"יש בארץ מגיפה של חמדנות וחומרנות"

"בעגה של הסטודנטים בטכניון יש מונח שנקרא 'ניוטונים'", מספר הסוציולוג וההיסטוריון של החברה הישראלית פרופ' עוז אלמוג. "כולם מצטטים את ניוטון, מלמדים אותו ונבחנים עליו - אבל לא בודקים אם הוא באמת אמר את מה שאמר. כך, שנים על גבי שנים בונים בישראל תזות שלמות על הידרדרות מעמד הביניים והעוני על בסיס נתונים שהם במקרה הטוב לא מלאים ומדויקים, ובמקרה הרע מפוקפקים ואפילו שקריים.

פרופ' עוז אלמוג צילום: ערן יופי כהן

"איך בכלל מודדים מעמד ביניים? ההגדרה שרירותית. הלמ"ס היא המקור המרכזי למידע, ואם יש משהו שהיא לא יודעת לעשות זה סקרים בתחום הכלכלי. אני מטיל ספק גדול בכל הנתונים שעליהם מתבססת חלוקת החברה הישראלית לפי עשירונים. הרידוד של הדיון לרמה של מדידת הכנסות בלבד חסר תועלת. אנחנו יודעים, למשל, שהדיווחים על הכנסות רחוקים מהאמת במגזרים שלמים בחברה הישראלית. כללי המשחק הכלכליים בחברה החרדית והערבית אחרים לגמרי".

שאלה של סגנון חיים

לדברי אלמוג (51), שמלמד בחוג ללימודי ארץ ישראל באוניברסיטת חיפה והקים את אתר האינטרנט "אנשים בישראל — מדריך לחברה הישראלית", המושג "מעמד הביניים" אנכרוניסטי. הוא התפתח בתחילת המאה הקודמת, כאשר צמחה שכבה שאי אפשר היה לסווג אותה על פי הסיווג המרקסיסטי הקלאסי והמכני של בעל הון או פרולטריון. "באופן אירוני, כשבודקים כיום מיהם בעלי השכר הכי גבוה בישראל — כמעט כולם שכירים, ועל פי ההגדרות של מרקס כולם בעצם שייכים לפרולטריון", הוא אומר. "דווקא לעצמאים רבים יש היום הרבה יותר חוסר ביטחון תעסוקתי, בגלל התפתחות הרשתות הגדולות".

אלמוג טוען כי הדרך הנכונה להתייחס לסוגיית מעמד הביניים בחברה הישראלית היא דרך בחינת סגנון החיים. לדבריו, "אדם שמשתייך למעמד הביניים הוא לא עני ולא עשיר, יש לו קורת גג יציבה והכנסה פחות או יותר יציבה. בישראל, כאשר שני בני הזוג עובדים, כמעט תמיד המשפחה תהיה חלק ממעמד הביניים במובן הרחב שלו. אם בוחנים את המצב לפי סגנון חיים, אין ספק שרמת השרידות של מעמד הביניים בישראל גדלה, והנגישות למוצרים שנחשבו בעבר כמותרות גדלה אף היא. העלייה ברמת החיים והפריצה הטכנולוגית צמצמו את הפערים בין סגנון החיים של העשירים לסגנון החיים של מעמד הביניים".

אז במה בכל זאת מתבטא הפער?

"בעיקר בכמות ובתדמית, ופחות באיכות. לעשיר יהיה את הטלפון הסלולרי או הטאבלט הכי מתקדם; יכול להיות שיהיה לו איב סן לורן מקורי ולא חיקוי; הוא יסעד במסעדות בתדירות גבוהה יותר והבית שלו יהיה יותר גדול; אבל העובדה שבחשבון הבנק שלו יש מיליונים רבים או אפילו מיליארדים לא משנה מהותית את סגנון החיים שלו ולא הופכת אותו למאושר יותר. אם לאדם בישראל יש יגואר או סובארו, בשני המקרים הוא ייסע על הכביש במהירות של לא יותר מ־120 קילומטר לשעה".

ומה לגבי דיור? תוך שלוש שנים זינקו כאן מחירי הנדל"ן בשיעור ריאלי של 40%. יותר ויותר אנשים ממעמד הביניים לא מסוגלים לרכוש דירה.

"יש עניין אחד שבו בהחלט התפתחה בעיה בשנים האחרונות בישראל והוא נושא הנדל"ן והמחסור בדירות. המדינה צריכה לטפל בבעיה הזאת, אבל צריך גם לבחון את הקוד הישראלי שלפיו לכל אחד צריכה להיות דירה בבעלותו. האם יש היגיון להתעקש על רכישת דירה בעידן שבו שוק העבודה הוא גלובלי ונייד? לא בהכרח.

"זה נכון שבמקביל חלה גם התערערות בביטחון התעסקותי, אבל אנחנו נמצאים בעידן אחר מזה של ההורים שלנו, שנכנסו למקום עבודה אחד ונשארו בו כל חייהם. אנחנו בתקופת מעבר, מהעולם הישן אל העולם החדש, ואין ספק שיש זעזועים ודברים שנצטרך לתקן תוך כדי תנועה. בשורה התחתונה רמת החיים הכללית עלתה בהתמדה בכל שכבות האוכלוסייה, כולל מעמד הביניים".

אשליות חסרות בסיס

לצד הטענה כי מצבו של מעמד הביניים בישראל השתפר אבסולוטית, אלמוג מצביע על השפעות שליליות שחלו עליו כתוצאה משינוי הערכים בחברה הישראלית. "בישראל של 2011 יש שני סוגי גיבורי תרבות: העשירים והמפורסמים. זה המודל האמריקאי. להפיכה של ישראל לסניף של ארצות הברית יש השלכות קשות ומטרידות", אומר אלמוג. "הפכנו להיות חברה חסרת מנוח (Restless Society): מה שהגעתי אליו הוא רק מדרגה בדרך למגיפת החמדנות והחומרנות. זה מגביר את הניכור, יוצר חוסר שקט וקנאה, מרדד את החיים ויוצר אשליות חסרות בסיס".

אלמוג מציין כי "לאנשים יש כל הזמן פיתויים לקנות יותר ויותר. הם לא חיים על פי הכיס שלהם, יש להם ציפיות מוגזמות ולעתים קרובות גם ציפיות חמדניות. אפשר לקחת כדוגמה את החתונות המפוארות שנהוגות כיום: אני התחתנתי בחצר של ההורים שלי, היום מי יחשוב לעשות אירוע כזה? כאשר הציפייה היא להיות מיליונר, אין פלא שיש חוסר שקט מתמיד בחברה הישראלית.

"בסופו של דבר, הפכנו לחברה בלי סיפוקים. תראה את הדיסוננס שאנחנו חיים בו: רמת החיים בישראל התקדמה באופן מטאורי, אבל יש פה הרבה פחות אנשים מאושרים ומרוצים, והדיכאון הזה חותך את כל המגזרים. לא פלא שמי שסיימה במקום השני בגמר 'האח הגדול' - תוכנית שמבטאת את השפל שאליו הגענו - היתה בחורה שכרטיס הביקור שלה הוא שהיא מאושרת וכיף לה. זה הפך אותה למאוד ייחודית מבחינת הצופה הישראלי".