות משפטיות. בנוסף, פתרון הקציר נתפס על ידי הגופים הירוקים כפתרון הסביבתי ביותר, עובדה שמסייעת לניסיון החברה למתג את עצמה כחברה הדואגת לסביבה.

הזיכיון הנוכחי שברשות מפעלי ים המלח מסתיים ב-2030, ולפי כל ההערכות הזיכיון החדש יחייב את המחזיקים בו לשאת באחריות הכלכלית על השלכות עליית מפלס הבריכה. כל חלופה שתבחר תהיה מלווה בחקיקה שתקבע כי אסור להעלות את מפלס המים בבריכה מעבר לגובה אליו תגיע ב-2035. טווח זמנים זה יאפשר לחברה שתחזיק בזיכיון המחודש להערך לפתרון קבע בעצמה, אם באמצעות קציר או בכל דרך אחרת. במידה ותבחר חלופת העתקת המלונות יבנו מלונות חדשים ומודרנים בקו חוף חדש, שיוגן מהצפות על פי חוק וישמר קבוע.

מאחורי הקלעים: פתרון הקציר יהיה כרוך בבניית סוללה שעליה יוקם המסוע שיוביל את המלח. המפעלים מתכננים כי סוללה זו, שהמדינה תשתתף במימונה, תשמש כאחד הקירות של בריכת אידוי עתידית. בנוסף, הפתרון יחסוך להם מאבק סביבתי הכרוך בבנייה שתכננו באזור.

המלונות - רוצים "עסקים כרגיל": לטענת נציגי המלונות, חלופת הקציר תאפשר להם להמשיך להתנהל כרגיל. לעומת זאת, העתקת המלונות תביא עליהם את קצם, משום שבטווח הקצר תהפוך סביבת המלונות לאתר בנייה. כמו כן, לפי תוכנית העתקת המלונות, התפוסה צפויה להתרחב מכ־4,000 חדרים היום לכ־12,000 בעתיד, דבר שיחשוף את הענף לתחרות.

מאחורי הקלעים: מנכ"ל התאחדות מלונות ים המלח טוען במכתב למנכ"ל משרד התיירות: "לאורך כל הדרך, הערכת העלויות של העתקת המלונות מבלבלת ומטעה... נדמה כאילו מישהו משחק במספרים בהתאם לצרכים לא ברורים". בנוסף, המלונות מנהלים קמפיין מסיבי על הנזק העתיד להיגרם להם בפתרון ההעתקה, ובכך הם מכינים לעצמם קרקע משפטית שתועיל במקרה של תביעות פיצויים.

מועצה אזורית תמר - דואגים לכספי הארנונה: במועצה האזורית תמר סבורים שקציר יאפשר לאזור להמשיך להתנהל כרגיל. אם ים המלח יזכה בתחרות העולמית ויוכר כאחד משבעת פלאי תבל בנובמבר הקרוב, האזור צפוי ליהנות מפריחה תיירותית. אם יחליטו על הריסת המלונות, ייהפכו שטחי המועצה לאתר בנייה למשך שנים ארוכות, דבר שישפיע על ההכנסות מתיירות ועל התעסוקה באזור.

מאחורי הקלעים: המועצה האזורית נהנית מהכנסות מארנונה המוערכות בכ־60 מיליון שקל בשנה מהמלונות ומהמפעלים, וייתכן שזה חלק מהסיבה לתמיכתה בפתרון זה. כמו כן, עד היום קיבלה המועצה את כל ההחלטות הנוגעות לתכנון האזור ופיתוחו, ואינה רואה בעין יפה התערבות של גופי תכנון נוספים.