ניסיון אחרון: קצב ערער לעליון על הרשעתו באונס

בערעור, המתפרס על-פני 300 עמודים, כתבו עורכי הדין ציון אמיר, אביגדור פלדמן ואבי לביא כי "יש לתת משקל ממשי למעמדו של קצב, שכיהן כנשיא המדינה ונציגה הרשמי של ישראל בארץ ובעולם. ראוי שפרשה זו תסתיים כאשר קצב משוחרר ולא מובא באזיקים לבית המשפט העליון מבית הסוהר".

בבקשה לעיכוב הביצוע טוען קצב באמצעות פרקליטיו כי "אוי לאותה בושה ולאותה כלימה שתכסה את פנינו, על שעצרנו וכלאנו את מי שהיה נשיא המדינה על לא עוול בכפו". לדברי הפרקליטים, יהיה זה מוזר ביותר אם הפרקליטות תטען כי לערעור אין סיכוי, וזאת לנוכח העמדה שהפרקליטות עצמה הציגה בבג"ץ, בדבר סיכויי ההרשעה בתיק.

משה קצב ביום גזר הדין צילום: רויטרס

עורכי דינו של קצב אף ציטטו את דברי הפרקליטות באותו בג"ץ, בו טענה הפרקליטות לקושי בתיק. הם כתבו כי בשלב ההתייעצות הסופית, בו נידונה השאלה אם לקבל את ההצעה להסדר טיעון או לא, השתתפו כל הפרקליטים שעסקו בעניין זה וסברו כי עדיף לקבל את הסדר הטיעון שהוצע, ולא לנקוט בצעד של הגשת אישום מחמיר על אונס.

לטענת עורכי הדין, מדובר בפרקליטים "שהערכת ראיות ובחינת קיומו של סיכוי סביר להרשעה הם לחם חוקם היומיומי וכולם תמכו בהסדר". לדבריהם ,"עובדה זו מצביעה על כך שמדובר בתיק שבו הסיכוי הסביר להרשעה הינו לכל היותר גבולי ביותר, וכי תוצאה של זיכוי הינה בהחלט אפשרית". בבקשה הסבירו עורכי הדין את עיקרי הקשיים הראייתים שהיו בתיק. הם כתבו, כי הפרקליטות לא הוכיחה שהיה שימוש בכוח במעשים אותם ביצע קצב ב-א' ממשרד התיירות וכי א' מסרה שקרים בהודעתה במשטרה.

"קצב נכנס למשפט עם אות קין"

עורכי הדין כתבו על שלושת שופטי בית המשפט המחוזי, שגזרו את דינו של קצב. "דברים קשים בליבנו על בית המשפט המחוזי, בו לא התקיים לדעתנו הציווי בצדק לשפוט את עמיתך". הם הוסיפו, כי "קצב נכנס ביום הראשון למשפט כשאות קיין של אנס ועבריין מין סדרתי מוטבע על מצחו".

הם המשיכו בביקורת על השופטים בבית המשפט המחוזי בתל-אביב, שלדבריהם היו מנותקים מהמתרחש בארץ. "אכן בית המשפט המחוזי טען כי לא ראה אות קיין זה, כי לא ידע את ההמון שקרע אותו לגזרים, שהעלה אותו על מוקד בכיכר העיר, שהפך את שמו למילה נרדפת לאנס... עוצמת השיסוי הגיעה לידיעתו רק לאחר שהסנגורים מסרו את מאות או אלפי קטעי העיתון שליקקו את דמו של קצב, ככלבים שליקקו את דמו של אחאב ואכן לולא היו הסנגורים מביאים במו ידיהם קטעי עיתונות אלה, היה בית המשפט מנותק מהעולם ומהציבור ומתהדר בניקיון הדעת והמידה השיפוטית".

קצב ביום הקראת גזר הדין צילום: אי פי אי

בהמשך הערעור התייחסו לא' ממשרד התיירות, אותה אנס קצב. "היא איננה שיה תמימה, הפועה את עלילותיה בקול חלש הנוגע את הלב, אלא מדובר באשה מניפולטיבית המאלתרת ללא גבול הסדרים שקריים בכל עת שגרסתה נהדפת על ידי ראיות אובייקטיביות שהצלחנו לחלץ משיני הזמן".

עוד טענו עורכי הדין, כי א' אמרה שקרים בוטים בעדויותיה במשטרה, שלאחר מכן הפכו "לקשיי זיכרון". לדברי סנגוריו של קצב, בית המשפט המחוזי "קיבל את עמדתה הדמיונית של הפרקליטות, כי קצב הקים לו מעין ארכיון אימים שבו טמן את שרידי קורבנותיו כמעין מרתף אימים של רוצח סדרתי - הנוהג לשמר שרידי קורבנותיו, קצוות שיער. הצגתו של קצב ככחול הזקן, הדמות המפלצתית מאגדות האחים גרים, שרצח את ששת נשותיו וטמן את גופותיהן בחדר פנימי בטירתו מעוררת בכבוד הראוי רתיעה עמוקה, והיא עולה בקנה אחד עם מגמה ברורה של התביעה לדמוניזציה של קצב. כאשר אוזלות הראיות מתחת לרגליה היא בונה סיפורים מעוררי פלצות ומשתמשת בלוגיקה עתיקה שאבד עליה הכלח".

"פיהם של רכלנים נפתחו"

עורכי הדין המשיכו בתיאורים הציוריים. הם כתבו, כי "טירותיו של קצב נסרקו על ידי המשטרה מן המסד ועד עליית הגג לאורך תקופה של למעלה מ-40 שנים ופה נמצאה סיכת שיער ושם נשיקה או מחמיאה. פיהם של רכלנים ורכלניות שלא הוציאו מילה מפיהם עשרות שנים, לפתע נפערים לרווחה לחסדי המשטרה והכבוד הראוי בחסדי בית משפט זה שהסכים להקדיש ימים רבים לפרשות עתיקות שאין בהן כלום, מלבד הכפשה חופשית של קצב. כל אחד על פי מידת איבתו לקצב ורצונו להצטרף אל הקהל המשולהב הסוקל את קצב באבנים תקופה ממושכת ביותר".

בפרקליטות לא מתרגשים מהערעור. עוד לפני כחודש, כשהכריז קצב על כוונתו לערער, הבהירו כי טענות עורכי דינו ייתקלו בחומה בצורה. בפרקליטות יאמרו כי הכרעת הדין החד-משמעית של בית המשפט המחוזי מדברת בעד עצמה, וכי השופטים קבעו פה אחד וללא כל ספק כי עדויות המתלוננות אמינות לחלוטין, זאת בעוד שעדות קצב הייתה רוויית שקרים.