חברות ישראליות אחראיות לאבטחת הפרלמנט ושדה התעופה בדלהי

בפברואר 2009, שלושה חודשים בלבד לאחר פיגועי התופת במומבאי, הפכה ישראל באופן רשמי לספקית הנשק העיקרית של הודו, תוך שהיא עוקפת את רוסיה עם עסקאות של 3 מיליארד דולר בשנה. למעמד הזה אמנם זכתה ישראל הודות לכמה עסקאות שנחתמו לפני הפיגועים - עסקאות למכירת טילים בין משרד ההגנה

אבל במקביל לעסקאות הנשק החלו חברות ביטחוניות ישראליות, גדולות וקטנות כאחד, לחדור לתחום ההגנה האזרחית בהודו, שהממשלה ההודית הודיעה זמן קצר לאחר טראומת התקפות הטרור כי תשקיע בו יותר מ־5 מיליארד דולר. כשהן רוכבות על המוניטין הביטחוני הטוב של ישראל, החלו החברות הישראליות הלא־ממשלתיות להציע את שירותיהן בתחומי הגנת ערים ונמלי תעופה, אבטחת מתקנים ואישים, אבטחת מידע (IT) ואספקת מל"טים למטרות אזרחיות.

הגדולה ביותר בין החברות שהצליחו להתברג לענף זה בהודו היא כאמור BSI של ארנון מילצ'ן, אבל לצדה אפשר למצוא היום גם את ISDS של ליאו גלזר, חברה בת של חברת אבטחת האישים מקס סקיוריטי; את חברת תשבץ של אביב פיישביין, לשעבר בכיר בשב"כ, שהיתה תקופה מסוימת שותפה של BSI (ראו כתבה); את חברת מגל מערכות ציבוריות שנמצאת היום בשלבים אחרונים של פרויקט אבטחת נמל התעופה בניו דלהי; את נייס מערכות, שזכתה בחוזה להטמעת מערכות אבטחה בפרלמנט ההודי; ואת החברות אורד ואלטל.

פעילות האבטחה בהודו מתבצעת בדרך כלל על ידי עובדים מקומיים, ואילו הישראלים אחראים בעיקר על הפיקוח, האסטרטגיה וההדרכה של הכוחות המקומיים. "הודו היא שוק עבדים של מאבטחים", מספר מנהל שעבד במומבאי מטעם חברה ישראלית בימים שלאחר הפיגועים. "חברת כוח אדם יכולה להגיע לכפר בהודו להעמיס עשרות או מאות הודים כפריים על משאית ולהביא אותם לעיר הגדולה, ושם להכשיר אותם לתפקידי אבטחה. את ההכשרה מעבירים ישראלים בקורסים בני כמה ימים עד כמה שבועות, שמקנים למקומיים את יסודות קרב המגע, קצת תורת לחימה ובמקרים מסוימים גם קורסים של נהיגת שטח. לא מדובר בהעברת מטווחים או קורסי ירייה כיוון שלזרים אין אישור לשאת נשק בהודו. בסיום ההדרכה אתה לא מוציא מאבטח מיומן, אבל לפחות הקנית לו כמה כלים בסיסיים".

משתלם להיות בוגר יחידה מובחרת

הגידול בהיקף פעילות האבטחה בהודו הביא גם לגיוס משמעותי של כוח אדם שיפעל במדינה, בעיקר משוחררים טריים מיחידות מובחרות בצה"ל שמגויסים באמצעות ארגונים של בוגרי היחידות הללו. כך לדוגמה, מודעה שהתפרסמה באתר האינטרנט של יחידת שלדג בדצמבר 2008 מטעם חברת האבטחה מקס סקיוריטי הודיעה על חיפוש לוחמים או מפקדים ביחידות מובחרות, בני 25–30, עם אנגלית ברמה גבוהה ועדיפות לניסיון עבודה קודם בחו"ל. השכר החודשי הממוצע המשולם לבוגרי היחידות הקרביות הללו נע בין 5,000 ל־10,000 דולר, בהתאם לטיב הפרויקט, גיל העובד ודרגתו ומשך הזמן שהפרויקט נמשך (בדרך כלל כמה חודשים). ואולם, עובד לשעבר בהודו סיפר ל"מוסף כלכליסט" כי תנאי השירות במדינה קשים במיוחד, וכי העבודה הביטחונית במדינות אחרות באסיה או באפריקה נחשבת לאטרקטיבית יותר. "הקושי העיקרי בהודו הוא איכות החיים הירודה. להשיג כרטיס חיוג או אפילו כספומט יכול לקחת לך חצי יום במקומות מסוימים. במקביל, המחיה למערביים לא מאוד זולה, וזה הופך את העבודה בהודו ללא מאוד אטרקטיבית".

"מה שבעיקר השתנה בעקבות אירועי מומבאי הוא רמת המודעות ההודית לאבטחה", אומר איתן ליבנה, מנכ"ל מגל מערכות. "ענייני הביטחון קפצו מדרגה בסדר העדיפויות ההודי, ואנחנו, כמו חברות ישראליות אחרות, הרגשנו עלייה מיידית בביקושים למוצרים ולשירותים שלנו. עם זאת, יכולות לחלוף גם שלוש וארבע שנים עד שחברה תוכל לקצור את פירות ההשקעה שלה בתחום הזה".

חשדות לשוחד מעיבים על שיתוף הפעולה

לדברי מנכ"ל מכון היצוא, אבי חפץ, ההשקעה ההודית באבטחה ובביטחון פנים צפויה להמשיך ולגדול בשנים הקרובות ולחברות הישראליות יש עדיין סיכוי טוב להגדיל את נתח פעילותן שם. "הודו היא כיום השחקנית הרביעית בגודלה בשוק ביטחון הפנים הגלובלי והיא אף עשויה לרשת את מקומה של סעודיה ולהפוך לשחקן השלישי בגודלו. היקף הוצאותיה של הודו לביטחון פנים צפויות לגדול מ־7.65 מיליארד דולר בשנה כיום לכ־20 מיליארד דולר בשנת 2020", אמר חפץ.

בשולי הדברים חשוב לזכור כי ישראל אמנם נתפסת בהודו כשחקן מקצועי בתחום הביטחון אבל גם כשחקן בעייתי. שתי חברות ישראליות ממשלתיות - תע"א ולאחרונה גם תעש - הסתבכו בחשדות למתן שוחד במדינה, ועסקה גדולה עם תעש אף הוקפאה על רקע זה. לדברי מנהל חברה ישראלית שפועלת בהודו "החשדות לשוחד אמנם פחות רלבנטיים כאשר מדובר על עסקאות אזרחיות ולא צבאיות אבל הן בהחלט סימן אזהרה לישראלים. ההודים עושים עסקאות אחרת מאיתנו ובעיקר הרבה יותר לאט, ומי שרוצה לפעול בשוק ההודי בלי להסתבך צריך להשקיע זמן ניכר בלימוד התרבות ודרכי ניהול העסקים - וחייב לפעול מהודו עצמה, ולא מישראל".